ראש ישיבת קריית שמונה: "תלמידים יצאו מעזה וגילו שאיתן נפל בקרב"

עולם הישיבות של הציונות הדתית חש על בשרו את המלחמה ברמות הכי גבוהות שיש.

עשרות מתלמידיהן ובוגריהן של הישיבות והמכינות נפלו בקרבות, אלפים מגויסים, בהם גם ר"מים וראשי ישיבות, ועשרות נפצעו בלחימה ונמצאים בימים אלו בתהליך שיקומי. ואם לא די בכך, חלק מהישיבות נאלצו לגלות ממקומן עקב המצב הביטחוני.

"ברגע שפרצה המלחמה מיד גייסו חצי מהישיבה, ובמקביל קראנו לכלל התלמידים לחזור לקריית שמונה עוד לפני תחילת הזמן. עשינו זום עם ההורים, ובתיאום עם פיקוד העורף הוחלט שהישיבה תומכת בעיר", מספר הרב אריאל ברקאי, ראש ישיבת ההסדר קריית שמונה.

"הייתה הנחה פשוטה שהמצב יגיע גם לקריית שמונה, לכן החלטנו ללמוד תורה וגם עזרנו לפיקוד עורף להכין את העיר לקראת הבאות. בשלב כלשהו דובר על פינוי, ואז הגיע טלפון אחד לרב שמואל לורנץ, ראש ישיבת נחלים, שהסתיים בקבלת פנים מדהימה שלנו. הוא פתח את הלב שלו, אנחנו מקבלים פה כל מה שיכולנו לקבל, והכול ברוחב לב ובמאור פנים".

לשאת בעול הכללי עם לימוד תורה

למרות קבלת הפנים החמה שבה התקבלו בנחלים, מדגיש הרב ברקאי, אין כמו הבית בקריית שמונה. "הבית והלב הם בקריית שמונה. הישיבה שלנו היא חלק מהעיר ומהגליל עליון, זה חלק מהוויית הישיבה שלנו. הישיבה היא לא רק חדר שלומדים בו תורה, התורה שייכת לגליל ולעיר, על כל מה שמשתמע מכך". לא רק התלמידים, גם רבני הישיבה נאלצו למצוא לעצמם בתים לגור בהם. "אנחנו צריכים להתרגל ללמוד במקום הנוכחי, וזה לא פשוט. בשלב הראשון היה קשה לחבר'ה לקבל זאת, גם לנו. כל הצוות שלנו מפונה, וכל אחד גר במקום אחר ומתמודד התמודדויות משלו עם המשפחה שלו, וכולם נרתמו בצורה מדהימה ומגיעים לפה יום יום. עם הצוות והתלמידים קיבלנו החלטה שזה המקום שלנו ואנחנו יודעים שזה התפקיד שלנו, ללמוד תורה ולהגדיל תורה".

לצד הלימוד האינטנסיבי, בישיבת קריית שמונה מקפידים בזמנים אלו של המלחמה להיות שותפים גם בעשייה. "אנחנו עושים שלל פעילויות, כמו התנדבות קבועה אצל חקלאי וגם אצל משפחות עם בעלי צרכים מיוחדים מקריית שמונה שנדדו למרכז הארץ. אנחנו משתדלים לשאת בעול הכללי עם לימוד התורה שהוא המרכז שלנו. אנחנו מרגישים בעת הזאת שאי אפשר להישאר מאחור ולהתפנק. לא קל לאף אחד, לא לרבנים ולא לתלמידים, אבל אנחנו עם הפנים קדימה".

לא רק ישיבת נחלים נרתמה לעזור בעת המשבר. הרב ברקאי קיבל כמה טלפונים מראשי ישיבות שהציעו לו לבוא להתארח אצלם. "יש אחווה בין הישיבות ואיחוד כוחות. מיד כשפונינו מהעיר קיבלתי טלפונים מהרב יואל מנוביץ' מישיבת הגולן ומהרב וולפסון מישיבת ירוחם בבקשה לבוא ללמוד אצלם. אנחנו כבר עברנו לנחלים והרגשנו שזה המקום שלנו. הרב וולפסון אמר לי: אם לא לעבור ללמוד אצלנו, לפחות תבואו להתארח בשבת. ואכן הגענו לשבת שהייתה מיוחדת במינה, הרבנים והתלמידים דיברו ביניהם, והיא הייתה מיוחדת ומרוממת".

