חיסולו של סלאח אל־עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס וראש הזרוע הצבאית של הארגון ביהודה ושומרון, יחד עם שניים מסגניו וארבעה חיילים נוספים ברובע הדאחייה בביירות, הוא כנראה ההישג הגדול ביותר שרושמת ישראל לזכותה מאז פרוץ המלחמה. באופן רשמי, נכון לכתיבת שורות אלה, ישראל טרם לקחה אחריות על החיסול. יחד עם זאת, בעולם כולו הקרדיט נתון לישראל. בלבנון אף מגדילים לעשות, ובדיווחים מאז החיסול מודגש כי הוא בוצע באמצעות כלי טיס ישראלי שהפציץ את הדירה שאל־עארורי שהה בה.
צופה בשידורי אל־ג'זירה מהטבח בעוטף
היותו של אל־עארורי בכיר ומרכזי בשורות חמאס היה ידוע כבר שנים. מדובר במי שבמשך שנים ארוכות היה אחד מאדריכלי הטרור המרכזיים של הארגון. הוא האיש שעומד מאחורי חטיפתם של שלושת הנערים בשנת 2014, הוא האיש שליווה מקרוב את המשא ומתן לשחרורו של גלעד שליט, והוא האיש שבנה את יכולותיו של הארגון בלבנון ובירדן, לצד חיזוקו ברחבי יהודה ושומרון. אל־עארורי, שהיה ממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס ואחד ממנהיגיה הראשונים, קודם בשבע השנים האחרונות בתפקידו ומונה לשמש סגנו של איסמעיל הנייה בלשכה המדינית של חמאס, לאחר פרישתו של ח'אלד משעל. בזמן פרוץ המלחמה, כשהחלו להגיע תמונות הזוועה מהטבח בדרום הארץ, היה אל־עארורי אחד מאותם בכירי חמאס שצפו במשרדים הראשיים של הארגון בשידורי אל־ג'זירה מהטבח בעוטף, והוא אף הריע והשתתף בתפילת השמחה של ראשי הארגון. שורה של אתרים פלשתיניים וערביים ברחבי העולם אף סימנו אותו כאדריכל של מתקפת הטרור.
חיסולו של אל־עארורי התרחש שעות ספורות לפני שהחלו האירועים שתוכננו ברחבי הציר השיעי לציון ארבע שנים לחיסולו של קאסם סולימני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שחוסל לפני ארבע שנים בידי האמריקנים. נסראללה אף נאלץ לדחות ביממה את נאומו שתוכנן לרגל האירוע הזה. ביום רביעי השבוע, בעיצומם של טקסי הזיכרון לסולימני, התרחש פיצוץ רחב היקף סמוך לקברו. באיראן טוענים, נכון לכתיבת שורות אלה, כי מדובר בשני מטעני חבלה שהופעלו סמוך לקבר שמושך קהל רב בימים האחרונים. יותר ממאה הרוגים נרשמו בעקבות הפיצוצים בבית הקברות כרמאן שבו קבור סולימאני, לצד מאות פצועים. גם במקרה זה גורמים בעולם הערבי מנסים להפנות אצבע מאשימה לישראל, אם כי ישראל כמובן לא לקחה אחריות על האירוע. כמו כן יצוין כי מדובר באופי פעילות שלרוב ישראל אינה נוקטת.
חשיבותו האסטרטגית של חיסול אל־עארורי רחבה ביותר. מלבד הובלת גלי הטרור ביהודה ושומרון בכל השנים האחרונות, אל־עארורי גם שימש ציר מרכזי בחיבור ההדוק שבין חמאס לחיזבאללה, והוביל את תפיסת איחוד הזירות של ארגוני הטרור השונים. לצידו של אל־עארורי חוסלו גם שניים מבכירי הזרוע הצבאית של הארגון בלבנון, וכך למעשה כמעט כל צמרת הזרוע הצבאית של הארגון במדינה חוסלה אמש. גורמים ביטחוניים מסבירים כי העובדה שהשלושה חוסלו יחד מנחיתה מכה קשה על יכולות הביצוע של הארגון.
לצד החשיבות האסטרטגית של חיסול אדריכלי הטרור של חמאס בלבנון, ישנו גם הישג תודעתי חשוב ביותר בחיסול, בדמות האמירה החד־משמעית כי ישראל לא נסוגה מההחלטה לחסל את כל צמרת חמאס. "ישראל הציבה יעד ברור מאוד בתחילת המלחמה, והוא השמדת חמאס. יש כל מיני קולות שאומרים שנסוגנו מהיעד הזה מאז תחילת המלחמה. החיסול של אל־עארורי מבהיר שלא רק שלא התקפלנו בסוגיה, אלא התחלנו לרדוף את הבכירים ביותר ברשימה", אומר אלוף משנה במיל' גבי סיבוני, חוקר בכיר במכון משגב לביטחון לאומי.
