מאז הסתיימו ימי ההפוגה, שנועדו להשבת חטופים, חידש צה"ל את התמרון הקרקעי בעוצמה רבה. כוחות רבים מנהלים קרבות עזים מול מעוזי חמאס, בין היתר בג'בליה, סג'עייה ואף בח'אן יונס הדרומית. מטוסי קרב תוקפים מהאוויר מטרות טרור, מחבלים, משגרי רקטות ועמדות נ"ט. במקביל חיילי צה"ל פועלים ביבשה בלחימה קשה ומורכבת ותוקפים מרכזי חמאס שמוצבים גם בשטחים אזרחיים ובמבני ציבור. הכוחות משמידים אמצעי לחימה ופירי מנהרות, תוך היתקלויות חוזרות ונשנות פנים אל פנים עם מחבלים חמושים.
בעוד בצפון הרצועה פועל צה"ל להשלמת השתלטותו והתבססותו בשטח, השבוע הורחבה פעילותו גם לדרום הרצועה. מאות רבות של מטרות הותקפו בימים האחרונים בעצימות גבוהה, בתוכן גם במרחב ח'אן יונס, אזור שהוא ממעוזי חמאס הגדולים ברצועה.
צה"ל קרא לתושבי ח'אן יונס לעזוב את האזור בהקדם, ואכן המוני תושבים תועדו עוזבים את העיר בצעדה רגלית לכיוון מערב ודרום. עד כה יותר משליש מתושבי העיר נסו על נפשם. צה"ל ממשיך וקורא ליתר התושבים לעזוב את בתיהם, ולשם כך הוא השאיר מסדרון הומניטרי המאפשר את מעברם החוצה.
הלחימה הצפופה בשטח מחייבת מגע רב עם חוליות חמושות, אך למרות האתגר המבצעי בתוך ימים סיים צה"ל לכתר את ח'אן יונס והחל בכניסה לתוככי העיר. התמקדות הלחימה באזור הדרום חיונית גם בשל הערכות מודיעיניות כי צמרת חמאס הבכירה מסתתרת בתחומה, וייתכן שגם החטופים הישראלים מוסתרים בתוואי שטח זה. פעילות צה"ל צפויה להתגבר עוד בימים הקרובים, ולפי התחזיות היא תימשך זמן רב.
מדרום הרצועה אין לאן לברוח
האלוף במיל' יעקב עמידרור, ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר, מעריך כי להרחבת פעילות צה"ל לאזורים נוספים בדרום הרצועה משמעויות רבות: "ראשית, כל מה שיש לצה"ל מתחלק עכשיו ליותר עומסים. כל ניהול שלל היכולות של צה"ל הופך להיות מורכב יותר".
גם המורכבות המבצעית שונה בין הצפון לדרום?
"מבחינה טקטית יש הבדלים, אבל הם נובעים בחלקם מאופי הקרקע ומזה שחלק ניכר ממי שהיה בצפון ברח דרומה, והיום הדרום הוא המקום האחרון שעוד יש בו מרכז כובד של התנגדות. זה לא כמו בצפון, שלכאורה לאנשים ואפילו למחבלים היה עוד לאן לברוח משם. הם ברחו לדרום ואמרו בינתיים ניצלנו. פה ברור להם שאין יותר לאן לברוח".
ולכן הלחץ אצלם עולה?
"המוכנות להיהרג עולה אצלם. כשלבן אדם אין לאן לברוח, מה הוא עושה? נלחם".
או בורח דרך מנהרות. השבוע פורסם שסינוואר ובכירים נוספים מתכננים לברוח דרך רפיח למצרים.
