המטפלת הזוגית שרית קלכהיים מספרת בראיון לערוץ 7 על הרצאה שהעבירה במסגרת פרוייקט 252 אודות השפעות משקעי עבר על הקשרים הזוגיים.
קלכהיים מדגישה את הצורך להגיע אל הדייט בצורה אותנטית, ישירה וללא פחדים על מנת להביא את עצמנו האמיתי אל הפגישה, אך מסתבר שלא תמיד הדבר קורה בגלל פחדים וחששות שהוטמעו בנו בילדות ויהוו מחסום, לפעמים בלתי מודעת, בגיל מאוחר יותר, ולהפרעה הזו יש השלכות על בניין הקשר הזוגי.
דוגמא לכך מציגה קלכהיים: "ילדה שגדלה עם אימא מאוד ביקורתית שהעירה לה ואמרה לה מה נכון ומה לא ואיך להתנהג, הבינה שהערך שלה תלוי ואינו מוחלט, אם היא התנהגה טוב היא טובה ואם לא אז לא, ובהתאם היא מפתחת דפוסי התנהגות כדי לקבל הערכה אהבה וביטחון. ילד צריך אהבה וביטחון ושייכות כמו אוכל ושינה והוא יעשה הכול בשביל זה. ילד מפתח התנהגויות כדי שההורים יהיו מרוצים. כך מתפתחים מנגנוני הגנה", מסבירה.
מנגנוני ההגנה שמייצרים ילדים על מנת לקבל את ההערכה לה הם זקוקים יכולים לבוא לידי ביטוי בהחנקת רגשות במידה וילד גדל בבית שבו זה אורח החיים. כך גם מיניות מודחקת בשל מאפייני התנהגות משפחתיים ועוד. הילד מפתח תכונות המותאמות לנדרש במשפחה כדי לייצב את מעמדו. מאוחר יותר הדברים באים לידי ביטוי באופנים שונים.
"אותה ילדה מגלה שבכל פעם שהיא מרצה את ההורים ומתאימה את עצמה אליהם אוהבים אותה, קונים לה ומחבקים אותה וכשהיא מביעה את דעתה כועסים עליה והיא מפתחת דפוס מרצה. זה המנגנון שמנחה אותה, להתאים את עצמה אל האחר ולוותר על עצמה, ואז היא תסכים לבן הזוג, תוותר לו, תעריץ אותו ותשכח את עצמה. הדבר הזה עשוי לבוא לידי ביטוי גם בדייטיים", היא אומרת ומספרת על מטופלת שהגיעה אליה לקליניקה וסיפרה שהיא מאוד לא אוהבת מסעדות ולא חשה בהן בנוח, אך כאשר בן הזוג שלה מציע מסעדה היא אינה יכולה לסרב לו. אין לה הסבר ברור לכך. זה פשוט חזק ממנה. למעשה היא חוששת מבלי לדעת ממה, אולי שהוא יצחק עליה, אולי שלא ירצה אותה וכיוצא באלה, ודפוסי ההתנהגות הללו מבטלים את אישיותה בפניו.
אנחנו שואלים את קלכהיים אם לא מדובר בעיצוב אישיות הבנוי על הטוב והפחות טוב שליוו כל אדם בילדותו, ולאו דווקא מדובר בפצע, והיא משיבה: "ברור שפיתחנו גם את האני החיובי שלנו ויש לנו תכונות של יצירתיות חכמה תרומה ועוד, וברור שיש גם פצעי ילדות שלא קשורים ישירות להורים. אנשים יכולים להיוולד עם נטיות וחולשות מסוימות, אבל חשוב להבין שההורה הטוב ביותר שיהיה והמודע ביותר שיהיה והאחראי וכו' לעולם לא יוכל להיות זמין ומותאם במאה אחוז לצורכי הילד, וילד חווה דברים באופן כזה שכאשר ההורה לא זמין המשמעות היא שהוא לא אוהב אותו במאה אחוז. אם הילד חווה חוויה לא נעימה, גם אם מדובר בגבול שההורה רצה להציב בפניו, התחושה שלו תהיה שלא מעריכים או לא אוהבים אותו ושהוא הלא בסדר ולכן הוא יחווה את זה כפצע".
בהקשר זה מציינת קלכהיים כי ניתן לראות כיצד אותם הורים מגדלים ילדים שונים שהאחד הפך להיות בעל דפוס מחשבה מאשים והאחר בעל דפוס הפוך. הפערים נובעים מכך שאכן עיצוב האישיות מושתת על מכלול של דברים, ומשום כך גם אין לראות בכך האשמה כלפי ההורים. "ליבת הדבר היא שהילד רוצה להרגיש בעל ערך והשאלה היא האם הסביבה שלו מעלה או מורידה לו את הערך העצמי, ועם התוצאה לשאלה אנחנו מגיעים לקשר. לכולם יש רצון לחוות ערך עצמי גבוה וכדי לקבל ערך שכזה אנחנו מתאימים את האישיות שלנו כדי לשרוד איומים ומכשולים".
המענה לכך, כמו בכל תחום טמון באיזון, אומרת קלכהיים, "לא יכול להיות מצב שבו רק אוותר על עצמי או שרק אראה את עצמי. את חוסר האיזון מרגישים כשמתחיל להיות כואב ואז מתעוררות תחושות ששוב ויתרתי על עצמי או ששוב התמקדתי בלקטר".
בדבריה מציינת את ארבעה דפוסי התנהגות שלדבריה כל אדם בוחר ביניהם ואיתם הוא לומד לשרוד ולפלס לו דרך בחיים, "המרצה, ששם את האחר במרכז ואת עצמו בצד, המאשים שהנטייה שלו היא לראות את עצמו במרכז ומבקר את האחרים שלא ראו אותו וכו', ישנו השכלתן שמדחיק רגשות ומנתח את המציאות וישנו המטשטש שעובר מנושא לנושא ומתקשה להיות נוכח במציאות". בדרך כלל יש לכל אדם נטייה לשני דפוסים כאשר האחד דומיננטי יותר והאחר פחות.
"עד היום השתייכנו למערכות היחסים דרך מנגנוני ההגנה, כדי להרגיש את הערך העצמי שלנו והיום השאיפה היא להתחבר למקום בריא שמחבר אותנו לעצמנו, ולכן בדייט אנחנו רוצים לבחון מה קורה לי בדייט לפני שאני מייצרת קרבה ואינטימיות עם בן הזוג. קודם לראות אם אני יודעת מי אני, ממה אני נמנעת, ממה אני חוששת וממה אני נבהלת. להכיר את עצמי לפני ההיכרות עם האחר".
קלכהיים קובעת כי "אפשר בעבודה לחתור לשינוי", אבל כדי לעשות זאת צריך להסכים להרגיש את הבור והכאב, ונכון לעשות זאת בהדרגתיות ובהתאמה אף לעיתים מומלץ בליווי איש מקצוע כדי לעבור תהליך משמעותי ומאוזן.