לא לרשות

סוגיית היום שאחרי ברצועת עזה אומנם נדונה לא מעט באולפנים ובשידורי החדשות הבלתי נגמרים, אבל מבחינה מדינית, לפחות באופן רשמי, היא עדיין לא נמצאת על סדר היום - אף שבמערכת הביטחון כבר עוסקים בה לעומק - כדי להיות מוכנים לתת מענה מיידי עם תום ימי המלחמה.

גם במערכת הביטחונית לא יודעים להצביע בדיוק על הגורם שאמור לשלוט בעזה לאחר המלחמה, אבל שומעים היטב את האמירות מוושינגטון ואת הקולות הבין־לאומיים הדורשים את מעורבות הרשות הפלשתינית בפתרון.

נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, כתב במאמר שפרסם בעיתון 'וושינגטון פוסט' כי לאחר המלחמה ברצועת עזה, הרשות הפלשתינית צריכה להיות הגוף השלטוני, אך רק לאחר שתבצע רפורמות אזרחיות דרמטיות בתוכה שיגבירו את יציבותה. הנשיא ביידן לא פירט בדיוק אילו רפורמות צריכות להתבצע באותה 'רשות פלשתינית מחודשת', כפי שכינה אותה, אבל הדגיש שאזרחי עזה יישארו לגור בה וציין כי לדעתו השלטון בעזה וברשות הפלשתינית צריך להיות זהה.

לא גינתה את אירועי שבעה באוקטובר

בדיוק בנקודה הזו יש מחלוקת בין ארצות הברית לישראל. במערכת הביטחון מוכנים לשמוע על הרבה פתרונות, אבל שליטה של הרשות הפלשתינית בעזה לא באמת באה בחשבון.

מזכיר המדינה האמריקני הביע את הדברים בצורה חריפה, אפילו יותר מביידן. "ישראל לא יכולה לכבוש את עזה. יש צורך בשינויים, אך אנו לא מאמינים בכיבוש מחדש, וזה הרושם שקיבלנו גם מעמיתינו בישראל. ארצות הברית רואה צורך בהסדר עתידי שיכלול את הקולות והשאיפות של העם הפלשתיני, שלטון בהנהגה פלשתינית מאוחדת בעזה ובשטחי הרשות ומנגנון מתמשך לשיקום בעזה. למרות הקושי שזרעה מתקפת הטרור, הזמן לדבר על העתיד הוא היום ולא אחרי המלחמה", נאמר.

גם שר החוץ הבריטי ג'יימס קלברלי אמר כי התוצאה הרצויה ביותר של המלחמה בין ישראל לחמאס היא "צעד לכיוון הנהגה פלשתינית שרוצה בשלום".

אלא שהוא הוסיף משפט חשוב, שהאמריקנים נמנעים מלהגיד, אבל מבינים שאין ממנו מנוס. "בטווח הקצר, זה בלתי נמנע שלישראל תהיה אחריות ביטחונית ברצועה, משום שכוחותיה נמצאים בשטח, אך בהקדם האפשרי יש לפעול לכינון הנהגה הפועלת לשלום", אמר קלברלי.

התגובות מישראל לא איחרו להגיע. שר החוץ אלי כהן אמר השבוע כי "מי שחושב שביום שאחרי המלחמה בעזה הרשות הפלשתינית היא הפתרון, טועה ובגדול. ביום שאחרי, חמאס לא יהיה בעזה, ולמדינת ישראל תהיה תמיד שליטה ביטחונית בין הירדן לים. הרשות הפלשתינית, שמשלמת משכורות למחבלים ומאדירה רוצחים, ממשיכה בפעולות ההסתה במערכת החינוך, ולא גינתה את אירועי שבעה באוקטובר, היא בטח לא הפתרון. לא מחליפים ארגון טרור רצחני ברשות שמעודדת שהידים".

ראש הממשלה בנימין נתניהו הפגין גישה דומה אבל דיפלומטית יותר. "אני חושב שהרשות במתכונתה הנוכחית לא מסוגלת לקבל את האחריות על רצועת עזה. אבו מאזן מסרב עדיין לגנות, ושרים בכירים שלו חוגגים את מה שהיה. הרשות שלו משלמת לרוצחים, אתם יודעים איך הם מחנכים את הילדים שלהם. אם לא חל שינוי בדבר הזה, מה עשינו?", תהה נתניהו.

הדרישה לשלב את הרשות הפלשתינית בהנהגה מגיעה כמובן גם מצד האיחוד האירופי, שם זוכים הפלשתינים ללא מעט אהדה. מעניין לציין דווקא את מדינות המפרץ, שלחלקן יחסים עם ישראל, ואליהן נעשו פניות כדי לסייע כלכלית לעזה ביום שאחרי המלחמה. התנאי שלהן היה שינוי של ממש ברשות הפלשתינית - שיתחיל בהנהגה וירד לכל הדרגים והמנגנונים השלטוניים והביטחוניים. גורמים במדינות אלה הבהירו שהם אינם מעוניינים להשקיע כסף בפתרון שאחריו יבואו גלי טרור וישראל תצטרך להגיב להם ובעצם להוריד את כל ההשקעה ממדינות המפרץ לטמיון.

לנסות שוב ניסיון שכבר כשל

תת־אלוף יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, והיום חוקר בכיר במכון ירושלים לענייני ציבור ומדינה ועמית מחקר בכיר במכון משגב, חושב שלרשות הפלשתינית - במתכונתה הנוכחית - אין יכולת אמיתית לשלוט בעזה, וצעד כזה יהיה גם לא נכון לישראל.

"הרשות הפלשתינית חלשה, מפוררת, מושחתת, ואין לה בסיס כוח אמיתי בעזה. סיכוייה להיכשל כפי שנכשלה בעבר אינם מבוטלים", מתריע קופרווסר. "הרי ניסינו את זה. הרשות הפלשתינית שלטה בעזה בין 1994 ל־2007, וזו הייתה התקופה שחמאס צמח בה יותר מאשר בכל תקופה אחרת, עד שהפך לכוח הצבאי העיקרי ברצועה, וזרק את הרשות ואנשיה מעזה. ניסוי נוסף עם אותה רשות לא יביא לתוצאה שונה מזו שאיתה אנחנו מתמודדים היום".

הנשיא ביידן ואחרים דיברו על רשות פלשתינית במתכונת מחודשת. יש לזה בכלל משמעות?

"המונח הוא אולי רשות שזוכה לחיוניות מחודשת, כפי שאמר הנשיא ביידן - ולמה הוא מתכוון אף אחד לא יודע. אם הכוונה שלו היא שנמשיך להשתמש במונח הרשות הפלשתינית אבל התכנים שממלאים את המסגרת הזאת יהיו אחרים מהיום, כלומר איזשהו גוף פלשתיני שמתנער מהשחיתות, מהנרטיב הפלשתיני של מאבק בציונות עד להכרעתה, מפסיק את ההסתה ומוכן לקבל את ישראל ‫כמדינה יהודית, יש פחות בעיה שגוף כזה ישלוט בעזה, כי אנחנו הרי לא רוצים לשלוט בה, וגם ברור ‫שהאחריות הביטחונית הכוללת על עזה ‫תישאר בידי ישראל", הוא אומר.

"אני חושב שזו אותה רשות וזו רק מכבסת מילים. ספק אם היא מסוגלת לשלוט בעזה, וחמור מכך - היא לא תשנה את המהות של הדרך שבה גדלים ילדי עזה ואת האידאולוגיה שמולידה עוד ועוד מחבלים. הרשות ממשיכה לשלם את משכורות המחבלים ומפיקה את ספרי הלימוד שמובילים לחינוך מסית לשנאת יהודים, ולכן זה רעיון בעייתי להביא את הרשות. אנחנו מדברים גם על חמאס כנאצים, ומי שמוביל לא פחות מחמאס את הרעיון של שנאת היהודים זו הרשות הפלשתינית עצמה. גם מהבחינה הזאת אין שום היגיון במתן המפתחות לעזה לרשות הפלשתינית".

איך צריך להיראות השלטון בעזה ביום שאחרי המלחמה?

"ישראל לא נכנסה למערכה הזאת עם איזו תוכנית מסודרת, פרי של חשיבה אסטרטגית שאמרה שאנחנו רוצים לשנות את המציאות בעזה ורוצים לכונן שלטון אחר. לפני חמישה חודשים פרסמתי מסמך שבו קראתי לשינוי אסטרטגי של עזה. דיברתי על פירוז הרצועה, ועכשיו לקחנו על עצמנו גם את החלפת השלטון. זה יגרום לכך שאנחנו נצטרך למשך שלב מסוים, אני מקווה שקצר, לשלוט בעזה באופן מלא - גם באופן ביטחוני וגם באופן אזרחי", הוא מציין.

"אחר כך נחפש מתנדבים שייקחו את האחריות על ההיבטים האזרחים - בשעה שאנחנו נשמור בידינו את האחריות למרכיבים הביטחוניים. אלה יכולים להיות גורמים בין־לאומיים שמקובלים על ישראל, אך לא האיחוד האירופי או האו"ם, ויש להם אינטרס לסייע בניהול הרצועה. כמו כן מוכרח להיות איזשהו מרכיב של אוכלוסייה מקומית שאין לה עבר חמאסי. אפשר למצוא כאלה בעזה ולחבר אותם למנגנון הבין־לאומי שיקבל את האחריות האזרחית על הרצועה. אגב, האחריות הביטחונית מחייבת אותנו, לדעתי, לשלוט ברצועה רחבה יחסית לאורך הגבול עם עזה, וכמובן לשלוט על כל פרמטר באזור שבין הגבול לבין השטחים המאוכלסים של עזה".

גם ד"ר ערן לרמן, סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ולשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי ועורך כתב העת 'The Jerusalem Strategic Tribune', משוכנע כי השיח סביב שליטת הרשות הפלשתינית - כל עוד מדובר בגוף הנוכחי בראשות אבו מאזן - מיותר, משום שלרשות אין שום יכולת לעמוד במשימה.

"הנשיא ביידן אמר שצריך רשות פלשתינית שעברה רפורמה או תיקון. כרגע די ברור שהמערכת הזאת, המושחתת, המסואבת, עם החולשות המבניות שלה, בהנהגה של אדם שעמדותיו - ובפרט כלפי ישראל והעם היהודי - ברורות, לא מסוגלת לשלוט שם באופן אפקטיבי", מבהיר לרמן ומציין כי "יש היגיון שאומר שעדיף ללכת עם הרעיון האמריקני ולתת לרשות הפלשתינית להמחיש את חוסר היכולת שלה - ואז תהיה לנו לגיטימיות להמשיך ולפעול באופן ביטחוני במרחב - אבל אני לא בטוח שהרעיון הזה בכלל בר־מימוש. סביר יותר שתידרש תקופת מעבר משמעותית שבה האדמיניסטרציה בעזה תצטרך להיות משהו אחר".

צה"ל יצטרך להמשיך ולשלוט ברצועת עזה לפחות במשך פרק זמן מסוים?

"ההנחה היא שלצה"ל יש עוד משימות כבדות לפניו - ולא נכון יהיה לשקע אותו במשימת ניהול חיי היומיום של שני מיליון אנשים".

הרשות הפלשתינית כבר נכשלה פעם אחת בעזה. יש טעם בכלל לדבר עליה כעל גוף שמסוגל להתמודד עם המשימה ולבצע אותה?

"ההנחה היא שבכל מקרה היכולת של חמאס להפחיד ולשלוט תיהרס לחלוטין ביום שאחרי, אבל הרשות הפלשתינית רחוקה מלמלא את תפקיד המחליף. נוטים לשכוח שבין העזתים לבין תושבי הרשות הפלשתינית יש לא מעט הבדלים, והם לא באמת רואים את עצמם כעם אחד. אז למה שאנחנו ניקח על עצמנו להלביש בכוח אדמיניסטרציה של גורמים חוץ־עזתיים? זה לא ישים, גם אם אנחנו נעשה צעד כזה וגם אם האמריקנים. צריך תקופת מעבר ממושכת שבמהלכה תצמח מנהיגות מקומית שתפנים את המשמעויות הקטסטרופליות של מה שחמאס הביא עליהם", הוא מבהיר.

"ברור שאבו מאזן בגילו ובהרגליו כבר לא בשל לחולל שינוי. ראינו שכבר היה אדמיניסטרטור מוכשר ונמרץ שניסה לשפר את חיי הפלשתינים, ואבו מאזן נפטר ממנו יחסית בקלות. זה היה סלאם פיאד, וגם הוא היה נטע זר. מישהו חדש צריך לצמוח מרמת השטח של הקהילה או העירייה, וזה לא מנהיג שאפשר להצמיח במהירות. זה תהליך שייקח זמן".

