ישראל גנץ: "חייבים להחליף דיסקט ביהודה ושומרון"

סרן במיל' הרב מני קלכהיים, קצין התנהגות אוכלוסייה ביקל"ר (יחידת קישור לרשות המקומית) בבנימין, סיים השבוע (א') פעילות ביחידת המילואים שלו, אסף את אשתו בדרך לביתם ביישוב עטרת, ובדרך עצר בתחנת הדלק של רנתיס. שם להפתעתו תקף אותו מחבל ודקר אותו, והוא נפצע.

"תדלקתי בתחנה ורציתי להתפנק ולקנות קפה בחנות. תוך כדי דיבור עם המוכר הרגשתי שמישהו מסתובב בחנות ומתקרב אליי. לפתע הרגשתי מכה חזקה ודקירה בגב", משחזר הרב קלכהיים.

"המחבל רץ מיד החוצה. באינסטינקט זינקתי ורצתי אחריו עם הנשק הארוך. יריתי לעברו שמונה כדורים. אחרי שנייה הוא רץ אל מאחורי שיחים וגדר חיה, שחצצה בינינו, ופשוט נעלם. החיילים שהיו בביטחון שוטף באזור שמעו את הירי והתקדמו לעבר המקום. במקביל אני דיווחתי למוקד בנימין כדי להפעיל את כוחות החירום".

החיילים העניקו לרב קלכהיים טיפול ראשוני במקום. לאחר מכן הוא טופל על ידי התאג"ד, ומשם פונה לבית החולים. "בהתחלה חשבו כי מדובר בפציעה קשה, אבל אחרי הצילומים התברר שנפגעתי רק ברקמות הרכות. להפתעתי אחרי חמש שעות בבית חולים שוחררתי הביתה, אפילו לא אושפזתי, הכול בחסדי ה'. זה לא נתפס, כי החתך היה באמת גדול".

מבית החולים החליטו הרב קלכהיים ואשתו לחזור למקום הפיגוע ולהודות על נס ההצלה הגדול. "אמרנו במקום הפיגוע מזמור לתודה ובירכתי 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. החיילים שטיפלו בי ממש התרגשו לראות אותי הולך על שתי רגליים. הם סיפרו לי שתפסו את המחבל ועכשיו מוציאים אותו מהכפר. מתברר שהחיילים עשו מאמצים גדולים וגם תפסו את הסכין שבה הוא דקר אותי. מדובר על סכין מתקפלת באורך 12-10 ס"מ".

הרב קלכהיים, בנו של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, מחשובי הרבנים בישיבת מרכז הרב, עוסק בימי השגרה בייעוץ חינוכי. הוא עבד בישיבת בני צבי במשך כ־17 שנה, וכיום הוא מדריך יועצים בשפ"י ומרצה לייעוץ במכללת אורות ובמכללה ירושלים. בשירות המילואים שלו, שהחל בשעה שמונה בבוקר בשמחת תורה, הוא אחראי על ההתמודדות במצבי לחץ וחירום של תושבי בנימין. "כאחד שיודע ביומיום שלו כמה חשוב לסגור מעגלים, הבנתי שחשוב להיות במקום האירוע ולחזור לשליטה. סגירת המעגל מול המחבל גם הייתה חשובה לי. המפקדים התלבטו על כך, וממש ביקשתי מהם, והם אכן אפשרו לי להתקרב לג'יפ שהמחבל היה בו". הרב קלכהיים נעמד בסמוך לג'יפ ופנה למחבל, ראמי חמזה בלוט, תושב הכפר רנתיס, שברשותו אישור תעסוקה ביישוב שילה, שלפני שיצא לבצע את הפיגוע כתב צוואה שחשפה כי הוא מזוהה עם חמאס. "הסתכלתי עליו ואמרתי לו: מי שמרים יד על יהודי לא יהיו לו חיים, והדין שלו בגיהינום. הארץ הזאת היא שלנו, ונמשיך לחיות פה. מי שרוצה למות, שילך למקום אחר".

