בימים אלו תוקפת התקשורת הישראלית את ראש הממשלה נתניהו על עמדתו נגד הקמת מדינה פלשתינית, בטענה שזו פגיעה ביחסים עם ארצות הברית בזמן מלחמה. אנשים אלו, שיושבים בפאנלים ומדברים כאילו הם מומחים, לא מבינים בדיפלומטיה דבר וחצי דבר. חשוב להבין: דיפלומטיה היא אך ורק קידום האינטרסים של המדינה שלנו. אפשר להביע אי הסכמות בכבוד גם עם ידידינו הגדולים, כדי לקדם את האינטרס הישראלי ולמנוע הקמת מדינה עוינת בעקבות המלחמה הנוכחית. אין כאן סתירה כלל.
למרות התנערותם מאירועי שבעה באוקטובר והכחשתם של המאורעות על ידי בכירי הרשות הפלשתינית, מנהיגי המדינות החזקות בעולם, שחלקן חברות גדולות של ישראל, ממשיכות לקרוא לקידום פתרון שתי המדינות.
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הדגיש כי "חייב להיות חזון של מה שיבוא אחר כך. ולדעתנו, זה חייב להיות פתרון של שתי מדינות". רגש זה, שהדהד ברחבי העולם, מתעלם מההשלכות העמוקות של מתן לגיטימציה לאמצעים אלימים למטרות פוליטיות. נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר: "עלינו לפעול היום בנחישות כדי להשיג סוף סוף פתרון של שתי מדינות, כשישראל ופלשתין חיות זו לצד זו בשלום ובביטחון". ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק הדגיש: "התשובה היחידה שיכולה לאפשר לעתיד חדש להיוולד היא פתרון שתי המדינות".
במשך שנים, ותוך התעלמות מוחלטת מהיעדר פרטנר אמיתי לשלום בר־קיימא, ראשי אומות העולם הפצירו בישראל שוב ושוב לקדם את פתרון שתי המדינות כ'תשובה ניצחת'. מדובר כמובן באוקסימורון, שכן הקריאות התכופות לשחרור 'פלשתין' מהנהר ועד הים, קריאות שאבו־מאזן שותף להן, לא מותירות מקום לקיומה של מדינת ישראל.
מדינת ישראל חוותה שואה במשך יום אחד, בשבעה באוקטובר, שייזכר בתור יום שבו הטרור המכוער הרים את ראשו. העולם כולו היה עד לתופת. רמות ההרס והאכזריות היו ברורות לכולם - חוץ מלראשי הרשות הפלשתינית, שחלקם הגדילו לעשות והצדיקו את הטרור באומרם כי הייתה זו "מלחמת הגנה". בוויכוח הנוכחי על עתידה של עזה, הביקורת של התקשורת הישראלית על עמדתו של ראש הממשלה נתניהו נגד פתרון שתי המדינות היא שילוב מסוכן של נאיביות ובורות. דיפלומטיה היא לא תחרות פופולריות, אלא עיקרה קידום האינטרסים של האומה שלנו, והאינטרס שלנו הוא לסרב לאפשר לרשות הפלשתינית המושחתת והמסוכנת דריסת רגל בעזה. חובתנו הקיומית והמוסרית היא לסכל כל ניסיון להקים מדינת טרור פלשתינית.
הברית שלנו עם ארצות הברית, במיוחד תחת הנשיא ביידן, היא בעלת חשיבות עליונה. מערכת היחסים הזאת מבוססת על כבוד הדדי, והיא דורשת כנות, גם כאשר דרכינו מתנגשות. הקריאה להקמת מדינה פלשתינית, בתנאים הנוכחיים, יש בה משום איום ישיר על ביטחונה של ישראל. זה לא רק חוסר אחריות, אלא זרז פוטנציאלי לטרור. מאז שבעה באוקטובר, העיסוקים הנרחבים שלי בתחום הדיפלומטיה רק חיזקו את האמונה שדיפלומטיה אמיתית עוסקת בקידום האינטרסים של האומה שלנו בראש ובראשונה. בכל ריאיון לתקשורת הבין־לאומית, יש לי הבחירה להתנצל או לקדם את עמדת ישראל. האפשרות הראשונה תמיד מובילה ליותר שאלות ומגבירה את הלחץ על ישראל במקום על חמאס. רק עמדה דיפלומטית חזקה, בלתי מתנצלת, מאפשרת לנו למתוח קווים אדומים שהעולם יודע שלא נאפשר לו לחצות.
הטרגדיה של שבעה באוקטובר היא תזכורת מוחלטת לעלות השאננות. תמיכה במדינה פלשתינית מול איומים כאלה היא שוות ערך לבגידה בעם הישראלי. תמיכתה העקבית של התקשורת במדיניות כמו הסכמי אוסלו ויוזמות דוגמת ההתנתקות, שהובילה ישירות לעליית חמאס ולזוועות פיגועי הטרור, היא עדות לניתוק של הפרשנים למיניהם מהמציאות. במקום לתמוך פומבית במדינה פלשתינית, מהלך שיהיה לא פופולרי ומסוכן להפליא, הם מחליטים לתקוף את ראש הממשלה בגלל התנגדותו. תקוותם היא ככל הנראה שאם לא תהיה אופוזיציה, האמריקנים יוכלו למלא את הוואקום בתוכנית למדינה פלשתינית, ולהפוך אותה לעובדה מוגמרת. הסכנות של מדינה כזו אינן תיאורטיות בלבד - אלה איומים ממשיים ומיידיים על קיומנו. היינו עדים להם במלוא כוחם בשבעה באוקטובר. אמרנו אז, שוב, לעולם לא עוד, ומבחינתנו זה צו קיומנו בארצנו.
הכיוון של מדינת ישראל חד וברור. עלינו לעמוד איתנים בנחישותנו להגן על האומה שלנו, מבלי להירתע מהביקורות קצרות הראייה והמוטעות של התקשורת. דיפלומטיה איננה תחרות פופולריות - מדובר בהבטחת הישרדותה, עתידה ושגשוגה של מדינת ישראל. בזמן שאנו מנווטים בזמנים מאתגרים אלה, ההתמקדות שלנו חייבת להישאר בשמירה על עתיד האומה שלנו - בכל מחיר. גם אם האמריקנים לא יאהבו את זה. הביטחון שלנו חשוב יותר מהאינטרסים שלהם.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם הליכוד
***