סרט מלחמה

פסטיבל קולנוע עלול להישמע כאירוע הכי לא מתאים בתקופה כזאת. ואכן, היו רגעים של התלבטות בצוות ההפקה של פסטיבל הקולנוע הבינלאומי תמו"ז בשומרון. אך בסופו של דבר הוכרע שעם ההתאמות הנדרשות, זה דווקא עשוי להיות אירוע שירומם את הרוח.

"אחרי השבעה באוקטובר אמרנו שחייבים לבחור סרטים שירימו את הרוח, שייתנו תקווה. זוהי תקופה שבה הרגשנו שנפלו השמיים ואין מוצא, וזה הדבר שהכי קשה לאנשים, לכן המטרה היא להראות שיש קרן אור בסוף", מסבירה אסתר סילם אלוש, מנכ"לית הפסטיבל. "למשל, הסרט 'קרב אוויר', שמביא את סיפור הניצחון של ישראל במלחמת ששת הימים, הוא דוגמה מצוינת לסרט שמזכיר לנו נשכחות. הוא מזכיר איך עברנו את מלחמת ששת הימים באומץ לב, באחדות ובתעוזה, והצלחנו לצאת מזה. זה נותן תקווה שיש למה לצפות ליום שאחרי המלחמה". 

וכך מצאנו את עצמנו, אשתי ואני, נוסעים בשעת ערב מביתנו באחיה שבבנימין אל העיר הסמוכה אריאל כדי להשתתף בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי הרביעי בשומרון. הסרט שבו צפינו נקרא 'השומרונים'. "זו הפעם הראשונה שהקהילה השומרונית מהר גריזים ישבו יחד עם תושבים יהודים מהשומרון כדי להתבונן לעומק על עולם הקהילה, והדבר הזה הביא אינטראקציה מאוד מעניינת", מספר במאי הסרט משה אלפי. "לכבוד גדול לנו שאת הערב פתח החזן הראשי מצליח כהן, שהקדיש את הברכה שלו ללוחמי צה"ל בכל הגזרות, לרפואת פצועי צה"ל ולהצלחת מדינת ישראל".

בעיני אלפי, שהגיע לפסטיבל היישר מהמילואים ואף ציין כי שלושה מבניו נמצאים בעזה ברגעי ההקרנה, עצם קיומו של הפסטיבל בפעם הרביעית הוא בשורה לתרבות הישראלית. "אם עד היום אנחנו היינו כמו קול קורא במדבר, פתאום נהיה לנו בית ויש לנו לגיטימציה. ברור לי, כאחד מוותיקי יוצרי הקולנוע מהמגזר שלנו שכבר 30 שנה בתחום, שלא משנים סדרי עולם מהיום למחר, אבל ברגע שהדברים ירדו לעולם ותפסו אחיזה במציאות, משהו משתנה. לוקח זמן, אבל המהפכה הזאת חיובית והכרחית מאין כמוה, גם למגזר וגם לעם כולו. יש כאן בית לכל היוצרים להביא תכנים שמבטאים את הערכים והעולמות הפנימיים והאישיים שלהם".

ואולם, לצד המהפכה שכבר התחילה, אלפי לא חושב שהמציאות תשתנה במהירות. "שלא נחשוב שברגע אחד תשתנה המציאות של עולם הקולנוע. המסע עוד ארוך, אבל הוא התחיל. לציבוריות של הפסטיבל יש חשיבות גדולה. שלא נתבלבל, אנחנו נמצאים במלחמת תרבות בלתי פוסקת בכמה חזיתות - מול העולם המערבי ומול התרבות הזרה שהשתלטה לנו על החיים, כאנשים לאומיים, וגם החוצה מול העולם ושכנינו הערבים שלא הולכים להיעלם מחר בבוקר. מלחמת התרבות היא לא פחות חשובה ממלחמה אחרת, ואולי אפילו יותר. סרטים מתוך העולמות הפנימיים והחיים שמבטאים את הציבור הלאומי והדתי מספקים את התשובה ל'למה' הכל כך נצרך: למה אנחנו חיים במקום הזה ונלחמים עליו, למה בנינו נפצעים ונהרגים, וכפי שאמר ניטשה 'מי שיש לו למה שלמענו יחיה - יוכל לשאת כמעט כל איך'. הפסטיבל נותן מקום של כבוד ופלטפורמה ל'למה'".