"אם יש איזו מנהרה לאנשים חשובים לברוח למצרים, אז אולי הם יברחו. אני אגב נוטה לחשוב שסינוואר יעדיף להיהרג מאשר לברוח למצרים ולצאת פחדן. אבל יכול להיות שברגע מסוים יצרו יגבר עליו, והוא יחליט שהחיים שלו חשובים יותר ויברח למצרים. בכל אופן, רוב האנשים שלו לא יכולים לעשות זאת. וכשאני אומר שאין לאן לברוח, זה לא שהכול חסום במאת האחוזים, אבל הרבה יותר קשה לברוח, וברור שצה"ל יגיע בסוף לחלק ניכר מהמקומות", הוא מסביר. "בצפון עוד הייתה להם איזו תקווה שצה"ל יעצור שם. עכשיו הכול מתנקז לאזור הזה, וברור להם שזה הקרב הגדול. נכון שיהיו עוד קרבות, יש עוד מחנות פליטים במרכז שלא נגענו בהם, אבל כקרב גדול בשטח עירוני זה המקום האחרון".
שיקבע את גורל המלחמה כולה?
"לא יודע אם יכריע, כי בסוף זה צירוף של הרבה גורמים. של היכולת שלהם לשלוט שתלך ותפחת, של היכולת שלהם לרכז מאמצים, של היכולת שלהם לירות טילים לעבר ישראל ועוד".
הם עדיין מצליחים לירות.
"הם יורים, אבל בכמויות קטנות מאוד. היכולת פוחתת".
ולכמה זמן אתה מעריך שצה"ל זקוק לצורך השלמת המשימה?
"מהשבוע השני למלחמה אני אומר שזו תהיה מלחמה בת שני שלבים. השלב הראשון במלחמה הוא השלב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, של ההשתלטות. זה כולל קרבות אינטנסיביים עם לא מעט הרוגים מצידם, כי אנחנו פועלים עם הרבה אש ובלי להסס בכל פעם שאנחנו נתקלים בהתנגדות של האויב, ופינוי של הרבה אזרחים. זה שלב שיימשך לדעתי עוד כמה שבועות טובים, אולי כחודשיים. ברגע שזה יושלם, צה"ל יצטרך לעבור למוד אחר, מוד שיש בו יותר ניקוי יסודי ומקצועי של השטח", הוא מציין. "זה אומר להגיע לכל המנהרות, למצוא דרך לפוצץ או להרוס אותן בדרך כזו או אחרת, להגיע לכל המפקדות, לעצור מחבלים ולתשאל אותם, להגיע לכל האנשים הבכירים יותר או פחות, להגיע למקומות שבהם ייצרו נשק. השלב הזה אני מעריך יימשך בין חצי שנה לשנה. זה מצריך הרבה פחות כוחות בשטח והרבה פחות הרס, כי פועלים נקודתית על פי מודיעין. יש לנו הרבה מידע שצברנו מחקירות וממסמכים שתפסנו, והוא יעזור לנו להבין את כל השיטה ולפרק אותה. זה תהליך סיזיפי שייקח סדר גודל של שנה".
עמידרור מציין כי לישראל יש ניסיון בניקוי שטח מתשתיות טרור: "יש לנו ניסיון בזה. בשנת 2002 כבשנו מחדש את שטחי A ו־B שיצאנו מהם בגלל אוסלו, והתוצאה הייתה 122 הרוגים בחודש אחד. לקח לנו כחודש להגיע לכל המקומות שרצינו להגיע אליהם, ועוד ארבע שנים לנקות את השטח. בעזה המצב שונה", הוא מחדד. "עזה הרבה יותר קטנה, וכל צורת הכיבוש שלה היא שונה. ביהודה ושומרון כמעט ולא הרסנו כלום ולא גירשנו תושבים - בעזה המצב שונה לגמרי. גם אופי ההתארגנות שונה. יש לנו הרבה מאוד כוחות בשטח, מה שלא היה לנו ביהודה ושומרון. לכן אני חושב שמה שלקח לנו ארבע שנים ביהודה ושומרון, ייקח לנו סדר גודל של חצי־שנה-שנה ברצועה, וצריך להיות מוכנים לכך".
