התורה לא היתה מספרת על מריבות ילדותיות בין אחים על כתונת פסים וחלומות, אלמלא היה מדובר במחלוקת מהותית ומשמעותית לדורות עולם.
הויכוח על החלומות התגלגל למכירת יוסף, עלייתו לגדולה במצרים, ירידת יעקב ובניו מצרימה, שעבוד ויציאת מצרים. הוא יימשך עד אחרית הימים, כשתתקיים נבואתו של יחזקאל על אודות שני העצים, עץ יוסף ועץ יהודה, שיתלכדו לעץ אחד (יחזקאל לז).
קיימים הסברים שונים למחלוקת הרעיונית בין בית יוסף לבית יהודה, אחד ההסברים המקובלים הוא שהיה ביניהם ויכוח על אודות היחס לאומות העולם ותרבותן. נמשיך את המגמה הזאת באמצעות המושגים: התדמות והתבדלות. יוסף מייצג את הגישה שיש בה נכונות להתדמות מסוימת לאומות העולם. החל מכתונת הפסים שעשה לו אביו, עבור דרך התקופה במצרים שבה היה כמעט לחלק בלתי נפרד מן התרבות המצרית.
הן כמשרת בבית פוטיפר, הן כשר בית הסוהר ועד לתפקודו כמשנה למלך מצרים שקיבל מפרעה שם מצרי חדש, ונשא לאשה את בתו של כהן און. ההטמעות שלו בסביבה המצרית היתה כה חזקה, עד שאף אחד מאחיו לא הצליח לזהות אותו במשך כל המפגשים איתו, עד שהתוודע אליהם מרצונו.
אבל, ההתדמות לסביבה המצרית לא גרמה ליוסף לוותר על אמונתו ועל ערכיו. כך הוכיח בפרשת אשת פוטיפר וכך התברר מאפרים ומנשה בניו שגדלו שם על אדמת נכר להיות בנים נאמנים לבית יעקב, שבטי י-ה.
יהודה מייצג את את הגישה של ההתבדלות. עוד מן הימים שבהם הלכו האחים לרעות את צאן אביהם בשכם, כחבורה מלוכדת ונפרדת משאר יושבי הארץ. הגישה הבדלנית של בית יעקב בהנהגת יהודה הביאה לכך שהם התיישבו גם בעת הגלות בחבל ארץ נפרד בתוך מצרים, בארץ גושן. הם לא שינו את עיסוקם כרועי צאן, דבר שלא עלה בקנה אחד עם האמונה המצרית השלטת. לדברי חז"ל, גם לא שינו את שמם, לשונם וסממני זהות מובהקים אחרים.
אבל, מדיניות ההתבדלות של יהודה לא הבטיחה שהוא ובניו יהיו חסינים מחטא, כפי שמוכיח מעשה תמר, ניגודה של פרשת אשת פוטיפר, וכפי שעולה מהתנהגותם של ער ואונן בני יהודה, היפוכם של מנשה ואפרים, בני יוסף.
במשך הדורות, היו לעם ישראל מנהיגים מסוגו של יוסף הצדיק, שהיו מעורים בסביבה הנכרית, אך שמרו על זהותם העברית ואף פעלו למען אחיהם. כדוגמת אסתר המלכה בשושן הבירה, וכדוגמת אנשי חצר ושתדלנים יהודיים בספרד המוסלמית או באירופה הנוצרית. מנהיגים אלו צמחו בדרך כלל מתוך קהילות יהודיות שרבים מחבריהן נהגו בדרך של התדמות לסביבה הנכרית. בשפה, בלבוש, בסממני תרבות ועוד. לכך רמזו חז"ל באמרם שיהודי שושן באותו הדור "נהנו מסעודתו של אותו רשע" (מגילה יב ע"א).
בכל הדורות, היתה גם הנהגה שהמשיכה את דרכו של יהודה, לבדל את היהודים ככל האפשר מסביבתם הנכרית. מחלוקת מקוטבת זו נמשכת עד העת החדשה, בה זכו שני המחנות לכינויים "חרדים" ו"מודרניים". בדרשתו המפורסמת "יוסף ואחיו" (רי"ד סולובייצ'יק, חמש דרשות), מתאר הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון, מנהיג המזרחי בארה"ב, את הקרע שחווה בעברו מהקהילה והחברה שגדל בה, משפחת ה"בית הלוי" ור' חיים מבריסק, הליטאית-חרדית, אל הקהילה הציונית-דתית המודרנית בארה"ב. הוא, ששמו הפרטי יוסף, חש הזדהות עמוקה עם יוסף הצדיק שאחיו הרחיקוהו ונידוהו על חלומותיו ועל דרכו השונה בעבודת השם.
דרך ההתדמות מצדיקה את עצמה באמצעות מאמרים המוצאים חיוב וערך בעולם הכללי: "חכמה בגויים תאמין", "יפיותו של יפת באהלי שם". ובסיפורים כדוגמת רבי יהודה הנשיא הלומד חכמה מאנטונינוס, ורבי יהודה בר אילעאי המשבח את מעשי הבנין ותיקון העולם של הרומאים. כנגדה, דרך ההתבדלות מצדיקה עצמה באינספור מאמרי אגדה, נוסחאות תפילה והלכות מעשיות, המבדלים בין ישראל לעמים.
שני הצדדים משלמים מחירים כאשר הם מפריזים על מידותיהם. הרחקת לכת בהתדמות לגויים עלולה לגרור התפקרות והתבוללות. הרחקת לכת בהתבדלות והסתגרות עלולה לגרום לצמצום הדעת ולקנאות חשוכה.