מייל מיוצר איראני

לצד אלפי השתתפו בפסטיבל במאים ואנשי קולנוע בכירים נוספים. משה אדרי, הבעלים של חברת ההפקות יונייטד קינג ורשת בתי הקולנוע סינמה סיטי, היה ממעניקי החסות לפסטיבל. הסרט 'קרב אוויר' בהפקתו השתתף בפסטיבל. בדבריו התייחס לסרט: "זה סרט שהתחלנו לעבוד עליו לפני 15 שנה, אז אני מקווה שאתם תיהנו ממנו. אני חושב שהוא עשה עבודה טובה, ואנחנו שמחים לשתף פעולה עם השומרון".

בשיחה עם 'בשבע' מוסיף אדרי: "אני שמח מאוד לעבוד עם קרן שומרון כבר כמה שנים, שבהן עשינו ביחד חמישה סרטים, ואנחנו גם משתפים פעולה בפסטיבל המדהים הזה באריאל. בסופו של דבר יש הצלחות כמו 'ההילולה', 'קרב אוויר', 'פול ספיד', 'אמצע החיים' ועוד סרטים לשנים הבאות. נמשיך לתמוך בפסטיבלים של קרן שומרון. אנחנו שמחים להיות חלק מהמשפחה".

אלעד מוקדס, המנהל האומנותי של הפסטיבל, הוביל את הצוות המקצועי שבחר את הסרטים. הסרטים שהוקרנו בפסטיבל נבחרו מתוך כ־2,600 סרטים שהוגשו מ־27 מדינות בעולם, בהן גם מדינות מוסלמיות. "המוטו שהגדירו לי כמוטיב המרכזי הוא סרטים שיש בהם תרבות, מורשת וזהות (ראשי התיבות תמו"ז – ד"ע). ראינו את המרחב ורצינו עוד הקרנות כדי לתת מקום לעושר שהוצג לבסוף בפסטיבל, ושחשף את הצופים למנעד של איכויות, לרבות סרטי אנימציה ועלילה ארוכים וקצרים". 

מוקדס מדגים: "באחד הסרטים העלילתיים מתואר שאסור לשמוע מוזיקה כורדית בטורקיה, וכשעושים חתונה על הגבול, מישהו מעבר לגבול משמיע שיר כורדי והמשטרה מנסה למנוע זאת. מדובר בהתייחסות לתרבות שממנה הגיעו יוצרי הסרט. בסרט אחר מקזחסטן, שזכה אצלנו לבכורה ישראלית, הובא הסיפור על אנשים ששומרים על המרחב שלהם. בסרט מובאת ההתמודדות והגבורה שלהם במלחמות מנקודת מבט שמסתכלת על ההקרבה למען אחרים, לא רק סרטים שמראים כמה קשה וכמה נורא להילחם". 

לדברי מוקדס סרטים אלו, אשר הגיעו מחו"ל, מעידים על האהבה הגדולה לישראל ברחבי העולם. "מתברר שהרבה אנשים אוהבים את ישראל, ולמרות שלחלקם לא היה מקום בפסטיבל הם שלחו חיזוק, תפילות ורצון לתרום. קיבלנו מיילים מרגשים מאוד מהמון מדינות, כולל מיוצרים מאיראן. הופתעתי. הייתה פה הרבה השקעה, עבודה של חצי שנה של שיטוט במיילים וטלפונים, כולל פניות לחברות הפקה, מפיקים ויוצרים, שחלקם הסכימו להקרין את הסרט אבל לא להשתתף בתחרות". 

