ראש המל"ל לשעבר, האלוף (במיל') גיורא איילנד, סבור כי "רצועת עזה היא כבר שנים המקום הכי מבוצר בעולם. הדבר הזה מקשה בכל הצורות", הוא אומר בראיון לאריאל ויטמן בגלובס.
"אין ספק שרבים מהמחבלים הצליחו לסגת מצפון הרצועה לדרומה. עוד לא הגענו להכרעה מלאה. בדרום הרצועה אפילו לא התחלנו. והכוח של חמאס בדרום הרצועה, באופן גס, שווה לכוח שהיה לו בצפון. אז מדובר במלחמה שעדיין נמצאת באמצע המהלך".
"בכל מקום שאנחנו מגיעים ללחימה של M16 ישראלי מול קלצ'ניקוב של חמאס - זה מצב לא רצוי. גם אם אנחנו נורא מצליחים, וגם אם יחס ההרוגים בקרבות כאלה הוא נגיד אחד לעשר לטובתנו, הרי שהמחיר הוא מאוד כואב. אז צריך להימנע מזה כמה שאפשר, ולא להיות ששים אלי קרב. למשל, במקומות שהחמאס כבר מכותר צריך להפעיל ארטילריה וחיל אוויר".
איילנד תוקף את הסיוע ההומינטארי לתושבים בעזה כפי שלוחצת ארה"ב, "בעזה יש מלחמה בין שתי מדינות - בין מדינת ישראל למדינת עזה. מדינת עזה מתבססת גם על היכולת של הלוחמים שלה, על כמויות התחמושת והאמצעים המתקדמים, אבל גם על התשתית הבירוקרטית והתמיכה של האזרחים".
"עזה דומה במובן הזה במידה רבה מאוד לגרמניה הנאצית של מלחמת העולם השנייה, שבה כל האוכלוסייה כמעט תמכה במנהיג ובאידיאולוגיה שלו", הוא אומר. "לכן, את המלחמה צריך לנהל כמדינה נגד מדינה. במצב של מדינה נגד מדינה אתה לא מגיש סיוע הומניטרי לאויב. אפילו מהבחינה המוסרית. הרי מי אלה הקשישות של עזה - הן אותן אמהות וסבתות של לוחמי חמאס שביצעו את הפשעים הנוראים ב־7 באוקטובר. במצב הזה איך אפשר בכלל לדבר על שיקולים הומניטריים, במיוחד כאשר יש לך עדיין חטופים שאלוהים יודע מה מצבם".
"רק מציאות שהיא אסונית בדרום הרצועה תוביל למצב של חוסר רצון וייאוש של הצד השני. כרגע אנחנו משחקים לידיים של האויב".