הליבה המבצעית של חמאס
תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, יושב ראש תנועת הביטחוניסטים, רואה עם חידוש הלחימה שורה של אתגרים הניצבים בפני צה"ל: "קודם כול צריך לקחת בחשבון שבעקבות ימי ההפוגה היה לחמאס זמן להתארגן. במהלך הפסקת האש מצד אחד זכינו להחזיר הביתה ילדים, אימהות ונשים מבוגרות, וזו שמחה גדולה מאוד, אבל לשמחה הזאת יש מחיר. חמאס חימש את עצמו, נערך והצליח להבין יותר טוב מה קורה", הוא מציין וממשיך לאתגר נוסף: "בעצם אנחנו נמצאים בשלב שאנחנו הולכים למתקפה בצפון ובדרום, באזורים שהם הליבה המבצעית של חמאס. אפשר לומר שאנחנו מנהלים עכשיו את הקרב המשמעותי להכריע את חמאס בצפון הרצועה. לצד זה, כשמסתכלים על מרכז ודרום הרצועה, אין ספק שח'אן יונס היא האגוז הקשה. זה גם המקום שקיימת הערכה שמנהיגי חמאס נמצאים בו, וכמובן גם חטופים שלנו", הוא מדגיש. "צריך לומר שחטופים יכולים גם תוך כדי לחימה להיות מועברים למקומות שצה"ל לא הגיע אליהם, כמו רפיח או דיר אל־בלאח ומקומות אחרים. גם הבכירים יכולים לזוז ממקום למקום. בגלל שח'אן יונס היא אגוז קשה, אנחנו רואים בימים האחרונים מתקפה נרחבת מאוד של צה"ל והפעלה של ארטילריה כבדה בח'אן יונס וכיתור משמעותי של העיר. העצימות הגבוהה הזאת נצרכת גם מההבנה שיש לחפות על כל ההכנות שחמאס עשה לקראת המתקפה של צה"ל, וגם כי האזור הזה הוא ליבה של טרור, וחייבים לעשות את ההכנות המתאימות לקראת התמרון הקרקעי והמתקפה על ח'אן יונס. יהיה מעניין מאוד לראות בשבועיים-שלושה הקרובים, אחרי ההכרעה בג'בליה, סג'עייה וח'אן יונס, באיזה מצב זה יעמיד את ישראל ומה יהיה המצב הכולל של חמאס".
אביבי מדגיש כי גם אחרי השלמת הלחימה בשטח, המלאכה של הצבא לא תמה: "צריך לומר שגם אחרי כל זה יש את כל מרכז הרצועה ויש את רפיח ואזורים נוספים ברצועה שדורשים את שלהם. השאלה היא אם הפעולות האלה ישימו אותנו במצב של איזו התפרקות של חמאס או לא. צריך לחכות ולראות איך כל זה ייגמר.
"בסופו של דבר, אנחנו נכנסים למלחמה ארוכה מאוד, וזה עוד בלי לדבר על המצב בגבול הצפון. ייקח חודשים ארוכים להשתלט על הכול, ולכן אורך נשימה של כולנו הוא שם המשחק".
ויש לנו אורך הנשימה הדרוש? יש לחצים גוברים של משפחות החטופים שדורשות לשחרר את החטופים עכשיו ויהי מה.
"משפחות החטופים, כל אחת עם החוויה המזעזעת שהיא חוותה, בהחלט יש ביניהן כאלה שמבחינתן לא משנה מה - העיקר שיחזירו את הילדים חזרה. הם לא שוקלים שיקולים לאומיים. הם מסתכלים על הילדים שלהם", הוא אומר בהבנה. "יש גם משפחות חטופים שמסתכלות על זה אחרת ומבינות שדווקא התמרון הוא זה שמגביר את הסיכוי לשחרר את החטופים ומגביר את הלחץ על חמאס. יש משפחות שיש להן תודעה לאומית חזקה. בכל מקרה, זה אירוע לא פשוט", הוא אומר. "אבל באמת אין לנו שום ברירה אחרת. צריך לזכור ולא לשכוח, זו מלחמה קיומית. אם אנחנו לא נחסל את חמאס - יתקפו אותנו מכל הכיוונים. דמנו יהיה הפקר מכל כיוון. זה משהו שלא יכול לקרות. אנחנו חייבים להצליח במשימה ולעמוד במטרות המלחמה כפי שנקבעו: גם לחסל את חמאס, גם להשיב את החטופים וגם לוודא שזה לא יחזור יותר, ולדרוש שביום שאחרי תהיה מציאות אחרת לגמרי ברצועת עזה".
