הדיון בקונגרס האמריקני שעסק באנטישמיות הגוברת בקמפוסים ברחבי ארצות הברית היה סוער. במהלכו, באומץ רב הציגה חברת הקונגרס אליס סטפניק מהמפלגה הרפובליקנית שאלה לנשיאותיהן של שלוש אוניברסיטאות: האם קריאה לרצח עם של יהודים יש בה משום הפרה של כללי הקמפוסים? בתגובה קיבלה סטפניק התחמקויות והתפלפלויות שהיו תמצית מזוקקת לתופעה שהייתה מוכרת עד כה בגבולות מסוימים והתבררה כבעיה קשה וכואבת שממדיה הולכים ותופחים, מבלי שמישהו מעוניין לבלום את המגמה.
במהלך אותו דיון התבקשה קלודין גיי, נשיאת אוניברסיטת הרווארד, לענות לשאלה וענתה: "החוקים בנוגע לבריונות והטרדה הם ספציפיים, ואם הקונטקסט של הדברים קשור לבריונות והטרדה - אנחנו נוקטים פעולות". חברת הקונגרס ביקשה שתענה לשאלה באופן ממוקד ב'כן' ו'לא', ושאלה שנית: "האם קריאה לרצח עם של יהודים מהווה הפרה של כללי בריונות והטרדה בהרווארד?". גיי בתגובה המשיכה להתחמק ואמרה שהדבר "תלוי הקשר".
התקשו לגנות ביטויי אלימות ושנאה
הדיון עצמו נערך לאחר שיאים של אנטישמיות בארצות הברית בכלל ובקמפוסים בפרט. כך לדוגמה סרטון שהופץ ברשתות החברתיות מציג מפגינים נגד ישראל שהשחיתו עסקים ומכוניות בקמפוס של אוניברסיטת פנסילבניה, תוך קריאה להתקוממות של הפלשתינים נגד ישראל. מובן שדבריה של גיי ושל ראשי אוניברסיטאות אחרות שהתחמקו מהשאלה הברורה ספגו ביקורת קשה לא רק מפוליטיקאים אמריקניים, שדרשו להדיחן, אלא גם מבכירים בענפים אחרים בארצות הברית כמו בידור, תקשורת וגם כמובן מתוך העולם האקדמי.
מנכ"ל ענקית התרופות פייזר, אלברט בורלא, מתח ביקורת חריפה על הופעתן של נשיאות האוניברסיטאות בקונגרס וכתב: "התביישתי לראות את השימוע של האוניברסיטאות. זה מהרגעים הבזויים ביותר בהיסטוריה של האקדמיה בארצות הברית. לנשיאות הוצעו הזדמנויות רבות לגנות אנטישמיות, והן סירבו לעשות זאת. זכרם של הוריו של אבי שמתו באושוויץ עלו בראשי, ותהיתי אם מותם היה מספק הקשר כדי לגנות את התעמולה של הנאצים", הוסיף בכאב.
באופן חריג יחסית, יצא גם ועד ראשי האוניברסיטאות בישראל נגד תופעת האנטישמיות באוניברסיטאות האמריקניות ותקף את נשיאות הרווארד, MIT ופנסילבניה. ראשי האוניברסיטאות בישראל הזכירו כי "בשיאו של הדיון בקונגרס נשאלו הנשיאות אם קריאה להשמדת העם היהודי – 'ג'נוסייד' – עולה בקנה אחד עם קוד ההתנהגות באוניברסיטאות שבראשן הן עומדות, ולתדהמת כולם הן התקשו לענות בפשטות: לא. במקום זאת הן התפתלו עם ניסוחים מעין משפטיים ואמרו שהדבר הוא תלוי הקשר. כן, ממש כך. שאלת חוקיותה של קריאה להשמדת עם היא תלוית הקשר. עמדתן של הנשיאות כפי שבאה לידי ביטוי בעדותן בקונגרס, לפיה ביטויי אנטישמיות וקריאה להשמדת עם עשויים לחסות תחת הגנת חופש הביטוי, עושה עוול נורא לחוקה האמריקאית". עוד כתבו: "אוי לו לעם שחוקתו מאפשרת קריאה להשמדת עם בשם חופש הביטוי. אוי לו לעם שחוקתו מרשה רדיפה של יהודים – ומיעוטים אחרים – בשם חופש הביטוי. חופש הביטוי אינו חופש אבסולוטי: הוא נסוג בפני ביטויי הסתה, שנאה וקריאה לאלימות. בוודאי שהוא נסוג בפני קריאה להשמדת עם. כך בארצות הברית, וכך בשאר המדינות הדמוקרטיות בעולם", מדגיש ועד ראשי האוניברסיטאות הישראלי במכתבו החריף.
עוד הוא מציין כי "כישלונן הצורב של הנשיאות בשימוע בקונגרס משקף אוזלת יד, שלהן ושל נשיאות ונשיאים אחרים, בטיפול במופעי אנטישמיות ואנטי־ישראליות בקמפוסים השונים בארצות הברית. אין די בהתנצלות ובהבעת צער, נדרשים מעשים ברורים ונחרצים. הנטל הרובץ עתה על כתפיהן הוא להראות לתלמידיהן ולתלמידותיהן, לחברות ולחברי הסגל שלהן, ולמעשה לציבור כולו, שהאוניברסיטאות שבראשן הן עומדות מצטיינות לא רק במחקר והוראה, אלא גם בעמידה על ערכים הומניסטיים אוניברסליים ובהגנה על זכויות מיעוטים באשר הם. כך ידע כל אדם שקריאה להשמדת עם אסורה בתכלית האיסור באוניברסיטאות הרווארד, MIT ופנסילבניה, כמו גם בכל מקום אחר בעולם".
ד"ר דויד ברק־גורודצקי, ראש תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה, חווה בעצמו את התעצמות האנטישמיות בקמפוסים. לפני שכיהן בתפקידו הנוכחי, לימד במשך שנתיים באוניברסיטה מוכרת וגדולה בארצות הברית והכיר היטב ומקרוב את המצב באוניברסיטאות. "מה שקורה כיום באקדמיה האמריקנית הוא תהליך שנמשך כבר שנים והגיע לשיא של ניתוק בין המרחב האקדמי והעולם האידאולוגי שלו לבין המציאות", אומר ברק־גורודצקי ל'בשבע'. "הניתוק הזה נחשף סביב לטיעון המאוד מצער של נשיאות האוניברסיטאות בקונגרס. הוא חשף את האופן שבו האוניברסיטאות האמריקניות איבדו קשר עם מרחב סביר של מוסר וצדק".
אתה מדבר על תהליך של שנים - אבל עכשיו כביכול אנחנו חווים התפרצות נרחבת שלו.
"כל מי שמכיר את העולם האקדמי האמריקני יודע שזה היה קיים מתחת לפני השטח. מובן שהכול התעצם אחרי 7 באוקטובר, אבל התופעות היו מוכרות, ומושגים כמו 'ישראל' ו'ציונות' הפכו להיות מושגים רעילים בעולם האקדמי האמריקני", הוא מסביר. "העולם האקדמי האמריקני נשלט היום בידי אידאולוגיה שמחלקת את העולם בצורה דיכוטומית מאוד למדכאים ומדוכאים - בלי ניואנסים או יכולת להבין מורכבות היסטורית, וישראל תויגה מראש בצד המדכאים".
הופתעת מהצעד של ראשי האוניברסיטאות בישראל? אין חשש שהוא יפגע ביחסים עם מוסדות אקדמיים אמריקניים?
"ועד ראשי האוניברסיטאות גילה אומץ ציבורי רב בנכונות לצאת מול המערכת האקדמית האמריקנית. צריך להבין שעולם האקדמיה הישראלי תלוי מאוד באמריקני, וכל מערכת הפרסומים מבוססת על כתבי עת אמריקניים, ועל בסיס זה מתבצע קידום באקדמיה הישראלית. אני לא הייתי חושש מאיום על היחסים, כי ממילא מתקיים חרם סמוי על האקדמיה הישראלית במקומות רבים בארצות הברית", הוא קובל.
