קרבות ההבקעה

שבועיים חלפו מאז חידשה ישראל את הלחימה ברצועת עזה, לאחר סיום מתווה החזרת החטופים, והתוצאות עד כה מורכבות. מצד אחד, ישראל ממשיכה להרחיב את פעילותה ברצועה, ופועלת בשורה של מוקדים שבהם לא פעלה טרם ההפוגה.

בראש המקומות האלה נמצאת העיר ח'אן יונס, שבה שוכן המרכז הפיקודי של חמאס ושם, על פי הערכות, הסתתרה כל צמרת חמאס בשבועות הראשונים למלחמה. כמו כן, בשבועיים האחרונים החל צה"ל להילחם בשכונת שג'אעיה ובמחנה הפליטים ג'באליה, שתי השכונות הזכורות לשמצה מצוק איתן.

מצד שני, החלק השלילי הוא מספר הנופלים ההולך ועולה, שמגיע לממדים קשים וכואבים במיוחד. השבוע, ברביעי, הותר לפרסום כי עשרה חיילים נפלו בקרבות בצפון הרצועה. רוב הנופלים בתקרית הגיעו מגדוד 13 של חטיבת גולני, שעם גדוד 51 ספגו את המכה הקשה ביותר במהלך השבת השחורה, עם עשרות חללים שנרצחו במוצבי העוטף וחיילים שנחטפו לרצועה. בין הנופלים היה גם מג"ד 13, סגן אלוף תומר גרינברג הי"ד. גרינברג וחייליו מגדוד 13 היו מי שכבשו את בניין הפרלמנט של חמאס בעיר עזה ואת בניין המשטרה הצבאית של הארגון. חלל נוסף מאותו קרב הוא אלוף משנה יצחק בן־בשט הי"ד, מפקד חפ"ק מח"ט גולני ועד לאחרונה מפקד חטיבת יפתח, חטיבת הקומנדו במילואים.

תשעה מתוך עשרת הנופלים בקרבות שהתרחשו בלילה שבין שלישי לרביעי נפלו בתקרית אחת בשכונת שג'אעיה. מתחקיר ראשוני של הקרב עולה כי כוח של חטיבת גולני טיהר בשעת ערב מבנים חשודים באזור צפוף ביותר בקסבה. במהלך הפעילות נפתחה אש לעבר הלוחמים, שניהלו קרב קצר ובמהלכו גם הופעל לעברם מטען חבלה, שגרם לניתוק בין הכוחות ולפגיעה ראשונה וקטלנית בחיילים. צוות הקרב החטיבתי החל בחילוץ הנפגעים, שכלל כניסה למבנה עם לוחמים נוספים, ועליהם הופעל עוד מטען חבלה שהביא לעוד הרוגים. כוח נוסף שזיהה זאת פעל לחלצם, הפעם באיגוף תוך חיסול המחבלים. בצבא מבינים שהמחבלים הגיחו מפיר. חיל האוויר תקף למיסוך ובידוד המרחב. כתוצאה מהאירוע נהרגו הלוחמים - חלקם בתוך המבנה ואחרים מחוצה לו.

מחיר כבד ללחימה במעוזי האויב

נכון לכתיבת שורות אלה, מאז חידוש הלחימה, לפני פחות משבועיים, נפלו ברצועת עזה יותר מארבעים וחמישה חיילים, בעוד עד להפוגת האש נפלו במשך ארבעה שבועות לחימה שישים ותשעה לוחמים. הנתונים הקשים האלה מעידים כי מאז חידוש הלחימה, קצב החללים גבוה בהרבה מאשר בימים שקדמו להפוגה, ימי השלב הראשון של הכניסה הקרקעית. כחלק מהאזהרות שקדמו להפסקת האש, נשאל צה"ל אם הוא יודע לתת מענה להתארגנות מחדש של כוחות חמאס, בצורה כזו שתקטין את מספר האבדות שיהיו לאחר חידוש הלחימה, מציאות שחזרה על עצמה שוב ושוב במהלך צוק איתן, ומתרחשת תמיד בזמן הפוגות אש. בצה"ל ענו באותה עת לשאלות העיתונאים תשובה לקונית כי "צה"ל ערוך לסיטואציה הזאת וידע לתת מענה". גורמים בצה"ל אומרים ל'בשבע' כי בצמרת הצבא ידעו כי חידוש הלחימה יוביל לעלייה חדה במספר הנופלים, וכי מספרם לא מפתיע את צמרת הצבא. "ידענו שהאזורים שנצטרך להילחם בהם עם חידוש הלחימה הם אזורים קשים. החיילים שלנו נלחמים בגבורה בכל מעוזי הטרור, ולצערנו יש לזה מחיר כבד, מחיר שידענו שיגיע", אומרים הגורמים.

למרות הדברים הללו, בציבור הרחב לא מקבלים את הטענה כי לא היה ניתן למנוע את מספר הנופלים הגבוה מרגע חידוש הלחימה. עיקר הטענות נוגעות לאופי הלחימה של צה"ל, שנתפס ככירורגי יותר, בעקבות דרישת האמריקנים. כזכור, הממשל האמריקני דרש מישראל לתקוף בצורה מדויקת יותר, על מנת להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים. ברחבי העולם, ובמיוחד במחוזות הפרוגרסיביים בארצות הברית ובקרב מהגרים מוסלמים, ישראל מותקפת מפרוץ המלחמה על פגיעות בבלתי מעורבים ברצועה. הנשיא ביידן אף התייחס לכך במפורש בנאומו בשלישי ואמר שהעולם כולו מגויס לטובת מטרת השמדת חמאס ומביע תמיכה בישראל, אך היא מתחילה לאבד אותה בגלל "הפצצות חסרות הבחנה".

מיותר לציין כי המציאות רחוקה מאוד מאמירתו של נשיא ארצות הברית, שמצטרפת להתקפתו באותו נאום נגד הרכב הממשלה בישראל, אותו תיאר כהרכב ש"מונע מישראל להתקדם" וחברים בו מפלגות ש"לא רוצות דבר חוץ מנקמה", כשהוא מתכוון למפלגת הציונות הדתית ולמפלגת עוצמה יהודית. במציאות, יחס ההרוגים בעזה עומד על 1:1, כלומר על כל מחבל שנהרג, נהרג אזרח אחד. מדובר בנתון חסר תקדים במלחמות המודרניות. כל זה בהנחה שמקבלים את הקביעה כי אכן מדובר ב"תושבים בלתי מעורבים", הנחה שמאז הכניסה לשג'אעיה וג'באליה מתערערת שוב, נוכח מצבורי הנשק העצומים שמוצאים חיילי צה"ל כמעט בכל בית בשכונות הללו.

עם חידוש הלחימה פרסם צה"ל מפה לתושבי דרום הרצועה, המחולקת לאזורים, ובה הוא מורה לתושבי דרום הרצועה להתרחק מאזורי הקרבות ולמעשה בכך חושף בפניהם היכן צה"ל לא עומד לתקוף. במקביל לכך, כוחות צה"ל נלחמים בתוך השכונות, באזורים בנויים, וסופגים היתקלויות רבות עם מחבלים ואבדות כבדות בנפש. לאור זאת התאגדו מעל ל12,500 הורי לוחמים ברצועה ושלחו מכתב לראש הממשלה נתניהו בדרישה חד־משמעית שלא יסכנו את חיי הלוחמים במטרה למנוע הרוגים בצד העזתי. מי שעומדים מאחורי המכתב הם סימה חסון מארגון צעדת האימהות וארגון תורת לחימה. בין הדרישות המופיעות במכתב ששלחו ההורים מופיעה הדרישה להפציץ בניינים ובתי חולים שצה"ל כבר חשף מתחילת המלחמה שהם בסיסי טרור בפועל. הסיבה לדרישה זו נובעת מהעובדה שחלק בלתי מבוטל מהנופלים נהרגו כתוצאה מפיצוץ מבנים ממולכדים, החל מבניינים ועד לפירי מנהרות.