"חובה לכבוש את הערים הגדולות"
ד"ר רפאל בן לוי, ממכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית, תומך בפעולת צה"ל להשתלטות גם על דרום הרצועה: "בהחלט צריך לכבוש את דרום הרצועה, כולל הערים הגדולות", הוא פוסק. "כרגע מנסים להוציא תושבים מח'אן יונס ובהמשך לאורך החוף, באזור גוש קטיף לשעבר. ודאי שצה"ל צריך להמשיך הלאה לרפיח, וגם להשלים את הפעולה בצפון הרצועה. אין פחות מזה. אין שום עיר מרכזית בעזה שאפשר פשוט להשאיר אותה ללא כיבוש צה"ל".
אז לפנינו עוד עבודה רבה.
"בהחלט. לקח לנו חודש ומשהו של לחימה להשגת שליטה על רוב צפון הרצועה, ואנחנו עדיין משלימים שם את הפעולות. אז אפשר להניח שזה עוד יימשך זמן רב. נוסף על כך, בצפון הרצועה הצלחנו במידה רבה לגרום לאוכלוסייה לנוע דרומה, כך שחיילים לא פגשו הרבה אוכלוסייה, וזה איפשר להם להשתלט יחסית מהר על השטח".
בניגוד לדרום הרצועה?
"שם זה מורכב יותר. אנחנו לא מעוניינים שאותם תושבים יחזרו לצפון, אבל רוצים שיצאו מח'אן יונס ובהמשך מרפיח, והכול יהפוך להרבה יותר צפוף ומורכב. אפשר להניח שלא נשיג את אותם אחוזי פינוי שהשגנו בצפון".
גם בגלל לחץ בין־לאומי שכובל אותנו.
"האמריקנים לוחצים על ישראל בסוגיות מסוימות, אבל ממשל ביידן עדיין תומך ומחויב ליעד הברור של ניצחון ישראל על חמאס. הם מבינים שחמאס מייצג את הרוע ומקבלים לגמרי את המשוואה של חמאס שווה דאעש. לגבי הנעת האוכלוסייה, הם לא ינסו לאסור לחלוטין את פינוי האוכלוסייה מח'אן יונס. הדרישות שלהם בעניין זה אינן חד־משמעיות", הוא מסייג. "ברור לאמריקנים שאם לא נקרא לאוכלוסייה להתפנות, יהיו יותר הרוגים מקרב התושבים בעזה. בלינקן אמר בצורה מפורשת שארצות הברית לא תקבל פינוי כפוי אל מחוץ לעזה, אבל לא על זה מדובר כרגע אלא על הוצאתם ממרכזי הערים. בסופו של דבר, יש לישראל יותר מרחב תמרון מול האמריקנים מאשר איך שזה נראה לפעמים במבט חיצוני".
מהי אותה נקודה שבה נדע שאכן חמאס הוכרע?
"יש כל מיני אמירות שאת הרעיון של חמאס לא ניתן להכריע, וגם אם נכבוש את כל עזה ונהרוג את כל לוחמי חמאס, עדיין תתקיים תנועת חמאס. בדרך כלל, האנשים אומרים כך כדי לעורר ספקנות בכל הלחימה. אני לא מסכים עם האמירה הזאת", הוא מבהיר. "גם אם היא נכונה במידה מסוימת, ויישארו בעזה אנשים שיאמינו ברעיון של חמאס, עדיין ניתן להכריע את השליטה הפוליטית והצבאית של ארגון טרור. עדיין יש ניאו־נאצים בעולם, אבל את גרמניה הנאצית הכריעו ואין עוד מדינה נאצית. גם הרעיון של דאעש ממשיך להתקיים, אבל השליטה של דאעש בחלקים של עיראק וסוריה הוכרעה, והוא אינו מהווה אותו איום. כאן אנחנו מדברים על כ־40 אלף מחבלי חמאס, לוחמים ותומכי לחימה, אבל אנחנו לא חייבים להרוג את כולם כדי להגיע להכרעה. יש לחסל את הבכירים, את דרג ההנהגה בארגון, וגם עוד כמה דרגים מתחתיהם במערך הצבאי והשלטוני. כי גם אם ניתן להחליף אותם באחרים - בחיסול שלהם אנחנו נוציא מהמשוואה את כל הידע, הניסיון והיכולות שלהם. חייבים לעצור גם את יכולת התנועה והשליטה שלהם ברחבי הרצועה", הוא מוסיף. "כרגע יש להם חופש תנועה במנהרות ובתוך הערים הגדולות, והם יכולים לנהל מערכי לחימה ומרכזי שליטה, ניהול ובקרה. את כל אלו חייבים להרוס, וזה מצריך כיבוש של כל עזה ובוודאי של עזה עילית", הוא מבהיר.
"בעזה התחתית יש מאות קילומטרים של מנהרות שדורשות התייחסות. אין צורך להשמיד כל מנהרה ומנהרה, אבל צריך לנתק בין המנהרות, כך שזה לא יהיה יותר מערך שמאפשר תנועה ומקום מסתור. צריך לנתק בין החלקים המרכזיים של המנהרות ולהקריס צמתים מרכזיים של המנהרות, וכך למנוע את המטרה שלשמה בנו אותן - תנועה ומחבוא. כרגע עדיין יש לחמאס יכולת לנהל את הלוחמה מתחת לפני השטח ולהתנייד ממקום למקום. אין צורך להשמיד כל קילומטר וקילומטר, אלא להפוך את מערך המנהרות ללא שימושי".
בימים האחרונים נשמעו דיבורים על הצעה חדשה לשחרור נוסף של חטופים תמורת ימי הפוגה, או אפילו סיום המלחמה עוד לפני הכרעה. מה על ישראל לעשות?
"אסור לישראל בשום אופן לוותר על היעד של השמדת חמאס תמורת שחרור חטופים", הוא אומר נחרצות. "זה להציל כמאה ישראלים, אבל לסכן את עצם קיומם של תשעה מיליון ישראלים. אם לא נשמיד את חמאס זו סכנה קיומית לישראל", הוא מתריע. "חד וחלק. אני גם לא מאמין שישראל תעשה את זה".
ואם מדובר בימי הפוגה בלבד, כפי שכבר נעשה?
"אני חושב שזה בעייתי. זו סכנה גדולה להיכנס להפוגה, כי לא ניתן לדעת אם נוכל לחזור ממנה ללחימה. אני גם חושב שבשלב הזה אין לעסקה כזאת היתכנות. הנכונות של חמאס לשחק את המשחק ולשחרר חטופים תלויה בכך שהחרב מונחת על צווארו. בשביל זה צריך להכות בו בלחימה נחושה ולהמשיך בלחץ צבאי. האם עוד חודש מעכשיו יבשילו התנאים לעוד עסקה? יכול להיות. חמאס יודע שאנחנו רוצים להשמיד אותו, והיעד מבחינתו זה לעצור אותנו מהשלמת המטרה וכך להמשיך להתקיים. בהפוגה האחרונה חמאס קיווה למסמס את הלחימה, ליצור לחץ מדיני על ישראל ולהצית זירות נוספות, ובשביל זה היה מוכן לשלם בחטופים. אבל האם תהיה לו תקווה כזאת גם בהמשך? לשם כך צריך להמשיך ולהפעיל עליו לחץ מסיבי".
באופן טבעי משפחות החטופים מפעילות לחץ לשחרור עכשיו.
"אני לא מאשים את המשפחות, שמנסות לעשות הכול כדי להחזיר את בניהן. אבל ראש הממשלה והקבינט הביטחוני נדרשים למבט רחב יותר וצריכים לשקול את הדברים מנקודת מבט כלל־לאומית. אנחנו חייבים להמשיך בלחימה, וככל שחמאס יהיה יותר תחת לחץ, יכול להיות שנצליח לשחרר עוד. עם כל הצער שבדבר, אנחנו לא יכולים למשכן את עתידה של המדינה תמורת מאה ומשהו ישראלים".
***