שני הכוחות הללו, ההתדמות וההתבדלות, אינם שקולים. הכוח של ההתדמות הוא כוח חזק הנובע מן הסביבה הנכרית והעולם בתוכו אנו חיים. באופן טבעי, פועל על היהודי בעולם ועל הדתי בישראל כוח אדיר להתדמות לסביבתו ולהתקבל בתוכה. היהודים הם "עם לבד ישכון", גם באמונתם, גם באורחות חייהם, וגם בדפוסי ההתנהגות הקהילתית המסוגרת. כדי לשמור על ייחודם הם חייבים להפעיל כוח נגדי אדיר של התבדלות והסתגרות.
(אפשר לחשוב על הקבלה לחוק השני של התרמודינמיקה ועקרון האנטרופיה, הפועל כאן כחוק טבע חברתי: קבוצה ייחודית תנטה באופן טבעי להתבולל, להשתוות ולהתאזן עם הסביבה. כדי לשמר אותה בסדירות המייחדת אותה, צריך להשקיע אנרגיה, מאמץ מתמיד, או ליצור מחיצה שתמנע מן הקבוצה להתבולל בסביבה).
המתח בין מידת ההתדמות למידת ההתבדלות אינו מאפיין רק את ההבדל בין זרמים שונים בחברה היהודית, כדוגמת המתח שבין חרדים לבין מודרנ-אורתודוקסיים, אלא גם בתוך קבוצות שנראות מבחוץ לפעמים דומות ביותר, ואף בתוך קהילות ומשפחות. המחלוקת הפנים-חסידית החריפה בין צאנז לסדיגורה במאה התשע-עשרה נסבה על הציר הזה, כאשר הצאנזאים האשימו את הסדיגוראים ואת בית רוז'ין בנטיה מופרזת למודרניות. אנו מכירים את התופעה הזאת כיום בתוך החברה החרדית בישראל ובתפוצות וגם בתוך החברה החרדית-לאומית והציונית-דתית בישראל.
הבה נזכור שהסיפור המקורי לא התחיל באידיאולוגיה פוליטית אלא בהתנהלות בתוך המשפחה: בן אחד קיבל מאביו כתונת פסים, האחרים לבשו בגדים שמרניים יותר. ההבדל הזה על כל מה שהוא מסמל, בתוספת חלומותיו של הבן לבוש הכתונת על כך ששאר האחים וגם אביו, יכירו ביום אחד בצדקת דרכו ובגדולתו, גרם לכך שהאחים התנערו ממנו, מכרוהו לישמעאלים, ושלחו אל האב לאמור: "הכר נא הכתונת בנך היא". בסופו של הסיפור, התברר לאחים שהזלזול שלהם באמרם "ונראה מה יהיו חלומותיו" היה שגוי. החלומות התממשו. במקביל, צייד הבן הדחוי את אביו ואת אחיו לא רק בתבואת מצרים לפרנסתם, אלא גם בחליפות שמלות ממיטב האופנה המצרית. אך בבואם מצרימה, השתדל אצל פרעה שיאפשר ליישב אותם בחבל ארץ נפרד, בארץ גושן, כיון שהבין שבניגוד אליו, הם אינם יכולים להשתלב בחברה המצרית.
כך הדבר עד ימינו אנו. נדמה שבכל משפחה בישראל ובעולם היהודיקיים מתח בין בני הבית על ציר ההתדמות וההתבדלות. לפעמים המתח הוא בין הורים לילדיהם, לפעמים בהתפלגות בין האחים, עד כמה לאמץ אורחות חיים של התדמות ועד כמה לשמור על התבדלות מן הסביבה. הדבר ניכר בלבוש, בהשכלה, בבחירת מקום לימודים, בתעסוקה, בניצול הפנאי ובכל פרט מאורחות החיים. כדאי לשים לב שלא תמיד הנטיה להתדמות נובעת מרפיון באמונה וחולשה דתית, לעתים המניע העיקרי נובע מנקודה פנימית "יוספית" הרואה את הערך החיובי והאסתטי בהבטים שונים של חכמת הגויים ואורחות חייהם. לפעמים ההורים הם התומכים בהתבדלות והבנים והבנות בהתדמות ולפעמים להפך.
חנוכה הוא חג שמוקדש לנצחון ההתבדלות על ההתדמות. בימים ההם, הגיעה תנועת ההתדמות לקטבים הקיצוניים והאסורים של ההתיוונות. מלחמת הכהנים בני חשמונאי נועדה להשיב את האיזון על כנו. אך אין לטעות ולחשוב שהיא השיגה התבדלות מוחלטת. החשמונאים עצמם וגם חכמי ישראל הפרושים בתקופה שאחריהם, בימי התנאים והאמוראים, הרבו לקלוט מעושרה של תרבות יוון ורומי הסובבת אותם, ושקיעי אותה חכמה ותרבות מצויים בכל מרחבי ספרות חז"ל וההויה היהודית של תקופת בית שני, המשנה והתלמוד.
בימי חנוכה עלינו לחזק את כוחנו להתבדל ולעמוד איתן מול פיתויי ההתדמות להבטים הנמוכים של הסביבה. כל אחד וסביבתו. חובה עלינו ללמוד לנהוג כיהודים, הממשיכים את מורשת יהודה בן יעקב, ויהודה המכבי ומשפחתו, הכהנים החשמונאים, מול תופעת ההתייוונות הסוחפת. אולם כבני יוסף עלינו גם לסגל לעצמנו את היכולת לנהוג במידה נכונה ומאוזנת של התדמות, שתאפשר לנו להתחבר להבטים הערכיים והגבוהים של התרבות הסובבת, ולהפיק מהם את התועלת הנחוצה להיותנו עובדי השם באמת.
בתפילה שהקב"ה יעשה לנו נסים ונפלאות, גבורות ותשועות, מלחמות ונחמות
בזמן הזה, כבימים ההם.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג