בונה את ההריסות

מיד כשנכנסים למשרדו של שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, יושב ראש יהדות התורה, ברור איפה ליבו נמצא בימים אלה. על הקיר מימינו ניצבת תמונה שבימי שגרה היה כנראה קשה לראות אותה יוצאת אל הפועל. בתמונה הוא מעביר שיחה לחיילים, חילונים ברובם, רגע לפני שהם יוצאים לחזית. מאחוריו ניצבת תמונה גדולה הרבה יותר. התמונה המפורסמת של החטופים בעזה.

בכניסה ללשכתו מנהלים אנשי משרדו שיחה נוקבת עימו, מנצלים את הדקות שבין סיום פגישתו הקודמת לתחילת הריאיון. הם מספרים על התחושות של בני משפחותיהם שנמצאים בעזה, ועל תחושת התסכול מהדיווחים של הימים האחרונים, על פיהם יש קולות בקבינט להיכנע ללחצי ארצות הברית ולא לחזור ללוחמה עם תום הפסקת האש. הדברים שהם אומרים בשם בני משפחותיהם קשים. בין היתר מדברים שם על חיילים שמתו לחינם, כי אם לא יחסלו את חמאס הזוועות שהתרחשו בשמחת תורה יחזרו על עצמן במוקדם או במאוחר. גולדקנופף מנסה להרגיע ואומר בנחרצות: "זה לא יקרה. בתום הפסקת האש חוזרים להשלים את המשימה".

לאחר שאנשי המשרד יוצאים מהחדר, אני מבקש ממנו לפתוח דווקא בחששות הללו, שהולכים ומתרבים מאז כניסת הפסקת האש לתוקפה, ביום שישי שעבר. "כמו שאמרתי לחבר'ה כאן לפני רגע, ישראל תחזור להילחם מיד עם תום ההפוגה ותשלים את המלאכה להשמיד את חמאס. יצאנו להפסקת האש הזאת כדי להציל חיים של החטופים שלנו, וגם לסיים את המלאכה ולהשמיד את חמאס זה להציל את החיים של העם שלנו".

בסופו של דבר מדובר בהבטחות ששמענו מפוליטיקאים, ועד היום לא ראינו עמידה בהבטחותיהם, בטח בכל הקשור למערכות מול חמאס. למה שהפעם זה יהיה שונה?

"אני מבין את החששות, אבל הפעם זה בהחלט שונה. יש פה ארבעה אנשים, ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט, השר גנץ והרמטכ"ל הרצי הלוי, שכל אחד מהם מבטיח מעל כל במה אפשרית, ובכל דרך אפשרית, שהפעם נשלים את המשימה ונחסל את חמאס. גם אם נהיה לרגע ציניים, ונגיד שאי אפשר לסמוך על מילה של פוליטיקאי, ואני לא חושב שזאת המציאות, הפעם לא מדובר בהבטחות באוויר. ההתחייבויות ממוקדות מאוד, ואפשר לבחון אותן בצורה פשוטה. אף אחד לא יבטיח שוב ושוב הבטחות כאלה רק בשביל להפר אותן ולצאת מגוחך בעיני הציבור".

ובכל זאת, אנחנו רואים את הלחצים שמופעלים מהעולם, שזה בדיוק מה שמתנגדי ההפוגה הזהירו מפניו. מי ערב לציבור שהממשלה לא תיכנע שוב לאותם לחצים?

"כי כבר עשינו את הטעויות האלה בכל הסבבים הקודמים, ואין לנו הפריבילגיה לחזור על אותן טעויות. בכל הפעמים הקודמות השארנו את חמאס שולט בעזה, ממש כמו שאול שהותיר את אגג בחיים והביא לנו את המן. בימינו זה הביא לאסון הנורא שהתרחש בשמחת תורה. אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהיה. את חמאס צריך לחסל, ובעמדה הזאת כל הממשלה מאוחדת, בדיוק כמו שהציבור מאוחד".

מבית הכנסת לבור בקריה

כמו כל מדינת ישראל, גם את השר גודלקנופף אירועי השבת השחורה לא עוזבים. הוא, כמובן, ראה אותם מזווית אחרת: זווית הממשלה בבור שבקריה. בריאיון איתנו הוא משתף בתחושות ובמראות של אותן שעות קשות בחדר שבו נוהלה מדינת ישראל ברגעים ההם.

"זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שכביכול חיללתי שבת. אבל אחר כך הבנתי שלא רק שלא מדובר בחילול שבת, אלא בקידוש שבת הכי גדול שאפשר להעלות על הדעת. אין יותר פיקוח נפש ממה שהיה באותן שעות".

איפה היית כשקיבלת את העדכון שפרצה מלחמה?

"כשפרצה המלחמה הייתי בכלל בירושלים, בבית הכנסת של הרבי (האדמו"ר מגור, א"מ), שם אני שליח ציבור בחגים. בשבתות ובחגים הפלאפון לא עליי, והוא בכלל סגור, כי אני לא חבר קבינט, ולכאורה אין צורך להזעיק אותי בשבתות. אנשי ראש הממשלה ניסו להשיג אותי במשך הרבה זמן, ובסוף הם הצליחו להשיג את אחד היועצים שלי. הוא הגיע לבית הכנסת ואמר לי שראש הממשלה צריך אותי בדחיפות בקריה. הרבי שאל אותי למה קוראים לי לקריה, הרי אני לא חבר בקבינט. אמרתי לו שאם צריך אותי בקריה כנראה אנחנו באירוע שהוא הרבה יותר גדול מהקבינט המדיני־ביטחוני בלבד".

מתי התחלת להבין את ממדי האסון?

"זה לקח זמן. בניידת שבה הביאו אותי לקריה, השוטרים לא ידעו הרבה. מה שהם ידעו באותו זמן זה שיש 22 נרצחים. זה נשמע המון, וזה באמת המון, אבל לא תיארתי לעצמי שזה רק שבריר מהאסון באמת. הראשון שראיתי כשהגעתי היה יריב לוין. הוא שאל אותי מה אני כבר יודע, ועניתי לו שמה שאמרו לי זה שיש 22 נרצחים. הוא השפיל את עיניו ואמר לי בקול עגום שמדובר על פי עשר לפחות, וכנראה הרבה יותר. אז הבנתי שזה אירוע אחר מכל מה שאפשר לדמיין".

מה היו התגובות בתוך הבור?

"קשה לתאר. נמצאים שם גנרלים גדולים, לוחמים חסרי פחד, וממררים בבכי. הם לא היו מסוגלים לעצור את הדמעות. כולם בכו שם. זאת הייתה שעה קשה מאוד".

מאז אותה שבת, השר גולדקנופף עובד מסביב לשעון. על השולחן שלו מונחים מספר רב של נושאים שמצריכים טיפול דחוף ובלתי פוסק. זה מתחיל בעובדה שחלק ניכר מעובדי הבניין בישראל הם ערבים מיהודה ושומרון, ובעקבות ההגבלות על כניסתם לישראל נוצר מחסור חמור בידיים עובדות בתחום, ממשיך בעובדה שישנם יישובים שלמים שצריך לבנות מחדש, וכלה בפרויקט הדגל מבחינתו מפרוץ המלחמה של שיקום המקלטים בצפון ובדרום. "הבנו מהר מאוד שזה נושא קריטי. האתגר הראשוני שלנו היה בצפון. כולנו יודעים מה יש לחיזבאללה, וכולנו מבינים מה הם רוצים לעשות לנו. וזה לא שהם יושבים בצד, הרי יישובי גבול הצפון, ולא רק, כבר חטפו רקטות מפרוץ המלחמה. החלטנו ללכת ליישובים בצפון, כמו חצור, מעלות וטבריה ולראות מה אפשר לעשות כדי לחזק את הביטחון של התושבים שם. רצינו להגיע גם לקריית שמונה, אבל זה כבר לא היה אפשרי, כי לא היה אפשר להיכנס לשם. בסיורים האלה הבנו שהדבר שחייבים לעשות אותו במהירות האפשרית הוא השמשת מקלטים".

מאיפה מגיע הכסף למהלך שכזה?

"היו לנו במשרד תקציבים שנועדו לחיזוק מבנים לרעידות אדמה. זה נושא שהוא ללא כל ספק חשוב מאוד, אבל כרגע הוא לא רלוונטי. יש כרגע איום מיידי שצריך לקבל מענה. לכן הסטנו את הכספים האלה לטובת פרויקט השמשת מקלטים. היה לנו ברור שכל מקלט שנשמיש ייתן מענה לעשרות אנשים, וכשמדובר במקלטים ציבוריים אז המספר יכול להגיע גם למאות אנשים שיקבלו הגנה בכל מקלט".