כמה ימים לאחר השבת ההיא, הישיבות שוב התחברו, אך הפעם בנסיבות כואבות במיוחד. "לצערנו באותו שבוע, נהרג תלמידנו איתן דישון, ויומיים אחר כך נהרג איתן רוזנצוויג, תלמיד ישיבת ירוחם. הם היו בני אותה כיתה בישיבת נווה שמואל. זאת עוד נקודת חיבור קשה וכואבת שנוצרה בין הישיבות. אנחנו משתדלים במציאות העכשווית לנסות למצוא את הדרך שבה נצליח כמה שיותר להתרומם, עם כל הקושי. הקושי שלנו הוא גם בתלמיד שנפצע כחלק מהלחימה ביום הראשון ללחימה, בן גילו של איתן דישון הי"ד. איתן ביקר בישיבה לפני שנהרג, וגם הספיק לבקר את התלמיד הפצוע בביתו. הנפילה שלו בקרב על תקומת ישראל זעזעה את כולנו. מדובר על רגע מזעזע וקשה. אני חושב שמכוח המשפחה שלו עם העוצמות האדירות שלה אני מרגיש שאני יכול לדבר, וכן מכוח חבריו, שהם תלמידינו, שרובם המוחלט היו בעזה ולא יכלו להשתתף בצורה אינטנסיבית בכל ימי השבעה".

ההתמודדות עם חבר שנפל, מסביר הרב ברקאי, אינה פשוטה. "בדיוק קפצתי השבוע לתלמידים מסיירת גבעתי, ועם כל הקושי של הדברים הכי מורכבים שהם עוברים הם נושכים שפתיים, מסתכלים קדימה, מבינים את תפקידם ומסתערים על המשימה להגן על הארץ. בעת הזאת צריכים לקחת את הזיכרון הגדול של איתן הי"ד ולהמשיך איתו קדימה, להמשיך את התפקיד שלנו ולהבין שיש דרך גדולה לעם ישראל. בעת רגילה זה היה זמן לעיכול האבל עם החברים שלו, אבל אנחנו במלחמה. מדובר בבחורים של הדור הנפלא הזה. עם מה הם מתמודדים, ועם כל כאב האובדן, הם סוחבים בעוצמות על גבם את כל עם ישראל. ההתמודדות היא חלק ממסירות הנפש, עם כל הצער צריך להתקדם קדימה מכוחו של עם ישראל. אנחנו לומדים ומקבלים כוחות מתלמידינו האהובים".

מסירות נפש מיוחדת ללימוד התורה

גם בישיבת שדרות חווים "גלות" מהישיבה עקב המצב הביטחוני ומתגוררים בימים האלו בישיבת שעלבים. "לפעמים כשהישיבה נמצאת בגלות היא הכי מתוקה. הרב חיים שמואלביץ היה באונייה ועבר מגלות לגלות, אך כששאלו אותו: איפה אנחנו? ענה: 'שמעתתא ב', כי הוא היה שקוע בלימוד. יש משהו מיוחד שמזיזים לך את הגבינה ואתה נמצא בתנאים אחרים לגמרי, שמצריכים מסירות נפש מיוחדת לתורה. יש בזה מתיקות מיוחדת", אומר באופטימיות הרב דוד פנדל, ראש ישיבת שדרות. "אנחנו מחשיבים את המקום שבו אנחנו נמצאים כשטח כינוס, החבר'ה שלנו הם חיילים לקראת הכניסה חזרה לשדרות. נחזור חמושים ברוח גדולה, באנרגיות מחודשות ועם רצון לחדש את הרוח שבשמחת תורה ניסו להרוס. אנחנו נחזיר את שמחת התורה ונשמח את העיר".

הרב פנדל מדבר באופטימיות רבה חרף המשברים שעברו על ישיבתו. "ביום ראשון לפני שבועיים נפל בעזה נתי הרוש הי"ד, בוגר שלנו. כמו כן, חיילים נכנסים לעזה וחוזרים. היה מרגש במיוחד כאשר אחד הר"מים בישיבה חזר ובענווה גדולה סיפר על הגבורה שלו והחתירה למגע עם פצועים גם תחת אש, והכול כדי לנסות לחלץ ולהציל חיים. הישיבה גאה בו. ר"מ אחר נפצע מירי מחבל".

בימים אלה מקפיד הרב פנדל למלא את המצברים של החבר'ה לקראת החזרה הצפויה לישיבה. "צריך לאזור רוח וגבורה מיוחדת, וזאת על ידי שיחות מהרבה אישים. יש לנו בית מדרש נפרד שאליו מגיעים הרבנים, ובעיניים שלנו זה דבר חינוכי שישמעו שיחות מהרב יעקב אריאל, הרב יגאל לוינשטיין והרב בן ציון אלגאזי, זה יוצר מחויבות לתגבור תורני. יחד עם ישיבת שעלבים הקמנו פה משמרות של לומדי תורה מסביב לשעון, זה מחבר אותנו למחויבות הגדולה. בכניסה לבית המדרש כתוב: שקט, כאן לוחמים".