"מדינת ישראל והאקדמיה הישראלית צריכות להשקיע בשלושה ערוצים: האחד הוא לחפש שותפות בתוך האוניברסיטאות, השני הוא להתחבר למוסדות אקדמיים שקרובים יותר לשיח האקדמי שאפיין בעבר את האמריקנים, והשלישי - לקדם אוניברסיטאות יהודיות בארצות הברית, כמו מכון ברנדייס והישיבה יוניברסיטי, כדי שיהיו בית לכמה שיותר סטודנטים יהודים".
כאמור, ד"ר ברק־גורודצקי חווה על בשרו את ההתנהלות האנטישמית בקמפוס. "לימדתי במשך שנתיים באחת האוניברסיטאות המרכזיות בארצות הברית. נתקלתי בשורה ארוכה של תופעות - בעיקר אצל סטודנטים - אבל גם בקרב הסגל. סטודנט יהודי־אמריקני שמגיע לקמפוס, השאלה הראשונה שהוא נשאל, אחרי שמבינים שהוא יהודי, היא 'מה דעתך על ישראל'. התשובה שייתן תשפיע על האופן שבו הוא יתקבל בחברה הסובבת אותו. היחס כלפי ישראל הוא שלילי מאוד, וכך גם כלפי מי שמזוהה איתה".
הוא מספר על מקרים קונקרטיים שנתקל בהם. "הייתה לי סטודנטית שביקשו ממנה לתרגם פוסטים שכתבתי בפייסבוק בעבור ארגון 'סטודנטים למען צדק בפלשתין' שבו פעלו כמה מחבריה. כאשר היא סירבה, אמרו לה שהיא אינה 'בת ברית' עוד. סטודנט אחר שרצה לקחת קורס שלי שבכותרתו הייתה המילה 'ציונות', שיתף אותי שהוא מהסס לקחת את הקורס, כי כאשר יתבקש להציג את גיליון הציונים בעת חיפוש עבודה, יראו שכתובה שם המילה 'ציונות'", הוא חושף. "הציונות הפכה להיות מילת גנאי בעולם האקדמי האמריקני. חוויתי חרם רשמי מצד ארגוני סטודנטים על הקורס שלי, ויש גם היסוס בקרב סגל אקדמי אם להיות בקשר עם חוקרים ומרצים ישראלים".
יש גם קולות אחרים באקדמיה האמריקנית?
"אחד הדברים שאנחנו מזהים במרחב האקדמי האמריקני הוא שהפקולטות של ניהול, כלכלה, מחשבים וכל מה שאינו מדעי הרוח והחברה באותן אוניברסיטאות - דוחפות את השיח למקום אחר. בית הספר למנהל עסקים בפנסילבניה יצא נגד הנשיאה שלו. הפקולטות שפחות מזוהות עם האידאולוגיות הפוליטיות הללו מנסות להשיב מאבק. גם במרחב הפוליטי האמריקני התמיכה בישראל הרבה יותר גדולה ממה שרואים בסקרים. התנועה האידאולוגית שמניעה את התהליכים באוניברסיטאות הובילה התרחקות מצד האליטה האינטלקטואלית שבנתה לעצמה שפה ומרחב עצמאיים שבהם היא מתנהלת במנותק מהיומיום האמריקני. הפער הזה הולך ונחשף, ולדעתי אנחנו נמצאים בנקודת תפנית עם פוטנציאל חיובי לעניין הזה".
עלייה חדה בהתנכלויות לסטודנטים יהודים
קרול נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, חושבת שהמלחמה בעזה הציבה תמרורי אזהרה מפני בעיה שפשוט לא טופלה כראוי במשך השנים. "הסיפור של האנטישמיות באוניברסיטאות לא התחיל ב־7 באוקטובר. גם בימים כתיקונם, האווירה כלפי סטודנטים יהודים בקמפוסים היא לא אוהדת. האקלים האוניברסיטאי הוא לא תמיד אוהד בעבור סטודנטים יהודים.