הדרך להשמיש את המקלטים הייתה להעביר כסף בצורה ייעודית לעיריות, כדי שיהיה להן תקציב לטפל בכל המקלטים. התנאי היחיד היה: תעבדו מהר, כי אין זמן לבזבז. העיריות בצפון קיבלו את התנאי והזדרזו במילוי המשימה. בסך הכול הושמשו בצפון לא פחות מעשרת אלפים מקלטים ציבוריים ובתוך בניינים. עלות הפרויקט הייתה מאה מיליון שקל. בסוף השבוע שעבר, בזמן ביקור באשדוד, הכריז גודלקנופף על העתקת המודל גם לערי הדרום, כשבהשלמתו גם בדרום יוכשרו על ידי המשרד עשרת אלפים מקלטים, ובסך הכול יוכשרו בישראל עשרים אלף מקלטים. בימים אלה מגבשים במשרד את המקורות התקציביים להשלמת הפרויקט גם בדרום הארץ.

המהלך שביצע גולדקנופף אינו מובן מאליו בשום צורה. למרות מה שניתן לחשוב, האחריות על סוגיית המקלטים כלל אינה של משרד הבינוי והשיכון. מי שאמונים לטפל בסוגיה הם משרד הביטחון, באמצעות פיקוד העורף, ומשרד הפנים. אך כהרגלם של נושאים שאמורים להיות מטופלים על ידי כמה גופים, הנושא פשוט נפל בין הכיסאות. "נכון, זה לא בתחום האחריות שלנו. אבל מה זה משנה? הנושא לא טופל, ולא היה נדמה שמישהו אחר יעשה את זה, אז לקחנו את זה על עצמנו. ידענו שאנחנו יודעים איך לפתור את הבעיה, אז נכנסנו לזה בכל הכוח. מה היה עוזר לנו לחכות? זה לא היה מקדם אותנו לשום דבר, ויכול להיות שעד עכשיו המקלטים בצפון לא היו מסודרים. זה עניין של פיקוח נפש. אין זמן לבזבז".

עד כמה מדובר בפרויקט מורכב?

"יש פה כמה רמות של מורכבות. קודם כול, כמו בכל מקום אחר בארץ, המקלטים בצפון שימשו כמעין מחסנים, אז היה צריך להעיף הרבה זבל שהיה בהם. אבל החלק המורכב עוד יותר היה להפוך אותם למקום שאפשר לשהות בו. סוף סוף מדובר במבנים ישנים מאוד, בני חמישים שנה ואפילו יותר. היה צריך לרצף את המקום מחדש, לסדר את המדרגות, לבנות מערכת ביוב חדשה, לסדר את החשמל במקום, להתקין דלתות, שירותים, ברזים. בסוף, אם רוצים שאנשים יוכלו לשהות במקלטים במידת הצורך גם לזמן ממושך, צריך שהמקום יהיה מותאם לכך. על זה עבדנו. וכמות התודות שקיבלנו מאנשים אחרי שהם ראו את המקלטים המשוקמים היא בלתי נגמרת".

בסוף זה פתרון חלקי בלבד. בישראל יש מאות אלפי יחידות דיור שאין בהן ממ"דים, וברבות מהן אין באמת אפשרות ריאלית להגיע למקלטים, בטח לא במסגרת הזמן של ההתראה.

"נכון. זה לא נותן מענה לכולם. לא להכול אפשר לתת פתרון מיידי. מקלטים לא עוזרים בבניינים שיש בהם אנשים מבוגרים שגרים בקומה 3 ומעלה ויש להם דקה להגיע למקלט. הם לא עוזרים לי בבניינים שאין בהם מקלטים. זה פתרון טוב, שחייבים לעשות, אבל הוא לא מושלם", הוא מסייג. "היום אנחנו יודעים שאין דבר כזה בניין חדש שנבנה בלי ממ"דים או לכל הפחות מרחבים מוגנים קומתיים. אבל יש יותר מדי מבנים שאין להם כאלה. בשבילם צריך פתרון שכדי ליישם אותו יידרש הרבה יותר זמן. לכן הארכנו שוב את התוקף של תוכנית תמ"א 38, ואנחנו גם מעודדים פינוי־בינוי".