לצד כל הצד החיובי שמקפיד הרב פנדל להדגיש, יש לא מעט התמודדות עם המציאות החדשה. "יש לנו הרבה הכרת הטוב לישיבת שעלבים בראשות הרב מיכאל ימר, החברותא המבוגר שלי עוד כשלמדתי בישיבת שעלבים. הוא מכבד אותנו בשיעורים בסגנון המיוחד שלו, אנחנו נהנים, אבל להם אולי זה לא פשוט כי אנחנו 'גונבים' להם את בית המדרש ובמקביל לומדים בלא מעט כיתות, וככל שיש יותר חבר'ה שמגיעים מהמלחמה, ככה יש להם פחות מקום". את ההתמודדות המוצלחת של ישיבת שדרות עם הלוגיסטיקה מגדיר הרב פנדל כנס. "יש לנו כמה וכמה ניסים, כך למשל מצאנו בית ענק בנוף איילון שהישיבה פינתה, ואנחנו כנראה נשכיר עוד בית ללינה. בכל זאת מדובר בכ־250 בחורים כיום".

מתי אתם מתכוונים לחזור?

"אנחנו מתלבטים מתי הזמן המדויק לחזור. אנחנו לא רוצים לחזור לעיר רפאים, כי אנחנו לא עושים בכך כלום, אבל אנחנו מתכוונים להיות בעזרת ה' בין הראשונים שחוזרים. כבר עכשיו הישיבה היא בסיס צבאי עם המון חיילים, וגם התושבים הבודדים שנשארים בעיר עושים שם מניינים ממוגנים. אנחנו מתכוונים להיות בין הראשונים שיחזרו על מנת לתת את תחושת הביטחון והעוז הרוחני עד כמה שניתן. נחזיר את התשתיות הרוחניות ואת הבסיס החזק של חוזק וחוסן. אנחנו בהשתוקקות אדירה לחזור", הוא מודה. "אנחנו חשים את העלבון הלאומי שמפנים תושבים וישיבה, אבל מכיוון שבע"ה מנקים את עזה ומרחיבים את גבול ישראל, אנחנו שותפים למחויבות לבער את הרע ושעזה תהיה שטוחה, לצד החלום לחזור לגוש קטיף. אנחנו מקווים שקידוש השם יגבר על חילול השם".

המורכבות שיצרה המלחמה בעולם התורה הציוני־דתי ניכרת גם בישיבות שנותרו במשכנן הקבוע ולא נאלצו לנדוד. "המצב באמת מורכב מאוד. ראשית, כל שיעור א' וב' נמצאים כמעט לבד, עם עוד כמה חבר'ה בודדים בשיעורים הבוגרים שיש להם פרופיל עורפי", מספר הרב נעם ולדמן, ראש ישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע. "התחושה בבית מדרש שהתרוקן היא לא פשוטה. אין העומק של חבורת המבוגרים שסוחבים את בית המדרש, ולכך נוסיף עוד ר"מים שמגויסים, כך שהאחריות היא גדולה יותר". לצד ההתמודדות הישיבתית, ישנה התמודדות אישית לא פשוטה של חלק מהתלמידים. "כמעט כולם מכירים חברים ובני משפחה בקרבה כזו או אחרת שנפלו במלחמה, זה לא פשוט. צריך לתת להם חיזוק וגם לטעת בהם את תחושת האחריות להחזקת בית המדרש ועולם התורה בזמן מלחמה. חשיבות החיזוק הרוחני בזמן שחיילינו בחזית זו משימה גדולה מאוד".

לצד כל אלה מקפיד הרב ולדמן עם רבני הישיבה הנוספים לשמור על קשר רוחני והלכתי קרוב עם תלמידים ובוגרים רבים הנמצאים בשדה הקרב. "לנו כישיבה יש במלחמה לא רק בוגרים שנמצאים אלא גם תלמידים. מדובר על דאגה יומיומית אמיתית לשלומם. הם נמצאים בסכנה מתמדת, ועולות אצלם שאלות אמוניות והלכתיות מגוונות. התמודדות של חתונה היא לא רגעית. ישנם עוד ועוד חתונות של חבר'ה בחזית. מישיבת ניר למשל, התקשר אליי תלמיד שצריך להתחתן והציב בפניי את השאלה אם להתחתן ואחרי 24 שעות משחררים אותו חזרה ללחימה, או לחכות עם החתונה כדי שיתנו לו יותר זמן לשבע ברכות. עוד יותר מכך, היה נהג טנק בתוך עזה שראה מראות לא פשוטים, חברים לידו נהרגים ובכלל מציאות של להרוג את האויבים ומתוך זה לצאת לחתונה שלו זה היה לא פשוט. כמו כן, הייתה לנו התמודדות עם חייל פצוע, שברוך ה' בניסי ניסים קיבל רסיסים של פצמ"ר מילימטר מהלב ויצא מזה תוך יומיים־שלושה ללא פגע".

