הדיון בדבר השאלה האם יש תועלת בלהוציא להורג מחבל שגם ככה מוכן שלא לחזור בחיים מפעולת טרור על פי מדד ההרתעה הינו עקר וחוטא למטרה.
ישנן סנקציות שמדברים עליהן כעת שמטרתן הרתעה כהריסת בתים, גירוש המשפחות, שלילת תושבות ואזרחות למחבלים, חליטת כספים וכו'. על כולן גורמי המקצוע יענו אם זה מרתיע את המחבלים ומציל חיים או חס וחלילה עושה להיפך. אולם, הנחיה ברורה להריגת מחבלים הן בעת אירוע הטרור והן לאחר תפיסת הפושע צריכה להיבחן על פי קריטריון אחר של צדק מוסר ואמת.
התורה בסוף ספר במדבר מפרטת את הפתח לשיקומו של רוצח בשגגה באמצעות עיר מקלט ומשם עוברת למי שמבקש לרצוח במזיד. לגביו, אין כל סליחה ומחילה. ישנו איסור לקחת כופר ולהשאירו בחיים. התורה מחייבת עונש מוות לרוצחים ומחבלים ואף מוסיפה קביעה חד משמעית כי "הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (פס' לג).
כך כבר קבע ה' בעת אשר התיר את שחיטת בעלי החיים ואסר את רצח האדם "שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט, ו). אם תשאלו, מה התועלת בשפיכת דם הרוצח? כיצד שפיכת דמו מהווה כפרה על הארץ ולא החנפה? האם אין בכך רק מיעוט דמות צלם אלוקים בקיפוד חייו של אדם נוסף?
דומה שיש לשוב אל הרוצח הראשון בתנ"ך הלוא הוא קין. ה' אומר לקין כי "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (שם ד, י). על אף צעקת הנרצח - קין לא נענש בעונש מוות אלא בעונש גלות. הוא הרוצח היחיד במזיד שכביכול ויתרו על מיתתו הישירה. אולם, משם ואילך מהדהד הציווי כי לא ניתן לחוס על נפש הרוצח אלא יש להורגו. ציווי זה הינו באחריות הציבור ולפניו עומד הרוצח (במדבר לה, פס' יב). היא שדנה אותו מתוקף אחריותה ואף שופטת אותו לחובה או לזכות (פס' כג-כד). אצל קין לא הייתה אזהרה ולא הייתה עדה שתשפוט, אולם בישראל ישנו איסור, ישנה חובה וישנה אחריות.
אם האדמה תבלע את דמי הנרצח בלבד הרי שיש כאן החנפה ועשיית איפה ואיפה. שומה על השופטים המופקדים על עשיית משפט הצדק לשפוך את דמו של הרוצח ובכך למנוע משוא פנים מעוות המותיר את הרשע מעל פני האדמה ואת הצדיק מתחתיה. זהו הצדק האלוקי הנדרש ואין בלתו!
אמת, שקשה מאוד להוכיח וגם אין בכוחנו לשפוט אדם על עבירת רצח פלילי בזמן הזה ועל כן החוק אינו עוסק ולא מוסב כלל על עבירת רצח פלילי אלא על עבירת רצח ממניעי טרור לאומני. שם ההוכחות הרבה מאוד פעמים הן חד משמעיות (הדבר נעשה לעיני אנשים ומצלמות), ההרשעה לא נעשית רק על סמך הודאה גרידא ויש בכוחנו גם בזמן הזה לדון בעניני נפשות אלו כפי שכתב הרמב"ם הלכות מלכים (פרק ט, הלכה יד) "ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובין".
מלבד זאת, רק הבאתו של הרוצח הטרוריסט לקבר היא שתבטיח באופן מוחלט שהוא לא יוכל לבצע פיגועי טרור בעתיד בכל צורה שהיא. בכך זה ודאי ימנע טרור נוסף שלו שלצערנו ראינו שחוזר ונשנה אצל מחבלים משוחררים וגם כאלה שכלואים בכלא הישראלי.
העלאת הנושא בשנית הינה חשובה כיון שהיא מדגישה את התפיסה הנכונה כי את הרע יש למגר לחלוטין ללא פשרות וניסיון הכלה. היא מכוונת את הרחמים כלפי הטובים בעולם ולא כלפי הרשעים. והיא גם מבוססת על יסודות הצדק הנצחי והאמת האלוקית שכל כך חשוב שעם ישראל יאמץ אותם דווקא בעת הזאת אל מול כל הרוע שאנו פוגשים יום יום בגבולותינו מצפון מדרום ובפנים הארץ ממזרח.