גם תוכנית תמ"א 38 וגם תוכניות של פינוי־בינוי טובות למרכז הארץ, שגם שם צריך לתת מענה, אבל כמעט ולא מסייעות בצפון ובדרום, איפה שזקוקים להם בצורה נרחבת, כי הן לא משתלמות לביצוע שם.

"נכון. אנחנו באמת צריכים למצוא דרך שבה התוכניות האלה יהיו משתלמות ליזמים. אנחנו עובדים כבר חודשים, הרבה לפני המלחמה, על מתן תמריצים לקבלנים לבנות דווקא באזורים האלה".

אנשים קונים במלחמה הרבה פחות

את משבר הדיור החמור ממילא שישראל סובלת ממנו החמירה המלחמה. כבר כיום מחירי הדיור בישראל גבוהים ביותר, ומקשים מאוד על רכישת דירה בארץ, ונוכח המלחמה נוספו עוד יישובים שלמים שצריכים להיבנות מחדש. נוסף על כך, שורה ארוכה של דירות נפגעו מירי רקטות במלחמה, ויש לדאוג לשיקומן המהיר וכן למקום מגורים חלופי למי שהתגורר בהן. לכל אלה עלולה להיות השפעה קשה על מחירי הדיור בישראל.

"ההערכות הן שמחירי הדיור יזנקו בתום המלחמה. אנשים קונים עכשיו הרבה פחות, וביום שאחרי המלחמה תהיה התפוצצות של עסקאות. אנחנו עובדים על תוכניות שיעזרו להוריד את המחירים, כמו הורדת מחירי הפיתוח לכמעט אפס בשורה של אזורים, ומתן הקלות נרחבות למשרתי מילואים. הנושא הזה מעסיק אותנו כל העת", אומר גולדקנופף.

יש בישראל מחסור בדירות?

"זאת שאלה מורכבת. המציאות היא שיש היום בין מאה חמישים אלף למאתיים אלף יחידות דיור שטרם שווקו. זה המון. היום אנחנו משכנים בהן אנשים שפונו מבתיהם. יש המון בניינים בישראל שעוד לא יושבו. יש גם דירות רבות של דיור ציבורי שגם בהן אנחנו משכנים היום מפונים, כולל כאלה שבעיקרון לא זכאים לדיור ציבורי. רק השנה קנינו עוד 600 דירות לדיור הציבורי, והכול מלא שם. גם הורינו לא לגבות דמי שכירות ממפונים שבמקור גרים בדירות עמידר וגם ממשפחות חטופים, שכן הם לא גרים באותן דירות כרגע. אנחנו עושים כל מה שאפשר לעזור. אבל לגבי שאלתך יש לא מעט דירות פנויות בישראל. אבל יש גם ביקוש, וגם עלויות גבוהות מאוד של מחירי קרקע שמעלות את המחירים".

ולמה לא מורידים את המחירים האלה?

"אנחנו בהחלט נלחמים בנושא. בכל שנה המדינה מכניסה מיליארדים ממכירת קרקעות. זה לא כסף שקל לוותר עליו. בכל פעם שאנחנו מנסים להכניס אזורים מסוימים לאזורי עדיפות לאומית, מתנהלת מלחמת עולם בנושא".

מאז פרוץ המלחמה מותקפת הממשלה שוב ושוב בנושא הכספים הקואליציוניים, במיוחד כספים שמופנים למגזר החרדי. הסיבוב האחרון בנושא נעשה השבוע, כשהממשלה הצביעה על קיצוץ נרחב בתקציבה לצורכי מימון המלחמה. מי שחוטף את עיקר האש הוא שר האוצר סמוטריץ', ששוב ושוב נאלץ להשיב לשאלות מדוע הוא לא מקצץ לחלוטין את כל הכספים הקואליציוניים, כשפעם אחר פעם מעלים לדיון את הכספים לחרדים והכספים להתיישבות. גם חברי הכנסת והשרים החרדים נדרשים לתת מענה לסוגיה שוב ושוב.

