כשכואב לנו אנחנו מחפשים להתחבר למשהו טוב יותר. לפתע החיים מקבלים פרופורציה. כלום לא חשוב מלבד מה שחשוב. זה אולי נראה טבעי, אך אישית, אף פעם לא הבנתי את הקטע.
מדוע אנחנו צריכים כאבים כדי לוותר על 'דברים לא טובים'? למה אנחנו צריכים כאבים כדי להחזיק ב'דברים טובים'? הרי זה זה לא שפתע פתאום נודע לנו ש'השטויות' שעסקנו בהן עונות להגדרה 'שטויות'.
זה לא שלפני הכאב לא הבחנו בין טוב לרע, עיקר וטפל. עיננו לא נפקחו בתדהמה משום הכאב ואצנו רצנו לבצע את שלל הדברים הטובים שהתגלו לנו וזנחנו אחרי גוונו את ה'שטויות' הלא מועילות (והמזיקות). יש גם כאלה שמתעוררים בבום, נכון.
אך רבים מאיתנו - לא נמצאים במקום הזה. ידענו מה שידענו - ובכל זאת בחרנו להסיח את הדעת, לדחות את רגישותנו, לשקוע בטפל, לוותר על דברים מסוימים למרות שהאמנו שהם טובים. למען מה בדיוק? טוב, ברור שאולי שהטפל הטפל הזה נתן לנו 'משהו'.
יתכן וההתעקשות לבחור 'לא נכון' כלפי הזולת ואמונתנו הפנימית -פינקו אותנו בהרגשה מסוימת שתעתעה בנו.
אך האם זה שווה את זה ברמת הנשמה האישית והציבורית? בסופו של דבר, המציאות האישית והציבורית מראה לנו שככל שנתרחק מעצמנו -לא נגיע רחוק. מתישהו יגיע כאב כלשהו שיגרום לנו להתעקש לשקוע יותר או להתרומם ולהתעלות ולבחור בטוב, אט אט, כל אחד ודרגתו. כי אין כאן מקום לפרטי פרטים.
כל אחד והטוב שלו ומה שלא טוב שהוא יודע שאינו טוב - זה העיקרון. בעיקרון הזה, הגלגל ידוע מראש: דווקא כשטוב לנו - אנחנו נוטים לשחרר ולהיות פחות טובים במה שאנחנו מאמינים בו. (כי קשה לנו לבצע והעניין לא בהכרח מעניק לנו עונג מיידי ומוחשי. נשמה, לך תבין אותה). הדברים נוגעים הן כלפי אדם לזולתו והן לאדם מול מצוותיו האישיות.
"וישמן ישורון ויבעט" זה לא סוד. זאת תנועה פנימית שצריך לחבק ולשים לב אליה, דווקא כשטוב לנו. כשכואב - מתבקש לאחוז בטוב המחזק. אך מה אנחנו עושים עם כל הטוב כשיש לנו - כשכואב לנו פחות או שאשכרה טוב לנו? מה גורם לנו לא לשקוע ואפילו להתעלות, להתקדם?
תשובה פשוטה: תחזוקה שוטפת, בלי לחץ וכאב. 'לתחזק את הטוב' - זאת משימה קשה, במיוחד בדורנו בו אנו חיים בכפר גלובלי והאווירה המתירנית מחלחלת מכל פינת מדיה ולא מובילה אף בן נוער למשהו טוב, בלשון המעטה. כדי לשמר את הטוב, צריך לעבוד.
מגזין נוער דתי לא בהכרח יפתור את כל בעיות הדור, אך עשוי להעניק לכל נער\ה דתי לאומי רוח ערכית שקשה (לצערנו) למצוא במדיה העכשווית. לא הקמנו את מגזין 'מקום בעולם' כדי 'להיות בעמדת כוח' או 'לעשות כסף'. ממש לא.
המגזין הוקם מתוך תחושת שליחות אחרי שאחד ממייסדיו הבחין בבן נוער אקראי אוחז באחד מאמצעי המדיה העתיקים לנוער - ושואב ממנו את חיותו. שנים עברו וכעת יש לנו מגזין נוער דתי לאומי מהודר משלנו. 2 ש"ח לשני חודשי ניסיון ראשונים בלבד - ואפשר לבטל את המנוי בכל עת. תעשו מנוי, זה המינימום לנוער דתי המבקש לקבל תוכן פנאי ערכי, מעשיר ו'מחזק לדרך'.
כן, 2 ש"ח בלבד - לשני גיליונות ניסיון של מגזין הנוער הדתי 'מקום בעולם'. וגם: אחרי חודשיים תקבלו הודעת וואטסאפ דרכה תוכלו לאשר את המשך המנוי במחיר מלא או לבטל.