גורמים ביטחוניים מבקשים לחלוק על טענות אלה. "הסיבה שלא מפציצים את הבניינים בצפון הרצועה ובמחנות הפליטים היא לא למנוע הרוגים עזתיים, אלא כי כלל לא בטוח שיש יתרון בלחימה כאשר הלוחמה עוברת משטח בנוי לשטח הרוס. בסוף שטח הרוס הוא גם שטח בנוי, רק שההפתעות בו לא ידועות", מסבירים הגורמים ל'בשבע'. בצה"ל מצביעים על סיבה נוספת להעדפה של הפעילות הקרקעית על פני הפצצות מבניינים, והיא העובדה שככה נתפסים מחבלים חיים. מתחילת הכניסה הקרקעית נעצרו יותר מחמש מאות מחבלים ברחבי הרצועה. המחבלים נחקרו על ידי אנשי השב"כ ואנשי יחידת 504 של אגף המודיעין, וכמחצית מהם הועברו לישראל להמשך חקירתם. על פי גורמים בצבא, החקירות הללו הובילו לשורה ארוכה של הישגים צבאיים. בין היתר חושפים המחבלים מקומות מסתור רבים של אנשי חמאס וגם מספקים מידע על אודות החטופים. "חלק מהעצורים הם אנשים שהיו מעורבים בחטיפת החיילים והאזרחים, לכן הם יודעים לספק חומר רב על החטופים", מציינים גורמי הצבא.

יתרון נוסף שעליו מדברים בצה"ל בתפיסת המחבלים בחיים הוא תמונות הכניעה הרבות שמתפרסמות בשבוע האחרון. במערב אומנם הזדעקו על התמונות של המחבלים בבגדיהם התחתונים מניפים ידיים בכניעה ומוסרים את נשקיהם, אך גורמים במערכת הביטחון אומרים שהתמונות הללו יוצרות הד חזק בתוך הרחוב הערבי בכלל והעזתי בפרט. "אנחנו יודעים לומר שהתמונות האלה גורמות לכך שעוד ועוד מחבלים יניחו את נשקם וייכנעו. זה גם משרת את ההרתעה הישראלית, שכן מי שרואים את התמונות האלה הם לא רק המחבלים בעזה, אלא כל מי ששוקל לעשות משהו דומה נגד ישראל. הם רואים את מחבלי חמאס מושפלים, וזה מחלחל לתודעה שלהם שזה יקרה גם להם. לתמונות האלה יש אפקט חשוב ביותר", אומר גורם ביטחוני.

אם ככה, למה הדרג המדיני נתן הוראה להימנע מהמשך התמונות האלה?

"כניעה ללחצים אמריקניים ופחד מדעת הקהל העולמית". בצה"ל מבהירים כי הצבא "פועל רק משיקולים מבצעיים ולא מונע מלחצים כאלה ואחרים". יחד עם זאת מבהירים גורמים בשורות הצבא כי "בסופו של יום, הצבא מקבל את הפקודות שלו מהקבינט המדיני־ביטחוני".

הצעד הבא: ניקוי הרצועה

לצד השאלות על אופי התקדמות הלחימה, דבר אחד ברור לכול: ישראל משחררת עוד ועוד שטחים ברצועה משליטת חמאס. "אני מעריך שחמאס איבד כבר חמישים אחוז מהכוח שלו", אומר תת־אלוף במיל' הראל כנפו, חבר תנועת הביטחוניסטים ולשעבר ראש מטה פיקוד דרום. "זה אירוע משמעותי, כי זה מקרב את חמאס מאוד לנקודת השבירה שלו. המרחק בין חיסול חמישים אחוז מהכוח שלו לנקודת השבירה קצר הרבה יותר מאשר המרחק בין חמאס בפרוץ המלחמה ועד צמצום כוחו של חמאס לכדי חצי".

במילים אחרות, אתה צופה שבקרוב ישראל תצליח למוטט את חמאס? ואפילו לפני סוף החודש הנוכחי?

"זאת אפשרות ריאלית מאוד. חמאס נמצא על אדי הדלק האחרונים שלו. זה לא אומר שהוא לא מסוכן, וזה לא אומר שאין אבדות והרבה, אבל זה אומר שאנחנו בדרך הנכונה. לפי איך שאני רואה את זה, הפעולה הקרקעית מתנהלת בצורה טובה מאוד".

ובכל זאת, יש המוני חללים מאז שחזרנו ללחימה. האם זה אומר שהאזהרות שקדמו ליציאה להפוגה מתממשות, ואנחנו לא ידענו להיערך לחידוש הלחימה?

