לאורך השנים טוענת עו"ד ניצנה דרשן לייטנר מייסדת ונשיאת 'שורת הדין' כי הדרך להילחם בטרור עוברת דרך צינור הכסף.
היא כתבה על כך ספר והובילה בהקשר זה לא מעט מהלכים משפטיים. כעת, עם התגברות הביקורת על הזרמת הכספים הקטאריים לעזה במרוצת השנים האחרונות, היא משוחחת עם ערוץ 7 על ההשלכות ועל האלטרנטיבות של המעשה.
כבר בפתח דבריה מבהירה עו"ד דרשן לייטנר כי היא אכן שותפה לביקורת המוטחת בימים אלה כלפי כלל הנהגת המדינה ומערכת הביטחון "שבניגוד לשנים עברו מתחילת האינתיפאדה בהן פעלה המדינה במרץ כדי למנוע מימון טרור, בשנים האחרונות לא רק שחדלה ממלחמה במימון הטרור אלא שהיא גם איפשרה אותו, איפשרה להעביר כספים לחמאס, איפשרה לרש"פ להעביר כספים לחמאס, איפשרה לרש"פ להעביר כספים לאסירים שבבתי הכלא. מול כל הדברים האלה 'שורת הדין' מחתה ועתרה לבית משפט וגינתה ותבעה אבל הכול נפל על אזניים ערלות".
ואולי, אנחנו שואלים, סומאו עיני המדינאים על ידי אנשי המודיעין ששבו וקבעו שהעברת הכספים תרגיע את החמאס. דרשן לייטנר מזכירה שהיו ימים שבהם תפיסת העולם המבצעית הייתה אחרת, ובהקשר זה היא מזכירה את יחידת 'ארפון' של המוסד, היחידה שמטרתה הייתה מאבק בינלאומי בכספי הטרור ועליה כתבה דרשן לייטנר ספר. "ארפון נלחמה בטרור תחת מאיר דגן וביצעה מאבקים חובקי עולם ורוששה את ארגוני הטרור ומנעה מהם כספים בתחבולות, התחכמויות, רמאויות ועוד, כולל הוצאות להורג של אנשי הכספים בארגון. מאיר דגן היה אדם עם תעוזה שהבין שהכסף הוא חמצן לטרור והדרך היחידה למוטט את ארגוני הטרור היא לחנוק להם את צינור הכסף. כאשר הוא סיים את תפקידו כראש המוסד ב-2012 היחידה הזו הצטמצמה עד שנסגרה כליל. מ-2016-17-18 המדינה לא נלחמת באותו העוז. מדי פעם רואים כספים אצל אנשים ביהודה ושומרון ומנסים לעקל להם את הכספים ובכך זה מסתכם. המלחמה במימון טרור הסתימה כי המדינה חשבה שאם נהיה בשקט גם הם יהיו בשקט, והשקט שלנו הוא לאפשר להם העברת כספים".
משמעות הדברים היא שישראל סברה שיש להיענות לקריאות הרש"פ והחמאס לעזרה כלכלית למען משפחות פלשתיניות, לצורך דלקים, תשלומי מחבלים כלואים, משכורות למשפחות שאהידים וכן הלאה כולל ההבנה שכאשר הרש"פ משלמת עבור המים והתשתיות בעזה המשמעות היא פינוי הכספים שבידי חמאס למטרה אחת של התחמשות וכריית מנהרות טרור. כך גם כשחמאס רצה לראות את הרש"פ אחראית לחינוך בעזה על אף שזה היה תפקידו של החמאס בהיותו הגוף השולט בעזה, וגם זאת על מנת לייעד את הכספים של חמאס למנהרות, אמל"ח והכשרת לוחמים. "זה מה שישראל עשתה", אומרת דרשן לייטנר שאינה מפרידה בין אחריות הדרג הצבאי מודיעיני לבין זו של הדרג המדיני פוליטי.
בדבריה מסבירה דרשן לייטנר כי אכן הגורמים המודיעיניים והצבאיים הגיעו אל הדרג המדיני וקבעו בפניו שללא העברת הכספים הרש"פ תתמוטט והמשמעות תהיה אחריות ישראלית לגורלם ולחייהם של שני מיליון פלשתינים, וכדי למנוע זאת יש לשמר את יציבותה של הרש"פ, ואם הרשות מתעקשת לממן את המחבלים הכלואים אין מנוס מכך ויש לאפשר להם זאת. גישה זו הובילה בשעתו את בני גנץ כשר ביטחון לא רק להעביר לרש"פ כספים שיועדו להם אלא להעביר להם גם הלוואות מקדימות, שוב מאותו חשש לקריסת הרש"פ.
"כך גם לחמאס שהודיע שאם הם לא יקבלו את הכסף לא יהיה מי שינהל את תושבי הרצועה, ולכן חייבים לשמור על החמאס, גם כקונטרה לרשות הפלשתינית, כדי שנוכל למנוע הקמת מדינה פלשתינית. זה מה שהצבא אמר והדרג המדיני קיבל זאת כ'ראה וקדש'. היה נוח וקל לדרג המדיני להישמע להמלצות של הדרג הצבאי שבמקום להציב אלטרנטיבה ולהבהיר שאנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו, כי אנחנו יודעים מה יכול ארגון טרור לעשות בכספים הללו, הדרג הצבאי העדיף לשכנע את הדרג המדיני בכך, אבל גם הדרג המדיני לא חף מפשע, כי הוא יכול לקבל חוות דעת גם מגורמים אחרים ומומחים אחרים שאינם הדרג הצבאי. יש בעלי ניסיון עבר שאינם שותפים למערכת הצבאית, יש שותפים למערכת הצבאית שקולם אחר, אבל לא. כל הקולות הללו הושתקו. היה נוח להתמסר לתיאוריות של הדרג הצבאי ולכן כולם אחראים".
לנוכח כל זאת שותפה עורכת הדין דרשן לייטנר לתפיסה כי ביום שאחרי המלחמה לא יהיה מנוס מקילוף כל שכבת ההנהגה בכלל הדרגים והמסגרות ויצירת שכבה חדשה, ולדבריה הדברים נצרכים לא רק ביום שאחרי המלחמה, שכן כבר כעת נשמעים קולות המחזירים אותנו לאותן תפיסות:
"בימים אלה לא אומרים על היום שאחרי שנשים בעזה שלטון חדש, לא אומרים שנביא אנשים מהאמירויות או מערב הסעודית בפיקוח אמריקאי, או אפשרות לתוכנית הגירה שתעודד חצי מהאוכלוסייה שם להגר ולעודד מדינות ערב ומדינות אירופאיות לקלוט אותם מתוך רחמים וחסד. אנחנו לא רואים יוזמות שכאלה, אלא דיבור על החזרת הרש"פ לשלוט בעזה. את זה אומר הדרג המדיני והצבאי. אלו אותם אנשים ולכן בוודאי שחובה להביא אנשים אחרים".
"אומרים שהקונספציה השתנתה, אבל כלום לא השתנה כי אלו אותם אנשים שחשבו שנכון להאכיל את המפלצת. גם בדרג הצבאי וגם בדרג המדיני אלו אותם אנשים שרוצים להחזיר לנו את אותה מפלצת, אולי מעונבת ובלי סרט ירוק על המצח ואנחנו נחווה את אירועי הטרור באותה מידה, אולי לא ביום אחד אלא אבל על פני שנים. במקום לעקור ת הרוע מהשורש ולהקים שם מערכת חדשה יש מאין, במקום למגר את תרבות הטרור, מה שאי אשר לעשות עם רשות פלשתינית משודרגת או מחודשת, אנחנו מקבעים את אותו דבר ומאות חיילינו משלמים בדם על כלום, וזה כואב".
לדבריה על גישה זו, המחזירה אותנו לאותה נקודת מוצא, על העם צריך להתקומם. "העם צריך לקום ולומר שזה לא יהיה. זה לא רק שתושבי הדרום לא יחזרו למקומותיהם. זה כל מדינת ישראל. אנחנו באמצע מבצע ניקיון יקר שעולה בדם יקר כל כך ואחרי שנגמור את המבצע אנחנו לא רוצים ללכלך שוב אלא להביא מטאטא חדש ואחר".