יממה לאחר מכן, לוחם המילואים ישי כהן, שיצא לאפטר לאחר שירות ממושך בעזה, ורעייתו מבשרת נסעו ברכבם, ולפתע הבחינו בירי לעברם. כהן פתח באש מנשקו והצליח להבריח את המחבלים ובכך להגן על בנו התינוק בן החודש שהיה לצד אשתו ולא נפגע. רעייתו נפצעה באורח בינוני. "יריתי לעבר המחבל דרך השמשה, ראיתי את אשתי מלאה בדם", הוא תיאר.

להגביר את הלחץ על המחבלים

מי שפועל לשנות את המצב הביטחוני הוא ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית מטה בנימין. "הפיגועים הללו בעיניי הם סמן למה שידענו כל הזמן, שמחבלים מנסים להרוג אותנו בכל מקום וצריך להגביר את הלחץ, כמו שעושים בעזה צריך לעשות ביהודה ושומרון, ואם צריך לרסק רחובות שלמים אז לרסק", אומר גנץ. לדבריו, הסוגיה העיקרית היא איך הצבא מתייחס למציאות ביהודה ושומרון. "אנחנו עדים כבר כמה שנים לנושא של המרדף והטיפול אחר 'המפגע הבודד', דבר שהתרענו, צעקנו, מחינו ודרשנו עליו. יש לי המון מכתבים לשר הביטחון ולאלוף, כולל הרבה מאוד התכתבויות ודיבורים בנושא, וביקשנו: תפסיקו לדבר על זה כמפגע בודד. מה שאנחנו רואים עכשיו בג'נין זה התחלה של טיפול שורש. אנחנו צריכים לחזור למצב שבו ג'יפ צה"לי וגם אזרח ישראלי ייסעו איפה שהם רוצים בלי להיות מותקפים ומאחורי אלף הגנות שפיתחנו ושגרמו לנו להתחבא מעצמנו", מבקש גנץ.

"כשג'יפ צה"לי נכנס לפעילות בכפר וזורקים עליו מקררים, מכונות כביסה, סלעים וצבע - זה חמור מאוד. על הדבר הזה אמרתי לשר הביטחון ואלוף הפיקוד: מדינת ישראל מאבדת את ההרתעה, כי אנחנו מתמודדים עם אויב אידאולוגי, מר ואכזר שרוצה לרצוח אותנו. אלו לא בודדים, זו בדיוק הטעות והקונספציה שבה נפלנו. רצינו לחשוב שהם בגדול רוצים שלום ולא להילחם, ויש בודדים ואנחנו נטפל בהם. הרי כל הגדר שעלתה מיליארדים והתפקיד שלה היה למנוע את חדירת טרור הבודדים לא נועדה להתמודד עם אוכלוסייה שלמה שנלחמת בך, היא נועדה להתריע מחבלים בודדים שחודרים. זה מה שאנחנו אומרים ביהודה ושומרון כבר שנים: תבינו, אתם טועים. האם הצבא החליף דיסקט? אני לא בטוח. אני חושב שהוא התחיל להחליף דיסקט, אבל הוא עוד לא החליף אותו לגמרי. זו בעיניי הסוגיה הכי חשובה ביטחונית".

גנץ לא מתרגש מהמעצרים ההמוניים ומחיסול מאות המחבלים ביהודה ושומרון בתקופה האחרונה. "כשאתה רואה הפגנות ענק באל בירה, סילוואד, רמאללה, ג'נין ושכם, ובכל מקום צועקים 'חאבר אל יהוד' או 'איטבח אל יהוד', ובהלוויות ישנם חמושים רבים - אז שאף אחד לא יספר לנו שיש ביטחון. זה המצב כרגע. אתה שואל אותי אם מרגיע אותי שעצרו מתחילת המלחמה 2300 מחבלים שרובם אנשי חמאס? אני קודם כול שואל את עצמי, למה לא עשו את זה קודם, כשביקשנו. הצבא חיסל עכשיו 300 מחבלים בירי. איפה היינו עד עכשיו? אבל האם אנחנו לא עובדים על עצמנו גם עכשיו?", תוהה גנץ. "אין לי עניין להקים בסיסים בג'נין, אלא שג'יפ יסתובב בשלווה בלי שאף אחד יעז לזרוק עליו אבן, רק אז נדע שיש ביטחון. כשצריך מבצע חטיבתי להיכנס לסילוואד, אין ביטחון ביהודה ושומרון ובמדינת ישראל".

הפיגוע ליד רנתיס, מקום רגוע יחסית וקרוב למרכז הארץ, מצביע על החרפה במיקומי הפיגועים?

"לתפיסתי לא משנה איפה גר המחבל. כל עוד הם חושבים שטוב להם להרוג אותנו, יהיו פיגועים. הוא יכול להיות עם אישור עבודה, ויכול להיות שגר בארץ, כי כשיש אווירה שיורים ופוגעים זה יגיע לכל מקום. ברגע שתהיה אטמוספרה שלא תוקפים כי לא כדאי ולא משתלם - יהיה שלום אמיתי. אם בג'נין לא יהיה רצון, כי כל מי שיתעסק או יעוף מהמדינה או ימות - זה מה שיביא את השקט. תשובת הצבא אחרי הפיגועים האחרונים היא שהוא יודע להביא את המחבלים ויביא אותם, אך גם אם יעשו עוד מחסומים, זו לא התשובה לטרור".

לדברי גנץ, ריסוק תשתיות חמאס הוא הפתרון, ולא עוד אטימת בית של מחבל. "לא יעזרו עוד מחסומים. צריכים פעולות אגרסיביות בתוך הכפרים. מעצר זה כלי חשוב, אבל הוא רק תחילת הדרך. צריך לרסק את תשתיות חמאס. הצבא מספר שהורסים את בתי המחבלים. בוא נרסק את השקר, כבר שנים לא הורסים, משקרים לעם ישראל, מדובר על איטום שעם שני פטישים שוברים אותו בחמש דקות. צריך לפוצץ כל בית מחבל מלמטה. לא לסגור חדר ולראות איך הערבים צוחקים עלינו בפייסבוק. במקביל, צריך להתייחס לכל איום שלהם ברצינות", מצפה גנץ. "למה מתעלמים מכך ששר הפנים הפלשתיני קרא לרצוח יהודים בהפגנה ברמאללה? למה לא עוצרים אותו? האם יכול להיות שיש לו חסינות ישראלית? כל מי שקורא לרצוח ישראלים - תאמינו לו. מישהו צריך לתפוס את הברנש הזה. אי אפשר להגיד: הוא אומר את זה כי זה הקהל שלו. צריך להאמין להם ולרצינות כוונותיהם. הם מדברים אמת, רק צריך להקשיב להם. מי שקורא בספרי הלימוד שקוראים לרצוח מבין שהם באמת רוצים לרצוח יהודים, סוף פסוק. רק תאמינו להם".

פתרון נוסף שמציעה השרה אורית סטרוק הוא שהכבישים ביהודה ושומרון יהיו מותרים לנסיעה למי שמאושר על ידי השב"כ. "היה לנו דיון בקבינט החברתי־כלכלי על השאלה אם להכניס פועלים פלשתינים מיהודה ושומרון לישראל, והתוצאות היו פה אחד נגד. למה? כדי לא לסכן את אזרחי ישראל, אלא שהם חיים לידנו ונוסעים על אותו כביש מלפניי ומאחוריי. שם אף אחד לא בודק אם יש להם תעודה של השב"כ, מדובר על אשליה, ובפרט שמכניסים אותם לתוך אזורי התעשייה שלנו", מתריעה סטרוק.

"לכן הצעתי היא לפגוע בחופש התנועה שלהם, כי חופש תנועה מאפשר פיגועים. הפתרון הוא שמי שלא מורשה להיכנס לפתח תקווה - לא יכול לנסוע על הכביש לידי, ומי שיכול לנסוע לידי זה רק מי שהשב"כ מרשה לו".

סטרוק מדגימה זאת דרך תיאור הפיגוע שאירע לאחרונה בכביש המנהרות. "הפיגוע בכביש המנהרות שבו נרצח רב"ט אברהם פטנה היה אמור להיות פיגוע גדול בירושלים, ובזכות הבודקים הערניים של רשות המעברים שחשדו ברכב, המחבלים נלחצו, והתפתח קרב בין המחבלים לבודקים, ועכשיו השאלה: המחבלים יצאו מחברון עם כלי נשק ותחמושת ועשו את כל הדרך עד המנהרות, דרך שאני עושה כל יום, האם מישהו בדק אותם, או שיש פוטנציאל שמישהו יבדוק אותם? פה אני מאמינה הבעיה".

***