עם העיתונאית והפובליציסטית קרולין גליק שוחחנו על מצבה של יהדות ארה"ב על רקע המלחמה, וזאת בצל סקר המלמד כי שלושת רבעי מהסטודנטים היהודים בקמפוסים האמריקאיים חוו פגיעות על רקע אנטישמי.
בהמשך הדברים התייחסה גם לאינטרסים של הממשל האמריקאי בהתייחס למלחמה ברצועת עזה.
"יהדות ארה"ב נמצאת תחת מתקפה, כמו יהודים בכל התפוצות. בכל פעם שתוקפים את ישראל, בעלי הברית של חמאס ופתח' בכל העולם תוקפים את היהודים. זו המציאות מאז תחילת מלחמת אוסלו ב-2000 ורואים את זה עכשיו גם בגלל שהמתקפה של חמאס הייתה מוצלחת כל כך ונתנה את התחושה שאפשר לחסל את היהודים", אומרת גליק ומציינת כי הדברים באים לידי ביטוי הן בהיקף האלימות, הן ברמתה והן בתעוזה של התוקפים.
לשאלתנו אם אין אצל מובילי המתקפות האנטישמיות ביטוי כלשהו של הסתייגות כלשהי ממאפייניו הזוועתיים של הטבח בבוקר שמחת תורה, משיבה קרולין גליק בשלילה. "אחד המאפיינים בכל ההפגנות הפרו-פלשתיניות העוינות את ישראל הוא שאין שום גינוי של חמאס, אין 'אנחנו תומכים אבל'. הם מכחישים בכלל שחמאס ביצע את הפשעים האלה ומשליכים את הפשעים של חמאס על ישראל. אם בעבר הגדירו את ישראל כאפרטהייד, עכשיו הם אומרים שאנחנו מבצעים רצח עם. המסר הוא שעצם קיומנו הוא ביצוע של רצח עם".
"הם טוענים שאנחנו מפציצים עשרות אלפי אנשים, בעיקר ילדים וכולם חפים מפשע. חמאס מגדיר אותנו כ'הכיבוש' כפי שאמר זאת גם ג'יבריל רג'וב. הם עושים דה הומניזציה של ישראל", אומרת גליק ובאשר להתמודדות של הסטודנטים היהודים עם התופעה הגוברת, היא אומרת כי "חלק נמצאים תחת איום פיזי גדול ולא זוכים לשום הגנה מהאוניברסיטאות". גם כאשר נפתחות חקירות של הממשל מול קמפוסים על תופעות אנטישמיות קיימת הקפדה לגנות אנטישמיות ואיסלאמופוביה יחד, על אף שתופעות של איסלאמופוביה אינן קיימות.
לדברי גליק בניגוד לארצות ארופה, בארה"ב פחות נשמע השיח אודות עלייה, אך עם זאת קיימת התפכחות מסוימת אצל יהודים פרוגרסיביים מהשותפות עם השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב. "שומעים על יהודים פרוגרסיביים שאומרים שבעלי הברית שלנו בחזית של תיקון עולם בוגדים בנו, ומי חשבנו שהם בעלי הברית שלנו הם עם האויבים בשעת צערינו. הרבה קולות בשמאל היהודי, שזה הרוב של היהודים האמריקאנים, אומרים שצריך לבחון מחדש את יחסיהם עם השמאל הפרוגרסיבי ועם האוניברסיטאות. מיליארדרים לא מעטים מסירים תמיכה מהאוניברסיטאות שבהם הם היו חברי דירקטוריון".
גליק משוכנעת שהיחס לישראל מצידם של יהודי ארה"ב תלוי באופן בו תסתיים המערכה בדרום. אם תוותר ישראל ותשאיר את החמאס ברצועה יהודי ארה"ב לא יגיעו לכאן. על כך מוסיפה גליק ואומרת כי ממשלת ישראל כשלה בשמירת הקשר הרציף עם יהודי ארה"ב כאשר לא מצאה לנכון להציב ייצוג סביר בארה"ב ולא מינתה קונסול כללי בניו יורק כדי שיוכל לדבר עם יהודי ארה"ב על עלייה. בעיניה מדובר באחד המשברים הגדולים שחווים יהודי ארה"ב מול מדינת ישראל וממשלתה.
מכאן נסובה השיחה עם גליק לסוגיית יחסו של הממשל האמריקאי למערכה בדרום, כאשר מצד אחד הממשל מביע תמיכה ושולח אמלח"ח ומהצד השני דואג לסיוע הומניטארי לרצועה, מהצד האחד מגדיר את החמאס כדאע"ש ומהצד האחר מורה לישראל על מגבלות בלחימה, מה שלא הייתה ארה"ב חושבת להחיל על עצמה במלחמתה בדאע"ש.
בעיני גליק המענה לכך ברור וחד משמעי: "כי הממשל לא תומך בנו. הממשל לא תמך בנו כבר מתחילת האירוע. ראינו את זה כבר מהנאום הראשון של ביידן כשהוא הביע הזדהות עם ישראל, אבל התחיל להוציא את דיבתנו כשאמר שמצפים שישראל תפעל בהתאם לחוק הבינלאומי. הרי ברור שאנחנו נוהגים כך וכשאתה מחשיד אותנו בפשעי מלחמה כשאתה יודע שאנחנו לא מבצעים אותם, זו דיבה, וזו הייתה רק ההתחלה ומאז זה רק הלך והחמיר".
"הקו המקשר בכל הפעולות של הממשל הוא שהם משלמים מס שפתיים לישראל, נותנים כסף וסיוע מופגן אבל גם סיוע ומזור לאויבים שלנו כשהם דורשים סיוע הומניטארי לעזה מהימים הראשונים עוד לפניש התחילה הפעולה הקרקעית. הם אלה שעומדים מאחורי זה למרות שברור שזה הולך לחמאס".
"הם לא תמימים. הם אינטרסנטים. יש שני גורמים שמשפיעים על מדיניות הממשל, בין אם ביידן הוא אכן ציוני טהור ובין אם לא, זה לא משנה. לביידן יש את הממשל שלו ובתפקידים הכי חשובים במדיניות שלו במזרח התיכון נמצאים אנשים שעוינים לישראל בצורה קיצונית וגם תומכים בחמאס. יש להם רקורד ארוך של תמיכה בפיגועים ושאיפה לשיפור היחסים עם חמאס. מי שאחראי על המדיניות של הממשל כלפי הפלשתינים הוא האדי עמאר, בעל רקורד עשיר של תמיכה בחמאס. הוא היה גר בקטאר במשך שנים וב-2018 וכתב מסמך שבו קרא לתיקון החוקים האמריקאיים כדי שאפשר יהיה לממן את חמאס דרך מלכ"רים בעזה. הוא קרא לממשלת אחדות בי פתח' לחמאס והוא האדריכל של יחסי האמריקאים עם הפלשתינים, והוא רק דוגמא אחת". בנוסף, מזכירה גליק את תקופת הבחירות שאליה נכנס הממשל:
"אנחנו נכנסים לשנת בחירות, ובמדינות מפתח הקול המוסלמי חשוב מאוד, למשל במישיגן ולא רק שם. הם אמרו שאם ביידן לא יתנגד לתקיפה הישראלית ולא יתמוך בחמאס הם לא יצביעו לו. זה איום משמעותי כי ללא ניצחון במישיגן הוא לא ייבחר שוב".
"הכול מתנקז לשאלה אם אנחנו חפצי חיים או לא, אם המנהיגים שלנו ידעו לעמוד איתנים ולפעול על פי האינטרס הקיומי של ישראל. הבעיה היא שאנחנו אומרים שללא אישור אמריקאי לא נוכל לפעול. זה נכון כי אין לנו די ייצור מקומי מספיק של אמל"ח, אבל יש לנו ייצור שניתן לעבות אותו ולא להיבנות רק על האספקה האמריקאית", אומרת גליק הסבורה כי כבר כעת על ישראל לפנות לאפיק עיבוי והרחבת יכולות ייצור האמל"ח שלה.
"אחת הסיבות העיקריות שבלינקן וביידן מדברים על תמיכה בישראל והם נגד החמאס, למרות הדיבור על מדינה פלשתינית, זה בגלל שהעם האמריקאי תומך בנו ורוצה שננצח. הם אמנם צריכים את מישיגן, אבל הם צריכים גם את התומכים האחרים שברובם תומכים בישראל. זה נכון בוודאי למפלגה הרפובליקנית אבל ישראל חוששת ולא מדברת איתם. יש כאן שאלה של המנהיגות אצלנו. המנהיגות צריכה להוביל אותנו לניצחון גם אם יש התנגדות אמריקאית ולדעת איך להתמודד עם ההתנגדות האמריקאית ולפתור את הפלונטר שנוצר בעקבות התלות של מערכת הביטחון שלנו בארה"ב".
גליק סבורה שישראל התמכרה בעשרים השנים האחרונות למסר הקורבני של השמאל הפרוגרסיבי, מסר שלפיו יתמכו בנו אם נראה שאנחנו מסכנים, מה שמעולם לא היה נכון. "השחורים בארה"ב מתקרבנים במקביל לכך שהם תוקפנים מאוד. אנחנו שכחנו את התוקפנות כשאנחנו צריכים להיות במצב של תקיפה בכל החזיתות. ההססנות שנובעת מנרטיב ההתקרבנות לא נכונה ולא מתאימה. אנחנו צריכים להקרין עוצמה כלפי פנים וכלפי חוץ".