הרמב"ם בפתיחתו להלכות חנוכה מתאר את הרקע לקביעת ימי החנוכה כימי שמחה והלל לדורות, וכותב כך: "בבית שני כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות... וצר להם לישראל מאוד מפניהם, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני". רק לאחר מכן הרמב"ם מתאר את נס פך השמן.
אחד מחשובי מפרשי הרמב"ם בדור האחרון, רבי מאיר שמחה מדווינסק, בעל 'אור שמח', כותב בפירושו על התורה: "והנה עיקר הנס היה לניצחון מלכות אנטיוכוס וישראל קיבלו מלוכה מאתיים שנה, ולזיכרון צריך להאיר נרות" ('משך חכמה' לבראשית לז, כד). אם כן, לדברי ה'משך חכמה', שמבוססים על דברי הרמב"ם, נס פך השמן משני בחשיבותו לעומת הניצחון על היוונים וחזרת המלכות לישראל, שהם עיקר הנס והישועה.
יש להעיר שהחשמונאים לא יצאו למלחמתם בגלל העדר שלטון יהודי עצמאי. שלטון שכזה לא היה קיים כבר כמאתיים וחמישים שנה, מאז חורבן הבית הראשון. המשנה במסכת מידות מספרת כי בשער המזרח של בית המקדש הייתה חקוקה דמות שושן הבירה, כאות לשלטון הפרסים. החשמונאים נלחמו בגלל גזרות הדת, ואגב כך זכו גם להחזיר את המלכות לישראל. מדוע אם כן מחשיב הרמב"ם את חזרת המלכות עד כדי כך שהוא מזכיר אותה עוד לפני נס פך השמן? מה הערך והחשיבות של חזרת המלכות?
מצוות יישוב הארץ תלויה בריבונות
בספר 'חמש דרשות' מאת הרב י"ד סולובייצ'יק נכתב: "רמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה. 'שנצטווינו לרשת את הארץ... ואל נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה'. אי אפשר לפרש אחרת את דברי רמב"ן". אם כן, חזרת מלכות ישראל היא תנאי לקיום מצוות יישוב הארץ.
וכבר הקדימו רבי יהושע מקוטנא שבפולין, מגדולי המשיבים באירופה, שהתייחס בשנת תרנ"א לשאלת מצוות יישוב ארץ ישראל בדורו, וכך כתב: "אומנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למצוות עשה, מכל מקום עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתנו לא על ביאה ריקנית של עתה" (שו"ת 'ישועות מלכו' יורה דעה סימן סו). לדברי 'ישועות מלכו', עלייה של יחידים או ציבור לארץ ללא ריבונות היא "ביאה ריקנית" ואיננה עיקר המצווה של ירושה וישיבה. למרות זאת הוא כותב: "ואין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו". כלומר, עלייה גם בלא ריבונות היא אתחלתא דגאולה שמתוכה תבוא הגאולה שלמה.
המושג "ביאה ריקנית" עוסק במקורו (יומא נג, א) במי שנכנס לבית המקדש ללא צורך. כאן הוא הושאל לעלייה וישיבה בארץ ישראל בלא מלוא ערכה, וזה בהעדר ריבונות.
שנים רבות לפניו, בערך בשנת 1620, התייחס אחד מחכמי ירושלים לשאלת הישיבה בארץ בלא ריבונות, וכך כתב: "שאלה: העומדים בירושלים ת"ו אם יאמרו (בתפילה) 'והביאנו לירושלם עיר קודשך' (שהרי הם כבר נמצאים בירושלים). תשובה: זו היא ביאה ריקנית, ועל אחינו גם כן אנו מבקשים (ולכן ימשיכו להתפלל 'והביאנו לירושלים')" (שו"ת 'הלכות קטנות' לרבי ישראל יעקב חאגיז, חלק א סימן רנ"א).
כמאתיים ושישים שנה אחריו, בא חכם טברייני והרחיב: "ביאה ריקנית פירוש – כיוון שאין לנו חלק ונחלה בארצנו ועדיין יד זרים מושלת בנו – לא מקרי ביאה... 'והביאנו לירושלים בשמחת עולם' – הכוונה לשמוח בארצנו שתהיה תחת ידנו" (פירוש 'הלכה רווחת' לר' בן ציון אלקלעי, טבריה 1888).