שאלת היום שאחרי מבעבעת מתחת לפני השטח

הצעה נוספת שהועלתה בימים אחרונים נוגעת להפקדת שיקום עזה בידי מדינות האזור שלחלקן יש יחסים עם ישראל. מדובר בעיקר על סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות. אלא ששלטון סעודי יהיה קשה מאוד לעיכול במערכת הביטחון הישראלית, ולא ברור אם הבחריינים או האמירתים מסוגלים להתמודד עם המשימה הקשה ברצועת עזה.

ישראל נוטה להסכים, גם אם בשלב זה הנושא נמצא מתחת לרדאר, לנוכחות של כוח משימה רב־לאומי לתקופה זמנית, עד שעזה תשתקם ואולי תצליח להצמיח מנהיגות שאינה צועדת בדרך הטרור. ייתכן שבגוף כזה כן תהיה מעורבות של מדינות המפרץ, אבל הציפייה הישראלית היא שכוח הניהול שיפעל בשטח יהיה בין־לאומי ולא מזרח תיכוני.

בשלב זה אחד הנושאים שיש לדון בהם הוא שאלת הטיימינג. בממשלה יש קולות רבים שקוראים שלא לעסוק בסוגיה הזאת בחדרים הסגורים ואז להניח מוצר מוגמר בפני השרים. יושב ראש מפלגת הציונות הדתית השר בצלאל סמוטריץ' פנה בנושא לשר הביטחון יואב גלנט, לאחר שפורסם כי המשרד משתמש בשירותיו של יועץ לתכנון אסטרטגיית הניהול בעזה ביום שאחרי המלחמה, שגורס שיש לשלב את הרשות הפלשתינית בפתרון העתידי.

"בדרג המדיני החליטו במודע לא לעסוק כרגע בשאלת היום שאחרי. זו אינה מהווה הצדקה לשר הביטחון או למערכת הביטחון ליטול לידיהם את הסמכות לעשות זאת בעצמם, לרתום את העגלה לפני הסוסים ולקבוע עובדות בשטח בהיערכות להחלפת חמאס ברשות הפלשתינית בעזה", כתב סמוטריץ' והדגיש כי "אחרי שנשיג בעזרת השם את הניצחון, נעסוק בשאלת הניהול האזרחי של הרצועה ביום שאחרי. עיסוק בכך בשלב הזה יכניס אותנו בהכרח למחלוקות בתוכנו, וככל הנראה גם לקונפליקט מול הממשל האמריקני, מה שיפגע בחוסן הלאומי וביכולת לנצח ולהשיג את מטרות המלחמה המוסכמות. מסיבה זו אני לא עוסק כעת בשאלת היום שאחרי. לא אוכל לקבל מצב שבו בזמן שאנחנו נוהגים באחריות ונמנעים מעיסוק בשאלות שעלולות לגרום למחלוקת, יהיה מי שינצל זאת כדי לקדם את האג'נדות שלו, יעסוק בכך מנקודת המבט שלו ויכניס את מדינת ישראל לקורלס מסוכן שיהיה קשה לצאת ממנו".

האמירה של סמוטריץ', ששותפים לה שרים נוספים, היא שהדרג המדיני צריך לדון קודם כול בהתוויות מדיניות, ורק אחר כך צריכה מערכת הביטחון לבנות את הפלטפורמה, ולא להפך.

השבוע, כשישראל העמיקה לתוך עסקת שחרור של חלק מהחטופים, הנושא נותר מעט בצד, אבל האמוציות שהוא מעורר רוחשות מתחת לפני השטח. בשבועות הקרובים יצטרכו במערכת המדינית לתת את הדעת באופן נרחב יותר לשאלת היום שאחרי. האם הרשות הפלשתינית בסופו של דבר תהיה חלק מהפתרון? איש אינו מוכן להתחייב שלא - למרות כל הכשלים שעלו כאן. הלחץ האמריקני בנושא גדול מאוד, וסביר שגם בו תהיה מחלוקת, ייתכן שגם מחלוקת פומבית, שבה חלק לא מבוטל מחברי הממשלה מסתייגים מכל פתרון שיכלול את ההנהגה הפלשתינית הנוכחית בניהול עזה מיד עם תום הלחימה.

***