בפעם השנייה בתוך חודש, הממשל האמריקני החליט לעקוף את הקונגרס ולמכור לישראל תחמושת ופגזים בהיקף של כ־147 מיליון דולרים. הממשל קבע כי מדובר במקרה חירום, ולכן הופעלה הסמכות שייתרה את הצורך באישורו של בית המחוקקים. זאת לאחר שהסנאט חסם הצעה בנושא, בעיקר בשל ויכוח פנים־פוליטי אמריקני שכלל לא היה קשור אלינו או למלחמה בעזה.
נראה שהאמריקנים גם מתכוננים להמשך הלחימה נגד חמאס בעזה ולהמשך הסיוע לישראל בחימושים שונים, בדומה לרכבות האוויריות של אמצעי לחימה שהעביר הממשל לישראל מתחילת המלחמה ונמשכות עד היום. על פי הפנטגון, ארצות הברית הכפילה את כמות הפגזים שהיא מייצרת בחודש, מ־14 אלף בפברואר 2022 ל־28 אלף היום. משרד ההגנה הורה להגדיל את הייצור ל־36 אלף פגזים בחודש ברבעון הראשון של 2024 ול־60 אלף ברבעון השלישי, על רקע הדרישה הגוברת נוכח המלחמה נגד חמאס בעזה וגם המלחמה בין רוסיה לאוקראינה והסיוע הניתן לאוקראינים.
משרד ההגנה האמריקני מספק את הסיוע הצבאי במלחמה בהתאם לבקשות שונות המתקבלות מישראל. בין היתר, על פי דיווחים, מדובר באלפי טילים מונחי לייזר, רבבות פגזים, אלפי פצצות חודרות בונקרים, רובים ותחמושת.
הסיוע המתמשך הוא מצד אחד הפגנת ידידות ראויה לציון של ארצות הברית כלפי ישראל, אבל בצידה האמריקנים ביקשו לעצמם השפעה על המלחמה. לא מעט פגישות של בכירים אמריקנים עם קבינט המלחמה נערכו מאז הטבח בשמחת תורה ופתיחת המלחמה, והממשל לא היסס ללחוץ על ישראל כשרצה להגדיל את הסיוע ההומניטרי לרצועה או כשביקש למקד את האש. גם האמירות לגבי הצורך בשליטה פלשתינית היו ניסיון ללחץ, כשאנשיו של ביידן מודעים לעובדה שנכון לעכשיו אין שום עניין ישראלי בשליטה פלשתינית - ודאי לא כזו שקשורה לרשות הפלשתינית או לגורמים שמסומנים כ'מתונים' כביכול.
הסיוע האמריקני גובה מחיר מהנשיא ביידן בתוך מפלגתו שלו. הצד הרדיקלי במפלגה מבקר אותו בחריפות וטוען שצריך להגביל את הסיוע לישראל או להתנות אותו במילוי דרישותיה של ארצות הברית, והתקשורת האמריקנית מהדהדת את המסר הזה באופן משמעותי, ובכך מעצימה את הביקורת מאוד.
"זו מלחמה של ארצות הברית על ההגמוניה"
האם ישראל תלויה בסיוע הצבאי האמריקני ונאלצת לפעול לעיתים אחרת ממה שהייתה רוצה בגלל התלות הזאת? רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר למדע המדינה, יחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, מסבירה שהתשובה מורכבת.
"אני חושבת שאנחנו לא תלויים בסיוע באופן מוחלט, אבל צריכים להסתכל על מה שקורה בארץ ובאזור בהקשרים של יחסים בין־לאומיים. במערכת הבין־לאומית, גם אם ננסה לברוח מזה, אנחנו מעצמה קטנה אזורית אך לא בין־לאומית. לאורך כל השנים ישראל נשענה על מעצמת־על עולמית. כי עם כל זה שאנחנו חזקים, כמדינה קטנה יש לנו המגבלות שלנו, ואנחנו זקוקים לסיוע של מעצמת־על", היא אומרת ל'בשבע'.
