מירב חג'אג', אמה של סרן שיר הי"ד שנרצחה בפיגוע בארמון הנציב ומהפעילות הבולטות פורום 'בוחרים בחיים' של הורים שכולים, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על המסר לחיים שקיבלה מבתה ונותן לה את הכוח להמשיך בחייה.
"שיר נרצחה בעשרה בטבת. היא היתה צוערת בקורס קצינים ונסעה מבנייני האומה לארמון הנציב. היא ביקשה מהמדריך לחבר את הצוערים לשרשרת הדורות של עם ישראל ולנצחיות שלו ביום הייחודי הזה. אחרי הבקשה הזו היא ירדה מהאוטובוס והמחבל דרס אותה. זה המסר שהיא השאירה לנו דקות לפני שנרצחה", אומרת חג'אג'.
היא מתארת כיצד במהלך הימים הראשונים שלאחר הרצח, בשיא הכאב, החליטה יחד עם הרצל בעלה, לקום מהכאב לעשייה שמטרתה אחת: למנוע את המשפחה השכולה הבאה. "תוך כדי השבעה, ממש באחד הלילות הראשונים, החלטנו הרצל ואני שאנחנו לא שותקים ולא נעבור לסדר היום על זה שרצחו לנו את הילדה. אנחנו לא הגענו לארץ הזאת כדי שירצחו לנו את הילדים. חיפשנו איך לפעול ואחרי כחודש הצטרפנו לפורום. אנחנו מטפלים במספר נושאים שאם נקדם אותם נוכל, אולי, למנוע את הפיגוע הבא".
"חלק מהפעילות שלנו נוגעת לתנאי הכליאה של מחבלים ופעלנו מול כל שר לביטחון פנים, מול כל בתי הכלא. לצערנו, רק אחרי הטבח ושנרצחו 1,400 אנשים הבינו את מה שהמשפחות השכולות הבינו אחרי הרצח של הילדים שלנו. הבנו איך צריך לפעול, מי האויב ואיך פועלים נגדו. היום פתאום אפשרי לשנות תנאי מחבלים, לגרש בני משפחות שלהם. איפה כולם היו כל השנים? אני מסתובבת עם תחושה אישית שלא עשיתי מספיק. זה לא עוזר לי שאנשים אומרים לי שאני צדקתי. כי ידענו איך לטפל באויב - ולא הקשיבו לנו", מוסיפה חג'אג' בכאב.
בימי המלחמה פעל הפורום נגד מתן כל סיוע הומניטרי או הרפייה בלחימה בעזה. "הפורום שלנו הוציא שני תחקירים בשבועות האחרונים לגבי שבעה ארגוני צדקה ששייכים לקואליציית חמאס. לצד הסיוע ההומניטרי יש ארגונים שפועלים בכל העולם, אוספים כסף ומעניקים אותו לחמאס. וזה לא הגיוני שאנחנו מאפשרים את זה. טובי בנינו נהרגים בגלל שאנחנו לא ממוקדים. הרבה גורמים לא מבינים את השינוי גם אחרי הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. זה כואב לנו מאוד ואנחנו לא מוכנים, בשום פנים ואופן, לסכן את הילדים שלנו. אני יודעת מה זו משפחה שכולה. אני יודעת איך מרגישים האב, האם, האחים. בממשלה שלנו, יש אנשים מסוימים שלא עשו את השינוי ומוכנים שחיילי צה"ל יהרגו, וזה לא מקובל עלינו".
"אני פחות ממלכתית", היא מודה, "מבחינתי מה שצריך להנחות את הקצינים זה שעדיף שמאה אימהות שלהם יבכו על פני אמא אחת שלנו. יש קונצנזוס גדול בעניין - גם מצד השמאל - אבל הדרג המדיני, לתחושתנו, לא איתנו".
לזכרה של בתה הוקמה גם 'עמותת שיר' שעוסקת בחסד בקהילה וגם היא תפסה תאוצה יוצאת דופן במהלך המלחמה. "בערך שנה וחצי לפני ששיר נרצחה התחלתי להתנדב בחלוקת סלי מזון. שיר מאוד התחברה לזה. היא היתה מעשרת את הכסף שלה ונותנת למען המשפחות. בהתחלה לא היו לי מתנדבים לחלק סלי מזון - ושיר באה למרות כל העיסוקים שהיו לה - היא הייתה סטודנטית, שותפה במחקר אקדמי, מלמדת בני נוער פיזיקה ומתמטיקה".
"אחרי ששיר נרצחה הקמנו עמותה על שמה יחד עם שלומי ירוחם. מדובר במיזם קהילתי חברתי שבמסגרתו הקהילה לוקחת אחריות על החברה המוחלשת שלה. מסלי מזון, דרך עזרה לקשישים ונזקקים, ובמלחמה גם התחלנו לבשל לחיילים והגענו ליותר מ-30 אלף ארוחות. יש לנו מאה מבשלות בקבוצה והאוכל נשלח לכל מקום שצריך. זה משהו מהנשמה".
היא מסיימת במסר למשפחות הרבות כל כך שהצטרפו בחודשים האחרונים למעגל השכול. "כששיר נרצחה לא יכולתי בכלל להכיל את הכאב. הייתי צריכה להזכיר לעצמי שיש לי עוד בנות והיא לא היתה בת יחידה. נזכרתי במסר שלה - שאנחנו חלק מסיפור הרבה יותר גודל של עם הנצח ועם חזק שלא יכולים לשבור אותו. וזה מה שיכול לחזק כל אחד ברגעים הקשים".