הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, התארח אמש בכאן מורשת וקשר את ימי החנוכה, פרשת השבוע, והמלחמה הנוכחית.
פרופ' כהן ציין כי אם נביט במקרו – המציאות שלנו היא בדיוק מציאות החשמונאים והמכבים. אנו המעטים מול הרבים: אויבינו מהדרום, ומהצפון שהם זרועות של אויבים גדולים יותר. בנוסף, טמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים: הזוועות שעולל החמאס כולל אונס ועוד לא מותירים ספק מי הוא מי. חיילינו בשטח לא בוזזים חנויות אף שיש להם אפשרות, ואפילו לא צריך לצוותם על אשת יפת תואר נגד יצר הרע, הואיל ומחניהם קדוש. ממש. ואף הניסים שקורים בשטח הם באותם סדרי גודל של אז.
לפני הכניסה הקרקעית הסבירו "המומחים" כי אי אפשר להיכנס לעזה מכיוון שמדובר בחמישים אלף לוחמי גרילה, שמוכנים גם להתאבד, מבוצרים ומחכים לנו, עם מטענים ומוקשים, וזה כניסה לתוך מלכודת אש. והמשיכו בתרחישי אימה שאם חלילה רק כל אחד מהם יפגע רק באחד מחיילינו... וזו הייתה תחזית ריאלית וסבירה. אם כן, מה שקורה משעת הכניסה הקרקעית הוא נס גדול. אולם הוא ניתן להיות מוסבר בדרך הטבע והטנקים והעליונות האווירית ולכן אין בעל הנס מכיר בניסו. זה בדיוק מה שקרה בזמן החשמונאים ולכן אירע נס פך השמן שאותו אי אפשר היה להסביר בדרך הטבע ולכן הברכה היא רק עליו. ונס הפך שמן מלמד כי גם הניצחון במלחמה אינו טבעי. אולי בעוד מאה שנה בפרספקטיבה היסטורית, יתארו תקופה זו באותם מילים בדיוק.
פרופ' כהן אמר כי באופן תמוה הגמרא במסכת שבת בהשיבה לשאלה "מאי חנוכה" כלל לא מתארת את נס הניצחון במלחמה, את הרבים ביד מעטים, וגיבורים ביד חלשים ועוד. הגמרא מתייחסת רק לנס הקטן כביכול והרבה פחות הירואי - נס פך השמן. לעומת זאת בנוסח על הניסים בתפילה מוזכר רק נס הניצחון במלחמה וכלל לא מוזכר נס פך השמן. מדוע?
פרופ' כהן המשיך והקשה כי מיד לאחר פירוט נס פך השמן, רואה לנכון הגמ' שוב באופן מפתיע להתייחס לעניין שהוא לא ממש מהלכות החנוכה המרכזיות כי אם יותר צדדי ועוסק בדיני נזיקין: "גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב. גמל שטעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב. הניח חנוני את נרו מבחוץ חנוני חייב. רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור.".
פרופ' כהן הקשה בשלישית, הגמרא ממשיכה: 'נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה כסוכה וכמבוי', אך מיד לאחריה שוב מופיעה מימרא שלכאורה אינה קשורה כלל לחנוכה:" והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא... מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו". מה הקשר?
פרופ' כהן השיב לשלוש שאלות אלו וביקש לקשור זאת למלחמה הנוכחית וגם לפרשת השבוע:
לשאלה הראשונה. הגמרא מדגישה דוקא את נס פך השמן כי אותו אי אפשר להסביר בדרך הטבע. קרה כאן משהו שברור שהוא יד ההשגחה העליונה. לעומת זאת, את הניצחון במלחמה אפשר להסביר בדרך הטבע. אפשר לתלות זאת באומץ הרב של המכבים, בשימוש נכון בחרבות מול הפילים ועוד. הברכה נקבעה אפוא רק על דבר החורג מדרך הטבע – נס פך השמן. אף שהניצחון והמלכות למשך מאתיים שנה היו ניסים גדולים יותר.
