1. בלי להיכנס לענייני בעד ונגד, עסקת השבת החטופים מציגה בפנינו את האלמנטים העצובים של העבדות המודרנית: רגש ולחץ (חיצוני).
התרגלנו לכך שרגש ולחץ מובילים אותנו בענייני מסחר, חברה, פוליטיקה וגם בעניינים אישיים. 'התרגלנו' אינו הופך את סיפור העבדות למעודד כי איך שלא נהפוך את זה, לחץ ורגש חיצוניים לא גורמים לנו לבחור באמת במה שנכון, אלא במה שמישהו אחר רוצה שנבחר.
זאת עבדות מודרנית אשר במסגרתה אתה 'חי בסרט' שהינך אדם חופשי כשבפועל רגשות ולחצים המופעלים עליך גורמים לך "לבחור בעצמך" בזמן שלמעשה הם "מרגשים אותך" ושוללים ממך את הבחירה החופשית לחשוב לבד, לגבש את דעתך - ולבחור 'נכון'.
יש כאלה שזה עובד עליהם פחות ויש שיותר. כך או כך, העולם עמוס בבני אדם שמנסים לרגש ולהלחיץ אותנו בריש גלי אך ורק כדי שנבחר או נחשוב משהו. אין להם ממש סנטימנטים למה שטוב לנו באמת. זה כואב, אך חשוב לזכור זאת בכל עניין.
2. השימוש ברגשות ולחצים מבלבל מאוד. כשמכניסים פנימה סמיילים ושפה ידידותית הלב השומר שלנו מתרכך מעצמו גם אם מאחורי כל הסאגה נמצא שלט דומם שהגה זר מנוכר שמחפש לשנע את דעתנו או כספנו לאנשהו.
כשמכניסים לתמונה אלמנט לחץ כלשהו (הקלסי הוא פחד עתידי כלשהו מהחמצה או תרחיש אימה) - שיקול דעתנו קופא ואנו נוטים להיכנס לקונכיית המלכודת שמציעה לנו שמירה מעולה ואפקט נעימות עראי.
כך אנחנו רוכשים מוצרים, שירותים, מגבשים דעות מוצקות ו"בוחרים" בדברים כשבהרבה "בחירות" (ולאו דווקא פוליטיות) - לא נעים לומר - מישהו מרוויח משהו שלא בהכרח תורם לחיינו כפי שהוא מנסה להשריש בנו.
אם בעבר עוד היה ניתן לאמוד את ההשפעות החיצוניות, להתרחק מהן ולהפעיל שיקול דעת נקי; הרי שהיום עומס התוכן, הרגשות והלחצים באוויר - מקשים עלינו לקחת נשימה ולהבין מה עלינו לעשות ע"פ מה שנכון לנו, לאמונתנו, מידותנו הטבעיות, הכלכליות והחברתיות.
3. בעסקת חטופים מול איוב לא אנושי בעליל, כמות הרגש והלחץ גדולה ומתעתעת מאוד. כולנו רוצים ושמחים מאוד בשחרור שבויים וכמובן שאי אפשר לשפוט את כאב המשפחות הכמהות להציל את יקיריהן.
לכן, דווקא בגלל הקונצנזוס הכללי, שאלת המחיר וספיחיו - היא שאלת השאלות. היא אמורה להישאל למרות הרגש והלחץ המתלווים לכל סיפור ברמה כזו או אחרת.
'מה נכון באמת?' - זאת השאלה תמיד. בכל נושא. כל ערבוב של לחץ ורגש רק מרחיק אותנו מלמצוא את התשובה האמיתית הנמצאת איפשהו מעבר להרי הרגש והלחץ. כיהודי מאמין, אני חושב שהתשובה נמצאת בשיקול דעת רוחני, אצילי ונקי מאינטרסים. כי ביננו, עם כלי הגשמיות שלנו וגם הרגש והלחץ, די קשה להכריע מה 'נכון' בדילמה מורכבת שכזו.
4. בזמנים הללו, אין טעם להתעסק ב'בעד' ו'נגד'. העיסוק בכך הוא מחלוקת נוספת המנסה לקרוע את העם תוך כדי שנדמה שאין אופציה אחרת. כי 'ככה זה' בישראל העכשווית, הן בחיים הציבוריים והם באישיים. המנועים מבוססים פחות על מה שנכון באמת ויותר פועלים על דלק רגשות ולחצים.
כשבסיפור מצויים רגשות ולחצים חיצוניים גדולים מאוד - הסיפור מוכרע מראש בנקל.התקווה היא שיום יבוא וכל אחד בתחומו, בענייניו האישיים והציבוריים ינסה להתכוונן פחות על תדרים של לחץ ורגש כדי לקדם את העניינים שהוא חפץ בהם. כך נקבל עולם טוב ואמיתי יותר, הן בפרט והן בכלל.
רגש ולחץ אולי גורמים למישהו "להשתכנע" ולדברים 'לצאת אל הפועל', אך עניין שבנוי על לחצים ורגשות ש'עובדים' לא מצמיח בחירה כנה ואמיתית היוצאת מן הלב, אלא משעבד בכוח את מי ש"בחר" במה שגרמת לו לבחור.
הכותב הוא עורך וכותב תוכן, שחקן ובמאי הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' הזמין לצפייה עקב המצב ללא תשלום.