"מדובר בסיבוב מכוער מאוד שעושים על הציבור החרדי ועל שר האוצר. אני חייב לציין שמדובר בשר אוצר מעולה, שיודע את העבודה, מבין עניין מהר ויודע לבנות תקציב בצורה נהדרת", הוא אומר. "מי שקרא את הכתבות השבוע היה עלול לחשוב שהממשלה כל כך מנותקת, ובזמן הזה היא מעבירה עוד כספים קואליציוניים, כשבפועל ההצבעה הייתה על צמצומם של הכספים הללו ב־70 אחוזים, ומתוך 30 האחוזים שנותרו, רק 8-7 אחוזים מיועדים לחרדים", הוא מציין.

ובכל זאת, התזמון אכן בעייתי. אולי היה נכון יותר להמתין עם העברת הכספים האלה?

"מה הם אותם כספים? מדובר על תוכנית אופק חדש בבתי הספר החרדיים. אלה הסכמים שנכנסו לתוקף בינואר, על בסיסם נשכרו מורים שמקבלים משכורת כל חודש, ועכשיו בגלל שמישהו החליט שאלה כספים קואליציוניים ולא כספים בבסיס התקציב, רוצים שנפטר מורים? שנפר איתם הסכמים? לרן ארז ויפה בן־דוד הוסיפו מיליארדים לתוספות שכר, ודווקא את המורים החרדים רוצים לפטר? וכספים לארגוני סיוע וזיהוי חללים אלו כספים שצריך לבטל?", הוא תוהה.

אם הכספים האלה קריטיים כל כך, למה הם רק קואליציוניים ולא בבסיס התקציב?

"זאת בעיה ארוכת שנים. במשך שנים ארוכות האשימו את ההנהגה החרדית שהיא דורשת שכל הדברים האלה יהיו כספים קואליציוניים, כדי שהציבור יהיה תלוי בה. אז אנחנו אומרים בצורה הכי ברורה: לא רוצים שאף אחד יהיה תלוי בנו. הכספים האלה חייבים להיכנס לבסיס התקציב".

בסוף, מי שהוביל את הקמפיין נגדכם היה השר גנץ, שנחשב מקורב למפלגות החרדיות.

"מה שהפריע לגנץ זה התזמון. הוא אמר שהוא נגד הכספים האלה בגלל התזמון של ההעברה, אבל הוא לא מוכן לקבל מציאות שבה תלמיד חרדי יקבל פחות מתלמיד חילוני. אלה דברים יפים, אבל הם לא הולכים יד ביד עם הדרישה לבטל את הכספים האלה כרגע. החלק הכי חמור היה עלילת הדם של יפעת שאשא־ביטון, שאמרה שאין פיקוח על אותם מוסדות. זה שקר בכל חלק וחלק שלו, וכל אדם שאין לו חסינות היה צריך לחטוף על זה תביעת דיבה".

בימים שלפני המלחמה המערכת הפוליטית כולה געשה סביב חוק הגיוס השנוי במחלוקת. כיום הנושא לא מונח על השולחן, ולכולם ברור כי במוקדם או במאוחר יהיה צורך לטפל בו. לרוב הציבור הישראלי ברור שהחוק שהוצג יהיה שונה.

"כרגע זה משהו שנמצא בצד. אף אחד לא עוסק בזה. צריך להבין שחלק גדול מהמחלוקת לא נובע מענייניות, אלא ממחלוקות ציבוריות. בסוף, אם באמת תישמר האחדות בחברה אחרי המלחמה, נוכל להגיע להסכמות בנושא הגיוס. אבל בשביל זה צריך שהאחדות תישמר, ואז נמצא את הפתרונות".

זה מעבר למחלוקות פוליטיות. יש פה בסוף מחלוקת עקרונית אם הציבור החרדי צריך לשרת בצבא או לא.

"אני מעולם לא התנגדתי לזה שיהיו חרדים בצבא. אחיין שלי כרגע נמצא בעזה כלוחם. יש הרבה מאוד חרדים שהתגייסו בשבועות האחרונים. אני מסתובב באין־ספור בסיסים בשבועות האחרונים. מה שאנחנו רוצים זה שמי שבאמת יושב ולומד, מי שבאמת תורתו אומנותו, יוכר על ידי המדינה. מה שאנחנו רוצים זה שמדינת ישראל תפתח את 'יבנה וחכמיה'. בדיוק כמו שברור לכולם שהמדינה צריכה לתחזק את הספורט והתרבות, כך בדיוק צריך להיות לגבי סוגיית הישיבות".

***