תלמידי ישיבה מתנדבים בחקלאות

ללא קרדיט צילום

מקדישים את הלימוד לנופל או חטוף

אחת הנקודות העיקריות שמדגיש הרב ולדמן היא ממד הזמן של המצב הנוכחי בישיבה ובלחימה. "זוהי מציאות שצריך להתמודד איתה, ובפרט שהיא מציאות מתמשכת לאורך זמן. זאת לא התמודדות של יום יומיים וגמרנו. זה יוצר קושי עוד יותר גדול בישיבה. על פניו את רוב זמן חורף נצטרך לעבור במציאות הזאת. אצל התלמידים שבשטח ההבנה העמוקה של שליחות היא גדולה מאוד, ועם כל התמודדות, ברור להם מאוד מה עושים. אבל בישיבה לתלמיד קשה יותר להבין איך לימוד התורה וההתמדה שלו בסדר בוקר מחזקים את עם ישראל, זה קשה יותר". הרב ולדמן מפרט את דרכי ההתמודדות של המחנכים והרבנים. "כדי להתמודד אנחנו נותנים הרבה שיחות חיזוק ובמקביל יש 'מבצע' לכל תלמיד. לכל תלמיד יש שמות ספציפיים של חיילים שהוא לומד לזכותם. גם חילקנו שמות של חטופים כדי ללמוד לזכותם. השותפות שלנו מגדילה את תחושת האחריות ללימוד ולתורה ולתפילה. מצד אחד התמודדות לא קלה, אך אנחנו רואים שזה מגדיל את התלמידים בשיעור א' וב'. המציאות מגדילה אותם ונותנת להם תחושת אחריות גדולה יותר, אך לאורך זמן קשה יותר לשמר אותה".

לא רק עולם הישיבות, גם עולם המכינות מושפע מאוד מהנעשה במלחמה. רק לאחרונה החליטו בצה"ל כי מאות מתלמידי שיעור ב' במכינות הקדם־צבאיות הדתיות ושאינן דתיות יגויסו בשבועות הקרובים. "התבקשנו שקבוצה משיעור ב' תתגייס, בין 10 ל־20 אחוזים. חלק מהחבר'ה שמחים בכך כי רצו להתגייס, וחלק פחות. אני באופן אישי מבין מאוד שיש צרכים אחרים, משום שאנחנו מכינה קדם־צבאית ובפרט שבצה"ל מתכוונים לעשות הכשרה זריזה של ארבעה חודשים ללוחמים עקב המצב, וישנם חוסרים ביחידות כמו גולני ושריון", מספר הרב אלי קפלן, מייסד מכינת איתן ויושב ראש עמותת 'בית מורשה'.

הסיפור של הרב קפלן הוא ביטוי קטן לשותפות במלחמה של צוות הרבנים, כאשר ראש המכינה הרב עדיאל אזרד וצוות הרבנים והמדריכים מגויסים, ומתחילת המלחמה הרב קפלן - בהיותו יושב ראש העמותה של המכינה ומייסדה - נרתם לשמש בפועל ראש המכינה וחזר למעשה לתפקידו הראשון. "כל הצוות שלי מגויס. חלקם בעזה וחלקם בצפון. גייסתי מדריך שנמצא 24 שעות ומפעיל את החבר'ה באנרגיות יפות, הרבה יותר מאתגר מזמנים רגילים. המציאות הזאת של ראש מכינה עושה לי טוב, להיות עם תלמידים שיכולים להיות נכדים שלי".

הרב קפלן מספר שלצד סדרי הלימוד הקבועים ישנה גם לא מעט עשייה בשטח בהקשר למלחמה. "המכינה אצלנו באופן כללי משלבת הרבה עשייה עם לימוד, לא רק בגלל המצב הנוכחי אלא מלכתחילה. כעת מדובר על יומיים־שלושה שבהם החבר'ה מתנדבים בחקלאות. קמים השכם בבוקר ונותנים במהלך היום יותר מ־100 אחוזים של יכולת. זה מעניק הרבה כוח והתרוממות לחבר'ה לעבוד יומיים בחממות ביישוב נווה. בכך הם משלבים התנדבויות שמצילות את החקלאות עם לימוד תורה ועשייה משמעותית".

***