בעל ה'אורחות חיים' דן בשאלת אמירת ההלל בפורים. הוא מסכם: "ואין לומר הלל כי אם על גאולה שלמה, כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות" (אורחות חיים חלק א' הלכות מגילה ופורים אות כ"ח). את חזרת המלכות בחנוכה הוא מגדיר כגאולה שלמה שיש לומר עליה הלל. (הספר 'אורחות חיים' נכתב בסביבות שנת 1300 למניינם, יצא לאור לפני הופעת הטור ומובא בבית יוסף 120 פעמים).
ספר ההלכה כלבו (סימן מה) דן אף הוא בשאלה מדוע אין אומרים הלל בפורים, וזו תשובתו: "יש טעם אחר בגמרא, דהיכי לימרו הלל, הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשוורוש - אכתי (עדיין) עבדי אחשוורוש אנן. רוצה לומר, שבאותו הזמן היו בגלות עדיין תחת יד אותו רשע. ואין לומר הלל כי אם על הגאולה שלמה כגון יציאת מצרים ונס חנוכה שחזרה להם המלכות". הכלבו הוא מחשובי ספרי הראשונים, ושם מחברו אינו ידוע בבירור. כקודמו, גם הוא מכנה את חזרת המלכות לא "אתחלתא דגאולה" אלא "גאולה שלמה".
מאפיינים של מלכות
רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, מגדולי תלמידי החכמים בארצות הברית, כתב פירוש לתורה בשם 'אמת ליעקב'. בפרשת ויחי הוא מקשה כיצד המליכו החשמונאים מלך ללא התנאים הדרושים לכך - שיהיה המינוי על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא.
והוא משיב: "נראה לפי עניות דעתי שמה שכתב הרמב"ם שחזרה מלכות לישראל, היינו שכלל ישראל היו ברשות עצמם לגמרי, וזו נקראת מלכות, מכיוון דאין הכלל משועבד לשום מלכות אחרת. אבל הם עצמם באמת לא היה להם דין מלך, אלא שהיה להם דיני שופט". לפי פירושו של הרב קמינצקי, עצם הקמתו של שלטון יהודי שמעמיד את כלל ישראל ברשות עצמם וללא שיעבוד למלכות אחרת, גם אם השלטון שהוקם איננו מלכות ישראל במלוא מובנה, הוא אירוע בעל ערך גדול שבעקבותיו תוקנו ימי החנוכה.
מהו אפוא מעמדה של מדינת ישראל לפי זה? פרופסור אליעזר דון יחיא ע"ה, ראש המחלקה למדעי המדינה בבר אילן בזמנו, כתב לפני כמה עשרות שנים מאמר שבו קבע מה מאפיין מדינה ריבונית. וכך כתב: מאפיין ראשון הוא היכולת לקבוע את גבולות המדינה. השני, קביעת חוקי ההגירה. השלישי, קביעת שער המטבע. הרביעי, היכולת לגבות מיסים. החמישי, לקיים צבא ומשטרה.
עד הקמת מדינת ישראל לא הייתה ליישוב היהודי כאן שום יכולת לקיים אף לא אחד מהמאפיינים הללו. משקמה המדינה - זה בידה! מדינת ישראל קובעת את גבולותיה. באר שבע, אשקלון, אשדוד, יפו, עכו, נצרת, נהריה, מגדל העמק, ראש העין, בית שמש וסביבתה, מערב ירושלים - כל אלה לא נכללו במדינת ישראל בתוכנית החלוקה של האו"ם. אנו כבשנו אותם בתש"ח וחיברנו אותם למדינת ישראל. חוקקנו את חוק השבות, ובכך קבענו את חוקי ההגירה. הוא הדין בשאר תנאי הריבונות.
יש מתחכמים ואומרים שגם היום מדינת ישראל איננה ריבונית משום שהיא מוגבלת על ידי דרישות של עמים שונים. אולם עמים רבים קשורים בבריתות מגבילות. יפן וגרמניה מוגבלות עד היום בהתעצמותן הצבאית. אין זה אומר שהן אינן ריבוניות.
חזרה המלכות לישראל - אין לשכוח זאת! על הפסוק "ונשיא בעמך לא תאור" כותב ספר החינוך במצווה ע"ה כי "כוונת הכתוב להזהירנו על כל מי שהוא ראש שררה על ישראל, בין ממשלת מלכות או ממשלת תורה". על כן יש לנהוג כבוד ב"ראשיה שריה ויועציה" גם כשאנו בוויכוח איתם.
הכותב כיהן ברבנות במושב נחלים, בעיר קצרין ובמועצה המקומית קדומים
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***