"אני לא חושבת שאנחנו תלויים לגמרי בארצות הברית ולאורך השנים האחרונות המדיניות הישראלית הייתה זו שחותרת לגבש מצב שבו אנחנו מנסים לפתח בריתות עם מדינות אחרות באזור. לאורך כל הזמן היה המתח ביחסים בין ישראל לארצות הברית, כשברור שאנחנו רוצים לשמר את הקשר הטוב איתה כי אנחנו זקוקים לה, בגלל החוזק שלה, המעמד הבין־לאומי שלה והערכים המשותפים", מוסיפה פינס־פלדמן.
במלחמה הנוכחית נראה כי ישראל לא הייתה יכולה לעשות כל מה שעשתה עד היום ללא הסיוע הצבאי מארצות הברית.
"התמיכה האמריקנית הוכיחה את עצמה במלחמה. נכון לומר שיש לנו תלות בארצות הברית כמעצמת־על מתוקף המציאות, כי אנחנו מדינה מוקפת באויבים ואנחנו זקוקים לתמיכה הזאת. אבל אנחנו כן רוצים לשמור על קלפי מיקוח ועל יכולות עצמאיות נוספות שיאפשרו לנו מרחב תמרון מסוים".
וכמובן יש לזה מחיר גם בשגרה ועוד יותר בזמן מלחמה.
"כמו שיש יחסים בין בני זוג, חברים ובני אדם, כך גם עם מדינות. יש יחסי גומלין, ושום דבר לא בא בחינם. מובן שאנחנו משלמים מחיר מסוים על הסיוע - גם בהתחשב בלחצים של ארצות הברית בשאלה איך ייראה 'היום שאחרי' בעזה וגם בהקשר של התקדמות הלחימה כרגע. עם זאת, יש לנו היכולת להתנגד לדברים מסוימים, לנתב את הדרישות האמריקניות למקומות שטובים לישראל, ואנחנו מחויבים לעשות את זה ולא לקבל את כל מה שארצות הברית מציבה לנו כעובדה. יש לזה מקום, ואנחנו רואים לאורך ההיסטוריה שכשהגענו למשברים ועימותים עם ארצות הברית, לרוב המשפט שנלווה היה 'אלה דברים שיכולים לקרות רק בין חברים'.
"אגב, לא רק אנחנו משלמים מחירים על הסיוע הרב שארצות הברית נותנת לישראל. יש ויכוח גדול על הנושא בתוך ארצות הברית, וממשל ביידן סופג הרבה ביקורת. הוא עקף את ההליכים המקובלים כדי לתת לנו סיוע חירום. במפלגה הדמוקרטית לרבים לא טוב עם המהלך הזה, והם מבקרים אותו ומפעילים לחץ על הנשיא. ייתכן שהוא עצמו יצטרך לשלם מחיר פוליטי משמעותי על הצעדים שלו, כשאנחנו בשנת בחירות לנשיאות".
אולי כדי להפחית את התלות היה עלינו להסתמך יותר על ייצור אמצעי לחימה בישראל?
"אנחנו זקוקים לסיוע האמריקני, ולצד זאת עלינו לפתח ולחזק את התעשיות הביטחוניות הישראליות ולשאוף למצב שאנחנו מפתחים עצמאות גדולה יותר בתחום הזה, כך שלא נהיה תלויים במלחמות בגורמים חיצוניים או ביכולות ייצור של מדינות כמו ארצות הברית. יש לנו בישראל תעשיות ביטחוניות מפותחות מאוד שמספקות את מרבית אמצעי הלחימה, אבל יש מקום - בעיקר בעקבות המלחמה - לתמוך בהן עוד יותר".
מה לדעתך אפשר ללמוד מהעובדה שארצות הברית מגדילה את ייצור החימוש ומדווחת שתגדיל אותו עוד על רקע המלחמה בעזה?
"זה קורה גם בגלל המלחמה בעזה וגם בגלל המלחמה באוקראינה והתמיכה האמריקנית הרבה שם. זה מעיד על כך שבשנה האחרונה העולם למד שהמלחמות הישנות כאן כדי להישאר. היו תפיסות מערביות שאופן המלחמה השתנה ולכן לא צריך את כמויות החימוש האדירות שנדרשו בעבר - ושתי המלחמות הללו מוכיחות שהמצב שונה לגמרי".
עד כמה יש לישראל יכולת לומר 'לא' לבקשות אמריקניות בזמן המלחמה?
"אנחנו יכולים להגיד 'לא'. זה תלוי מאוד בנושא, אבל ברוב הדברים כשאנחנו רוצים לומר 'לא', עלינו לנמק זאת. הנימוקים שלנו משכנעים מאוד, ולכן הדברים הללו לא יגררו לעימות קשה. עם זאת יש מקומות שבהם יהיה עימות. אנחנו נאמר 'לא' בכל מקום שזה יפגע באינטרסים או בתוכניות שלנו".
השבוע החליטו האמריקנים כי נושאת המטוסים ג'ראלד פורד, שהייתה אחת משתי נושאות המטוסים שקידמו האמריקנים לאזור כדי לתת גב לישראל ולמנוע פתיחת מלחמה בכמה חזיתות נגדה, תעזוב את מיקומה הנוכחי. שאלנו את רות פינס־פלדמן אם מדובר בצעד שמעיד על שינוי בעמדה האמריקנית.
"לדעתי זה צעד טבעי בהתפתחות של המלחמה", היא עונה. "בראש ובראשונה הם הביאו את נושאת המטוסים כדי למנוע התדרדרות למלחמה רב־זירתית ולצורך הרתעת חיזבאללה ואיראן, כדי שלא ינצלו את המצב. אנחנו יכולים לראות בזה עדות לכך שהיחסים היו טובים והדוקים ושאכן המטרה הראשונה הייתה מוצדקת והתממשה.
"אני מאמינה שאם בארצות הברית יראו שיש חשש להתפתחות זירות נוספות - הם יחזירו את הכוחות לאזור. הם גם צריכים התרעננות אחרי התקופה הארוכה שהם פה - כמו שהחיילים שלנו זקוקים לכך במלחמה. צריך לזכור שיש להם כוחות גדולים מאוד בכל האזור, ויש גם את הקואליציה הבין־לאומית בהובלת ארצות הברית נגד החות'ים".
לדעתך, ארצות הברית מסוגלת להגיע למצב שבו תדרוש מישראל את הפסקת הלחימה, ואולי אף תתנה זאת בהמשך הסיוע הביטחוני?
"אני לא חושבת שמישהו ידפוק על השולחן ויגיד 'תפסיקו עכשיו'. ארצות הברית מבינה בעקיפין שזו גם מלחמה שלה, גם על ההגמוניה שלה במזרח התיכון".
"הסיוע מעולם לא היה צ'ק פתוח בלבד"
דניס רוס, שכיהן בעבר כשליח האמריקני למזרח התיכון ומשמש יועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, הסביר לאחרונה במאמר ארוך ומנומק בעיתון 'וול סטריט ג'ורנל' את נושא הסיוע הצבאי האמריקני במלחמה וההשפעה על ישראל, וסיפק הצצה מרתקת להלכי הרוח בתוככי הממשל האמריקני.
"המציאות היא שסיוע אמריקני לישראל מעולם לא היה צ'ק פתוח בלבד. לעיתים קרובות השתמשנו בסיוע צבאי כדרך להשיג את יעדי המדיניות שלנו - לעודד את ישראל לקחת סיכונים למען השלום או לעזור להרתיע אויבים שמדאיגים אותנו במזרח התיכון. אבל המאמצים האלה לא תמיד עבדו כמתוכנן, מכיוון שישראל היא דמוקרטיה, והמדיניות שלה מעוצבת ונקבעת לרוב על ידי דעת הקהל. ההיסטוריה מלמדת שאם הבוחרים הישראלים חושבים שארצות הברית מעמידה דרישות בלתי סבירות לישראל, היא תדחה אותן, ללא קשר לעלויות", הסביר רוס.
לדעתו התמיכה המופגנת בתחילת המלחמה הייתה נקודה שאפשרה לספק יותר קשב ישראלי לדרישות אמריקניות, לא רק ברמת הממשלה אלא במישור הציבורי. "נשיאים אמריקנים שמפגינים הזדהות אקטיבית למצוקה של ישראל ולאיומים שהיא מתמודדת איתם יכולים להיות משמעותיים ולהשפיע על דעת הקהל הציבורית. התגובה העוצמתית של הנשיא ביידן לטבח ב־7 באוקטובר העניקה לו הרבה מאוד נקודות זכות בקרב הישראלים. הביקור הנשיאותי שלו בישראל בתחילת המלחמה היה משמעותי מאוד. את הקרדיט הזה הוא ניצל בתקופה שבה רצה להשפיע על ישראל להגביר את הסיוע ההומניטרי לעזה ולבקש להפוך את הפעולה הצבאית לממוקדת יותר כדי להפחית את הנפגעים האזרחיים בעזה".
הוא מזהיר כל נשיא אמריקני שהפגנת עמדה אחרת או התניית הסיוע הצבאי תדחוק את ישראל לפינה שהממשל לא מעוניין בה. "איום לעצירה או מניעה של סיוע לישראל בהתניה של שינוי מדיניות עלול להביא למצב שדעת הקהל הישראלית תידחק למקום שבו הם ירגישו שהם חייבים ללכת עם כל הכוח ולבד, כי מבחינתם זו מלחמת קיום. מעמדו של ביידן בציבור הישראלי הוא הנכס החזק ביותר של ארצות הברית בניסיונה להשפיע על אספקטים מסוימים של המלחמה בעזה, וזה נותן לו כוח לבקש דברים מישראל שבמאזן האסטרטגי פתוחה יותר לשמוע".
לדעתו, ארצות הברית צריכה להמשיך ולבקר את ישראל כשהדבר נדרש, אבל לא ליצור מצב שבו היא מאבדת את הקשב הישראלי. "הממשל צריך להשתמש בכוחו בחוכמה ובאופן אסטרטגי. כיום, כשהישראלים מאוחדים בזמן מלחמה ונמצאים תחת הטראומה הקשה שהותירה מתקפת הטרור של חמאס, ניסיון לאלץ אותם לקבל פתרון של מדינה פלשתינית יפגע במאמצים של מי שבאמת רוצה בכך. הציבור הישראלי לא קשוב לשמוע את השיח הזה כרגע".
בישראל מדברים על כך שהלחימה עתידה להימשך עוד חודשים ארוכים בעזה, בלי שברור לגמרי מה יתרחש בזירה הצפונית ואם התדרדרות שם עלולה להוביל למלחמה או למבצע צבאי מול חיזבאללה בלבנון.
בשלב הנוכחי הסיוע האמריקני ממשיך לזרום לישראל, ולמרות הלחצים הפנימיים מצד אחד, והבקשות מישראל שחלקן לא מקבלות מענה חיובי מצד אחר, נראה שהנשיא ביידן תומך תמיכה מלאה במטרת המלחמה אבל היה רוצה לראות פחות נפגעים בעזה.
גורמים מדיניים הזכירו לא אחת לנשיא במהלך המלחמה שכך נראים שדות קרב ושהאמריקנים עצמם, כשפעלו נגד אויבים, נקטו צבאית הרבה פחות זהירות ממה שנוקטת ישראל מהיום הראשון של המלחמה.
האמירות מצד הממשל מנסות בימים אלה לקבע בדעת הקהל את הצורך בשלטון הפלשתינים בעזה ובחזרה של ישראל לפעול בגבולותיה. בנקודה זו, יש מחלוקת בין ארצות הברית לישראל, ונראה כי לפחות בשלב ראשון - שאין לדעת כמה זמן יארך - ישראל לא תוותר על נוכחות ביטחונית פיזית ורחבה בתוך הרצועה, גם אם האמריקנים יביעו מורת רוח.
אמירות שנשמעות לא אחת באולפנים שמשדרים מסביב לשעון, עוסקות בתלות הישראלית בחימוש ובסיוע האמריקני ובצורך הגדול להודות על כך ולהיות קשובים לארצות הברית, ייתכן שמתוך רצון להשפיע על דעת הקהל לקבל דרישות אמריקניות ביום שאחרי או תוך כדי לחימה. במערכת המדינית מזהים זאת ומנסים לסנן רעשי רקע. אין ספק שהשיח הפורה עם האמריקנים מוליד בקשות ודרישות, אבל לצד זאת יש חתירה למיגור חמאס ולהשבת החטופים לעיתים גם בדרכים שהאמריקנים מותחים עליהן ביקורת.
זו הדרך הנכונה, משום שהעצמת כל אי הסכמה עם ארצות הברית, מהלך שנעשה לא אחת לצרכים פוליטיים, עלולה בסופו של דבר לפגוע בישראל וביכולתה להמשיך את הלחימה עד להשגת מטרותיה.
***