"לפני כשנתיים", היא מוסיפה, "ערכנו סקר עם ארגון 'הלל', ואחד הנתונים המדהימים שעלו ממנו היה ש־15 אחוזים מהסטודנטים היהודים לא מרגישים בנוח לחשוף את הזהות היהודית שלהם בקמפוס. המשמעות של זה היא חמורה מאוד, משום שאם אתה מסתיר את הזהות היהודית שלך בקמפוס, יש לזה השלכות קשות: אתה לא מגיע לאירועים יהודיים, לא חבר באחוות יהודיות, מתרחק מחיים קהילתיים יהודיים ומסממנים יהודיים. כל זה משפיע מאוד על סטודנטים ברמת החרדה והביטחון בקמפוסים. מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים עלייה ניכרת מאוד בהתנכלויות בקמפוסים, שהם באמת כר פורה לאידאולוגיה אנטישמית".
הופתעת מהתנהלות נשיאות האוניברסיטאות בדיון בקונגרס?
"הנשיאות היו צריכות לומר שאין שום הקשר שמצדיק קריאות לרצח עם של יהודים. מרגע שלא שמענו את זה בצורה חד־משמעית, זה היה מטריד מאוד. השורה התחתונה היא שסטודנטים יהודים רבים חווים אנטישמיות בקמפוסים. אנחנו מצאנו שמשבעה באוקטובר 73 אחוזים מהם חוו אנטישמיות או היו עדים לאירוע אנטישמי. כמו כן, לפני מתקפת חמאס 67 אחוזים מהסטודנטים היהודים חשו תחושת ביטחון בקמפוסים, ואילו אחריה ירדה תחושת הביטחון ל־46 אחוזים. העמדות של הנהלות האוניברסיטאות שמגיעות גם מהשטח עם הצהרות אנטי־ישראליות והאירועים שנחשפנו אליהם משפיעים מאוד על תחושת הביטחון של סטודנטים יהודים".
המצב הזה מונע מצעירים יהודים ללכת לאוניברסיטה?
"ישנם בוודאי אנשים שנמנעים מללכת לאוניברסיטה, ולצידם גם כאלה שנמנעים מלהירשם ומבטלים הרשמות. מכיוון שהאנטישמיות לא זרה לקהילות היהודיות - ואנחנו לא רואים בה עלייה רק בקמפוסים, אלא גם ברחובות בארצות הברית - אני חושבת שיכול מאוד להיות שאנחנו כן נראה מגמה של הימנעות מהגעה לקמפוסים מתוך פחד, כי בניגוד למוסדות יהודיים, אי אפשר להגביר את האבטחה בקמפוסים רק על סטודנטים יהודים", היא מסבירה את האתגר. "פתחנו קו חם לסטודנטים יהודים לפניות בעלות רקע משפטי, שייסדנו יחד עם מכון ברנדייס ופירמות עורכי דין מובילות בארצות הברית. המטרה היא לתת סיוע משפטי ללא עלות לסטודנטים יהודים שנתקלו באנטישמיות, ויש רבים כאלה. בה בעת ביקשנו מנשיאי 200 אוניברסיטאות לבדוק אם סניפים של "ארגון הסטודנטים למען צדק בפלשתין" עוברים על החוק שאוסר תמיכה כספית בטרור, משום שהפעילות של ארגונים כאלה מציבה את הסטודנטים היהודים הרבה פעמים בעמדה של התגוננות ומייצרת אמירות אנטישמיות ותמיכה בטרור, וכמובן אין שום גינוי לטבח שביצע חמאס".
את חושבת שאחרי המלחמה משהו יכול להשתנות לטובה? יש עדיין מה לעשות נגד האנטישמיות בקמפוסים?
"תמיד יש מה לעשות, קודם כול בהיבט החינוכי, גם במערכות החינוך הפורמליות וגם בבלתי־פורמליות. ההיבט החינוכי השני שצריך לטפל בו הוא כמובן סיוע לסטודנטים יהודים שבאים במגע עם אנטישמיות באופן יומיומי. יש לנו תוכנית העצמה שנועדה לתת כלים לסטודנט היהודי להתמודד עם ביטויי האנטישמיות בקמפוס, וכאן יש באמת ספקטרום רחב של כלים שאפשר להעניק לסטודנטים יהודים, החל מידע וכלה בכלים פרקטיים לאיך להיאבק בתופעה בקמפוס, לאילו רשויות לפנות ומה ניתן לעשות, הן מבחינה משפטית והן מבחינה ציבורית", היא אומרת. "מובן שהפעילות מול נשיאי האוניברסיטאות היא משמעותית מאוד, וזה מה שאנחנו עושים גם ברמה הציבורית וגם מול נציגים ספציפיים באוניברסיטאות. אחד האתגרים המשמעותיים בתחום המאבק באנטישמיות הוא הניסיון לשכנע מקבלי החלטות שהאנטישמיות היא לא רק בעיה יהודית והיא לא רק בעיה של יהודים. מי שצריך להתמודד הם הרשויות, הסמכות, האזור שבמסגרתו מתאפשרת האנטישמיות, ואנחנו פועלים להגברת המודעות לכך".
אוניברסיטת פנסילבניה הייתה היחידה שספגה זעזוע לאחר המופע המביש בקונגרס. נשיאת האוניברסיטה ליז מגיל ויושב ראש חבר הנאמנים סקוט בוק הודיעו על התפטרותם לאחר לחצים כבדים שהופעלו על המוסד האקדמי. במקום מגיל, מונתה באופן זמני יושבת ראש הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה ג'ולי פלאט, באמירה ברורה שהקו בקמפוס הולך להשתנות.
פלאט, ששימשה בחודשים האחרונים כסגנית יושב ראש מועצת המנהלים של האוניברסיטה, עמלה קשות למגר את נגע האנטישמיות מהקמפוס, אך לדבריה "למרבה הצער, לא עשינו את ההתקדמות שרצינו וקיווינו להשיג בנושא הזה. אני סבורה שבהינתן ההזדמנות לבחור בין טוב לרע, בין נכון לשגוי, שלושת נשיאי האוניברסיטה שהעידו בבית הנבחרים של ארצות הברית נכשלו. שינוי המנהיגות באוניברסיטה היה אפוא הכרחי והולם".
מנגד, מועצת המנהלים של MIT הביעה תמיכה בנשיאת האוניברסיטה, סאלי קורנבלות', אף שסירבה לגנות באופן חד־משמעי אנטישמיות וקריאות לרצח יהודים בקמפוס. "MIT בחר בסאלי להיות הנשיאה בשל המנהיגות האקדמית המצוינת שלה, שיקול הדעת, היושרה, המצפן המוסרי שלה ויכולתה לאחד את הקהילה שלנו סביב ערכי הליבה שלנו. היא עשתה עבודה מצוינת, כולל בטיפול באנטישמיות וצורות אחרות של שנאה, אותן אנחנו דוחים", נכתב בהודעת המועצה.
בהרווארד הדפו גם כן את הקריאות להדיח את הנשיאה קלודין גיי. "כחברי תאגיד הרווארד, אנו מאשרים כיום את תמיכתנו במנהיגותה של הנשיאה גיי באוניברסיטת הרווארד. ההתלבטויות הנרחבות שלנו מאשרות את אמוננו שהנשיאה היא המנהיגה הנכונה לעזור לקהילה שלנו לרפא ולהתייחס לנושאים החברתיים הרציניים ביותר שעומדים בפנינו".
השינוי כפי הנראה עוד רחוק, אבל אין ספק שהשימוע בקונגרס נתן את אותותיו והציף את עוצמת הלגיטימציה שניתנת באוניברסיטאות האמריקניות לשנאת ישראל.
***