חרם? לא רלוונטי

לפני שהוקרן הסרט שבו צפינו נאם יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, והסביר שלמרות שמדינת ישראל מצויה כעת בתקופה קשה, הם בוחרים לקיים דווקא עכשיו את הפסטיבל. "הייתה לנו התלבטות אם לקיים את הפסטיבל והחלטנו דווקא לקיים אותו הכי חזק שאפשר", אומר דגן בשיחה עם 'בשבע', ומפרט את הרציונל שעומד מאחורי המהלך. "החלטנו לקיים את הפסטיבל בסימן נשות המגויסים. ראינו את המצוקה הגדולה של נשות המגויסים למילואים ומשרתי הקבע, שצריכות משהו שירים את הרוח ויחזק אותן. בחלק מהיישובים אצלנו יותר מ־90 אחוזים מהגברים מגויסים ומשרתים ביו"ש, בעזה ובצפון. הסרטים שהופיעו בפסטיבל מחזקים את רוח העם, את הרוח הציונית ואת מדינת ישראל, ובייחוד הסרט על מבצע מוקד שאפשר את שחרור יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים והציל את עם ישראל מכליה. כשעליתי על הבמה במעמד שר התרבות הענקתי תעודת הוקרה לשופטת שלנו בתחרות, שהיא מקיבוץ נתיב העשרה בעוטף עזה. תושבים שלנו נהרגו כשהלכו לחלץ את התושבים שהיו נצורים בבתיהם בקיבוצים, ואחדות זה הכי נכון ומחזק בימים אלו".

"הרוח של ההתיישבות צריכה להיות בכל מקום", המשיך דגן, "לא פחות חשוב מלבנות ולחנך להתנדבות לצבא זה להיות נוכחים בתרבות וברוח בישראל, שם הקול הערכי של ההתיישבות ביהודה ושומרון, שהודר במשך עשרות שנים, מקבל תיקון גדול מאוד. חלק מהסיפור זה לבנות את הרוח התרבותית ולשים אותה על מפת התרבות, וזה מה שעושים בקרן קולנוע שומרון ובפסטיבל".

מי שמסורה בצורה יוצאת דופן למהלך מאחורי הקלעים ולפניהם היא אסתר סילם אלוש, מנכ"לית קרן קולנוע שומרון ופסטיבל קולנוע שומרון. "המדיניות שלנו הייתה לשלב בין סרטים מקומיים, ויחד עם זאת שזה יהיה פסטיבל בין־לאומי שבו מביאים סרטים שהם תחת ראשי התיבות של תרבות, מורשת וזהות", אומרת אלוש. "לכן בחרנו דווקא סרט שצולם באזור שלנו כסרט פתיחה, ולאחר מכן שילבנו סרטים בין־לאומיים, כאשר הרציונל הוא שגם כשאתה מביא מהעולם סרטים, המטרה היא להביא סיפורים שמדברים על זהות ועל הקשר של האדם לאדמה ולזהות שלו. להביא את המקום הלאומי בתקופה שבה כל הזמן יש התרחקות מלאומיות ומשייכות". 

לא חששתם מחרם?

"המילה חרם לא מדוברת כמעט, לא לגיטימי לדבר על חרם ובטח חרם על פסטיבל. מרגישים שפחות מדברים על זה וזה פחות רלוונטי. השבעה באוקטובר לימד אותנו שההחרמות הם הדבר הכי מיותר למדינת ישראל וליצירה תרבותית, זה הכי אנטי־יצירה. אומנם כשפתחנו את ההגשה בכל העולם באמת שאלתי את אלעד מוקדס: מי יגיש לנו? יש עלינו חרם! ופתאום לקבל את החיבוק מהעולם היה מרגש. בהתחלה הוגשו מאה־מאתיים סרטים, ומהר מאוד חצינו את האלף. לחלק מהפניות חזרנו והסברנו להם למי הם פונים, והם כתבו לנו: אנחנו יודעים, רוצים להשתתף ומחבקים אתכם". 

***