"לא. למען האמת, החששות הנכונים שהבענו לפני היציאה להפוגה לא התגשמו. חששנו שהם ינצלו את הפסקת האש כדי לחזור למקומות ששחררנו, וזה לא קרה. חששנו מעוד הרבה דברים שלא התרחשו. במבט לאחור, ולאור התוצאות של הפוגת האש, היה מדובר בהחלטה נכונה מאוד. אני אישית הייתי מעדיף שהיא תתרחש אחרי כיבוש שג'אעיה וג'באליה, כדי לא לאבד את המומנטום החיובי שהיינו בו, אבל מרגע שהעסקה התגבשה ולאור התוצאות של ההפוגה, היה מדובר בהחלטה נכונה מאוד".

כנפו מסביר את העלייה החדה במספרי הנופלים מאז חידוש הלחימה באופי הגזרות ובכמות הכוחות שנמצאים בתוך הרצועה כעת. "בחלק הראשון של המלחמה טיפלנו בלב של חמאס, במחנה הפליטים שאטי, העיר עזה, ובתי החולים המרכזיים ובראשם שיפא. זה המון. זה אולי היעד הכי בעייתי שהיה לחמאס. אבל זה עדיין רק זרוע אחת מתוך השלוש שלו. השתיים הנוספות הן שג'עאיה וג'באליה בצפון וח'אן יונס בדרום. זה מה שמטפלים בו עכשיו. אנחנו יודעים כמה המקומות הללו קשים ללחימה, כי יש לנו כבר זיכרון כאוב מצוק איתן. אבל אנחנו עושים שם את העבודה. משלמים מחירים כבדים מאוד, אבל עושים את העבודה".

היה אפשר לעשות את העבודה הזאת בפחות חללים?

"אני לא בטוח. צריך להבין שהקרבות שמתרחשים עכשיו בשתי החזיתות הללו הם למעשה קרבות ההבקעה. זה החלק שבאופן קבוע יש בו יותר חללים. יש ברצועה כרגע גם שלוש אוגדות מתמרנות, מה שאומר שיש הרבה יותר חיילים בשטח. נוסף על כך, מכיוון שאתה מתמודד עם הרבה יותר זירות, יש לך גם הרבה יותר היתקלויות עם מחבלים. כל זה מעלה את הסכנה לכוחות שלנו, וכפועל יוצא מוביל לעוד חללים. זה כואב, אבל זה לא משהו שהפתיע אותנו. יש לנו כבר ניסיון באירוע דומה לזה בחומת מגן".

כנפו מדגיש כי אופי הלחימה הפעם דומה מאוד למהלכים שביצעה ישראל בזמן חומת מגן, אלא שהפרופורציות כעת גדולות בהרבה. "בחומת מגן כבשנו חמש ערים מרכזיות, אבל לא טיפלנו בחברון ובעזה בכלל. מבחינת מספר תושבים, בכל חמש הערים האלה יחד יש פחות אנשים מבעיר עזה לבד, ובה טיפלנו בחלק הראשון של המלחמה. אנחנו נמצאים במלחמה בסדרי גודל הרבה יותר גדולים, ולכן לוקח יותר זמן לכבוש את הרצועה".

אם אנחנו נמצאים במהלך דומה בתפיסתו לחומת מגן, מה אנחנו צריכים לצפות שיקרה בהמשך הלחימה?

"זה אומר שאנחנו צריכים להבין שיש חלוקה בין מיטוט חמאס ופירוקו כצבא מאורגן וככוח שלטוני, לבין ניקוי הרמטי של הרצועה. אל החלק הראשון אנחנו מתקרבים, והוא יסמן את סיום השלב הנוכחי של המלחמה. אבל אחריו ימשיך התהליך של ניקוי הרצועה. מיטוט חמאס לא אומר שהצלחת להרוג כל מחבל ומחבל של הארגון. זה תהליך ארוך, אבל הוא ידרוש הרבה פחות כוחות בפועל בתוך הרצועה. בחומת מגן כיבוש הערים לקח שישה שבועות. התחלתי במבצע עם שבעה גדודים כמח"ט שכם. אבל אחרי זה התחלנו לקצץ בכוח האדם שם, כי לא היינו צריכים אותו. אחרי חמישה חודשים כבר הייתי עם ארבעה גדודים בלבד, ויכולנו לעשות הרבה יותר מבצעים במסגרת טיהור השטח. חופש הפעולה היה הרבה יותר גדול, כי כבר הכרענו חלקים גדולים של האויב. עוד חודש בערך כבר לא נצטרך שלוש אוגדות בעזה. אנחנו כרגע בחלק הכי קשה של המלחמה, אבל הוא לקראת סופו".

***