פרופ' כהן ציין כי מי שלימד אותנו רעיון חשוב זה, ובכך יש מענה לשאלה השלישית, הוא המשך חכמה, והוא לומד זאת מענין הבור ריק אין בו מים. מובא במדרש תנחומא: 'שבשעה ששב יוסף מקבורת אביו ניגש לבור ונתכווין לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. למרות שעיקר הנס הוא מה שנעשה לשר על כל מצרים, אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע.' כלומר, יוסף מברך דווקא על הנס שאירע לו בבור כשניצל מנחשים ועקרבים, ולא ע ל הנס הגדול שהפך להיות משנה למלך מצרים. כי את הנס השני – אפשר להסביר בדרך הטבע, למשל היה פותר חלומות חכם, והציע פתרון טוב לפרעה ועוד. לעומת זאת, הנס של הצלתו מהנחשים והעקרבים חורג מדרך הטבע ולכן בירך רק עליו. המשך חכמה מסיים בדברים מדהימים: "לכן נסמכו שני מאמרי ר' תנחום, הוא ר' תנחומא דבמדרש כידוע, להורות שבחנוכה וביוסף הנס היה הניצחון ומלוכה, רק שהברכה היה כאן על הבור שלא הזיקוהו נחשים וכאן על פך השמן."
פרופ' כהן הצביע על עוד שני קשרים נוספים בין ענין הבור להלכות חנוכה. האחד נלמד מדברי התורה תמימה, לפיו לא מסתבר שראובן זרק את יוסף לבור אם היה יודע שיש בו נחשים ועקרבים. וודאי האחים לא היו מתנכלים לו אם היו יודעים שקרה לו נס כה גדול. אלא שהם כנראה לא ראו מה יש בבור כי הבור היה מעל עשרים אמה (זה נלמד מלשון 'וישליכו'). מכאן למדנו שהעין לא רואה במרחק עשרים אמה ולכן נר חנוכה בגובה זה יהיה פסול.
קשר נוסף, הוא שהמלחמה של יוון בישראל היתה לעקור מהעם היהודי את התורה, להוציא ממנו את המים, ותורה נמשלה למים, ולהפוך אותו לעם נורמלי, ככל העמים, ללא מימד רוחני. אך – בעם ישראל – אם אין בו מים הוא לא נשאר ריק – מיד נחשים ועקרבים ממלאים את החלל. ודוק.
פרופ' כהן קשר את הדברים גם לפרשת השבוע. פרשת וישב, בה מובא ענין הבור הריק, תמיד תחול בחג החנוכה. בנוסף, רש"י הראשון אומר דבר מדהים, שאנו חוזים בו היום ממש, והוא מיישב ומסביר מדוע הגמרא ראתה להתייחס לענייני "גץ יוצא מתחת הפטיש ושרף הפשתן, וכך אומר רש"י: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב – הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה נִכְנְסוּ גְמַלָּיו טְעוּנִים פִּשְׁתָּן. הַפֶּחָמִי תָמַהּ: אָנָּה יִכָּנֵס כָּל הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה? הָיָה פִּקֵּחַ אֶחָד מֵשִׁיב לוֹ: נִצּוֹץ אֶחָד יוֹצֵא מִמַּפּוּחַ שֶׁלְּךָ שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת כֻּלּוֹ. כָּךְ יַעֲקֹב רָאָה כָּל הָאַלּוּפִים הַכְּתוּבִים לְמַעְלָה, תָּמַהּ וְאָמַר: מִי יָכוֹל לִכְבּוֹשׁ אֶת כֻּלָּן? מַה כְּתִיב לְמַטָּה (פסוק ב): "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף"; וּכְתִיב (עובדיה א,יח): "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" – נִצּוֹץ יוֹצֵא מִיּוֹסֵף שֶׁמְּכַלֶּה וְשׂוֹרֵף אֶת כֻּלָּם (בראשית רבה פד,ה).
להצלחת חיילינו, לרפואת פצועינו ולהשבת כל חטופינו. אמן.