חוט דק ועדין עובר בפרשת השבוע הקרובה בין "ויקרבו ימי ישראל למות" לבין "כל אלה שבטי ישראל".
סיום תקופת האבות מלמדת אותנו את ההבנה העמוקה שהאדם לא מסיים את תפקידו וייעודו בהסתלקותו מן העולם, אלא צריך להמשיך ולפעול מכוח זרעו. לכן יעקב מאציל על בניו ברכה, כל אחד לפי תכונותיו, תפקידו ואורו המיוחד.
צר לי עליך אחי יהונתן. יהונתן עם החיוך התמידי, הצניעות ואהבת התורה כעובד ה' באמונה. הפכת לדמות מרכזית ביישוב כמדריך בתנועת אריאל. גם כשלעיתים הסביבה והתנאים היו מאתגרים וקשוחים – תמיד היית שם עבור כולם. השקעת והתמסרת כל כולך, כי ראית את עולמך בעבודה עם הנוער. לחנך, לגדל ולהאמין בו. להיות שם בשבילו. תמיד הסתכלת על החלשים, דאגת לחיזוק ודחיפה וראית באמת את החניכים ה'שקופים'.
כך פעלת בחייך. תמיד בעין טובה, 'בכבוד חברך חביב עליך כשלך'. ואנחנו? אנחנו ספגנו מאורך הטוב. כשיעקב מסיים לברך את בניו כתוב: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר...איש אשר כברכתו ברך אותם". התורה מדגישה כאן שכל אחד חייב לדעת את תפקידו ומקומו בעם ולפעול בו. כמאמר המדרש בתנחומא: "'ברך אותו' אין כתיב כאן, אלא 'ברך אותם', לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלות איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה? הרי כללן כולם באחרונה - "איש אשר כבירכתו ברך אותם".
לא להתנשאות איש מעל אחיו, לא להתגאות או להתקנא בו, אלא לדעת להעריך אותו ולשמוח בתפקידו.
ואיזה תפקיד נעלה וחשוב לקחת על עצמך יהונתן, כשאהבת ישראל הייתה ספוגה בך. כפי שאביך היקר ואהוב חגי כתב כשקיבל את הבשורה המרה על הסתלקותך: "מתוך עוצמה גדולה של עם ישראל כולו, בשם עם ישראל כולו". יהונתן, בשם ישראל פעלת ולחמת, ובשם ישראל נפלת כגיבור.
ומול הטוב הצרוף והטהור הזה, ומול המתיקות, הרוממות ואצילות הנפש של המשפחה, ההורים, האישה היקרה והבן שבקושי זכה להכיר אותך, ושמונת האחים ששניים מהם נלחמים כעת באויב הנאצי האכזרי בעזה – אל מול כל אלה ניצבים כוחות שליליים, כאן – בביתנו שלנו שהתבלבלו ושכחו מיהו האויב האמיתי.
כבר נדמה לרגע שהשסעים והקרעים התאחו ולא ישובו עוד בזכות רוח האחדות שאפיינה את תחילת המלחמה, אך כוחות היצר הרעים שוב נותנים אותותיהם. חובה לעצור את הכוחות הללו! עלינו לשמר את האחדות, לשמר את מה שבאמת מאפיין את העם הזה, את רצון העם הזה ואת הייעוד האמיתי שלו.
אסור לנו להפר את בקשת הלוחמים משדה הקרב וכמו שהם נלחמים שכם אל שכם, כך אנו צריכים להיות מאוחדים כי רק כך ננצח! אין דרך אחרת! הן בצפון והן בדרום ובכל הזירות שקמים עלינו לכלותינו. כיום אנו מבינים יותר מתמיד את המושג "כי על חרבך תחיה", החמאס אינו עושה את ההבחנות האלה בין שמאל לימין בין חילונים לדתיים ואין לי ספק שאנו ביחד נכריע אותו.
אני מבקש במעמד הזה לומר אין מושג כזה 'אלימות המתנחלים', תמחקו את הביטוי הזה, זוהי פשוט עלילת דם. להיפך, אחוזים גבוהים מהלוחמים בשדה הקרב הם 'מתנחלים' ולצערנו גם שליש מהם הם הרוגים.
הר הרצל. "מה נורא המקום הזה"?!! תמיד נשאתי את עיניי להר הקדוש הזה. ידעתי שכאן קבורים קדושי עליון, צדיקים שמסרו נפשם וגופם. לא מקרב מחנה אחד, לא בני שבט אחד – אומרת התורה: "כל שבטי ישראל".
יהונתן, אני יודע שאי אפשר היה להגיע לגדלות ולגבורה שלך, אילולא נולדת למשפחת לובר האצילית והשורשית, אילולא התחנכת בכור ההיתוך של בית אל, ואלמלא ראית בעצמך חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל. יהונתן, כולנו אבלים וכואבים עכשיו על נפילתך, אך ננער את האבק ונקום זקופי קומה כדי להמשיך את דרכך המוארת ולהשפיע ומתוכה להקרין על כלל ישראל מתוך שותפות אמת ולא מתוך גאווה. היש שיעור גדול מזה בצניעות? "ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".
הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל