עורכת הדין מיכל דיאמנט, נכדתו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, העלתה בציוץ שפרסמה בטוויטר דברים שכתב סבה לאורך השנים והופכים אקטואליים במיוחד בימים אלה.
"אני באופן אישי מאוד מתגעגעת לסבא שלי וגם באופן לאומי. אני חושבת שהוא דמות שמאוד חסרה היום, דמות מנהיגותית בהיסטוריה היהודית, שבעיני היה אחד המנהיגים הטובים. מאוד מעניין אותי מה הוא היה חושב ואיך הוא היה רואה את הדברים", אומרת דיאמנט בראיון לערוץ 7.
היא מציינת כי "בעיקר בתקופות קשות שיש למדינה, אני חוזרת אחורה לכתבים שלו, לספרים שהוא פרסם ופורסמו עליו, וקוראת מה הוא אמר ומנסה להבין אם יש דברים שאני יכולה ללמוד מהם. גם עכשיו חזרתי לדברים שהוא כתב לפני 30 שנה ונדהמתי מכמה שהם רלוונטיים, כאילו נכתבו היום - וחבל שהם לא נכתבו היום - כי באמת אפשר ללמוד מהם הרבה".
דיאמנט לא הופתעה לגלות בכתבי סבה התייחסות ישירה למצבה של רצועת עזה. "אני יודעת שכבר בימים של הסכמי אוסלו הוא לא אהב אותם - וכבר אז התייחס לנושא של עזה. תיארתי לעצמי שאמצא התייחסויות, אך לא שיערתי כמה הן יהיו רלוונטיות ונכונות, ממש בגדר נבואה".
כך כתב יצחק שמיר ז"ל ב-1992: "לטובת מי נוותר על רצועת עזה? מי יקח אותה גם אם נמסור במתנה? במקרה הטוב, ערפאת, ובמקרה הסביר, ראשי החמאס. האם הם יהפכו אותה לגן עדן לתושביה, או שמא ינסו להפוך אותה לגיהנום לתושבי ישראל בכלל, ולישובים הגובלים עם הרצועה בפרט? כל חייל ששירת בעזה יודע את האמת הזו".
בהזדמנות אחרת כתב שמיר ז"ל: "אנחנו מוכנים ומעוניינים לחיות בשלום עם שכנינו. אבל השלום איננו יכול להיות האידיאל היחיד שלנו. התכלית היא לקיים פה מדינה יהודית גדולה וחזקה, שתאכלס בתוכה את רוב העם היהודי בעולם. השאלה היא רק מה אנחנו אמורים לשלם בעד "השלום" הזה. אם מדובר בשטחים מארץ ישראל, אז אני אומר: לא, תודה".
"היתה לו ראיית ארוכת טווח והבנה לצפות, למרבה הצער, את מה שקרה לנו באחרונה", מוסיפה דיאמנט. "זה מתסכל ועצוב שלא הקשיבו לו יותר וחבל שלא הקשיבו לו יותר. צריך להתמודד עם המצב כעת ואין טעם לבכות על מה שהיה. אפשר רק לומר שאם היו כיום אנשים עם נקודת המבט שלו - היו מתייחסים לדברים באופן שונה".
היא מתקשה לענות על השאלה כיצד לדעתה היה נוהג היום אבל מתחברת לאמונות והדעות שהציג לאורך חייו. "הוא האמין כל חייו ב'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי, שמדינת ישראל חייבת צבא חזק, שידע להגן עלינו בכל מצב. אנחנו לא יכולים לשגות בחלומות, אנחנו לא יכולים לחשוב שאנחנו חיים באיזה עולם אוטופי ובפנטזיה שכולם מסביבנו רוצים לעשות איתנו שלום. אנחנו צריכים להיות חזקים ורגע שהעמים מסביבנו יבינו שאנחנו כאן כדי להישאר - נוכל לעשות שלום".
דיאמנט חשה שהמסר הזה חלחל במלחמה האחרונה לאנשים רבים - גם כאלו שחשבו את ההיפך. "אני מרגישה מסביבי שהרבה אנשים התפכחו. אני גדלתי בתל אביב ואני גרה בה ומוקפת באנשים רבים שמאוד האמינו באוסלו ובמזרח תיכון חדש והם הבינו שהשיטה היא לא להיות חלשים ולא לוותר, אלא לעמוד על שלנו וללחום על הזכויות שלנו".
חשוב לה להביא ציטוט נוסף משמיר המנוח שנדמה גם הוא, כאילו נכתב רק אתמול. "בתולדות עמנו ידענו שגשוג והצלחה בימי אחדות; ידענו פגעים ואסונות בימי פילוג. כוחנו אך ורק באחדותנו מול אויבינו ומבקשי נפשנו, המשלים עצמם כי במהרה יעמדו בשערי ירושלים".
"הוא חזר אינספור פעמים על הצורך באחדות וגם עמד בראש ממשלת אחדות", אומרת הנכדה. "הוא הבין שבזמן אחדות אנחנו חזקים, בזמן פילוג אנחנו חלשים, ויש לנו אויב אחד וצריך להתמקד במלחמה מולו ולא במאבק בינינו. הוא אמר כי 'כלפי חוץ בשאלת זכויות העם היהודי בארצו, אין מקום לפשרות. אולם בכל מה שנוגע למבנה החיים בתוכנו, אני מוכן לכל הפשרות בעולם ובלבד שנוכל לחיות ביחד'. אני חושבת שזה בדיוק צריך להיות המסר גם היום למנהיגים שלנו. כלפי חוץ אין מקום לפשרות, כלפי פנים כל הפשרות בעולם ובלבד שנוכל לחיות ביחד".