למי המסר הזה מיועד, לציבור הישראלי, לעולם או לחמאס עצמו?
"לכולם. אבל בראש ובראשונה לאנשי חמאס. הם חייבים להבין שכל הדיבורים הללו על מתן חסינות לבכירים תמורת עסקאות כאלה ואחרות לא יקרו. הם יחוסלו בכל מקום שבו הם ישהו בעולם. לא יהיה להם מקום בטוח. זה בכלל לא משנה אם הם יושבים בלבנון, טורקיה או קטאר. ישראל תגיע אליהם בכל מקום שהם נמצאים בו".
החיסול ואופן החיסול אמורים לשדר מסר נוסף, על היכולת של ישראל לעמוד במשימה שהיא לקחה על עצמה?
"בהחלט. זאת לא רק שאלה אם אנחנו רוצים, אלא אם אנחנו גם יכולים. החיסול של אל־עארורי מדגיש שאנחנו עומדים בשני התנאים האלה. ייקח כמה זמן שייקח, ובניגוד לחיסול של ארגון ספטמבר השחור, אני לא חושב שזה ייקח עשרים שנה ואפילו לא קרוב לזה בשום צורה, אבל ישראל תחסל את כל צמרת חמאס, בכל מקום שבו הם יהיו. האירוע הזה נגמר".
עידוד התושבים מהדרום לשוב לבתיהם
חיסולו של אל־עארורי מגיע בצל התקדמות המלחמה בדרום הרצועה, תוך כדי דיווחים שונים, שלעיתים נשמעים סותרים זה את זה. מצד אחד, צה"ל ממשיך לדווח על התקדמות משמעותית בתוך חלקה הדרומי של רצועת עזה, בדגש על העיר ח'אן יונס, שהפכה להיות מוקד הלחימה בימים אלה. בנוסף לכך, צה"ל ממשיך בתהליך כיבוש מרכזה של רצועת עזה, וביום רביעי השבוע אף הורה לתושבי מחנות הפליטים והכפרים במרכז הרצועה להתפנות לדרומה, שכן מדובר באזור קרבות. על פי הנתונים שפורסמו בימים האחרונים, יותר משבעים אחוזים מהמבנים ברצועת עזה נהרסו במהלך הלחימה, וצפון הרצועה, לפי העדויות שיוצאות מתוך הרצועה, כולל מפי חיילי צה"ל הלוחמים באותם אזורים, הפך לאזור שאינו ראוי למגורי אדם.
לצד זה, צה"ל החל בדילול מסיבי של חיילי מילואים, ומדי יום עוד ועוד לוחמים משתחררים לביתם. במקביל, החלה הממשלה בניסיונות שכנוע של תושבי הדרום לשוב לבתיהם ביישובי העוטף. ראשי הרשויות בדרום מתנגדים נחרצות למהלך הזה, שכולל גם מענקים כספיים לאותן משפחות שבוחרות לחזור. לטענת ראשי הרשויות ותושבים רבים בעוטף, המדינה מנסה להחזיר את התושבים לבתיהם בטרם הצליחה להשלים את המשימה שהצהירה עליה בפרוץ המלחמה - לפרק את יכולותיו השלטוניות והצבאיות של חמאס. בה בעת, השלטים שהציבה המדינה, שמכריזים על בניית קירות הגנה מסביב לרצועה במטרה כביכול להגן על תושבי העוטף מפני תקיפות עתידיות, זכו לתגובות נזעמות ולהאשמות שעל פיהן הדרג המדיני והדרג הצבאי עדיין שרויים באותן קונספציות שהובילו לאסון השבת השחורה. כל זה עוד לפני שישראל החלה לפעול בצורה אינטנסיבית מול חיילי חיזבאללה בלבנון.
"אף אחד לא עדכן את מטרות המלחמה, והן נותרו בדיוק אותן מטרות מפרוץ המלחמה. היחידים שיכולים לקבל את המטרות הללו הם אנשי הדרג המדיני, וצה"ל יודע בדיוק מה מצופה ממנו לעשות", טוען סיבוני.
לדעתך אין מקום לתחושות של חלקים רחבים בציבור כי המלחמה עומדת במקום, ויש רצון לסיים אותה טרם השלמת המשימות?
"לדעתי לא. כל מי שהבין מול מה אנחנו מתמודדים ידע שזה לא אירוע של ימים ספורים, אלא של תקופה ארוכה וממושכת. זאת לחימה מורכבת מאוד, כזאת שאני לא בטוח שאיזשהו צבא בעולם נאלץ להתמודד איתה עד היום. זה לוקח זמן, ולשבת עם סטופר לא תורם לנו יותר מדי".
עד כמה הלחימה בדרום הרצועה מורכבת יותר ממה שראינו בצפון הרצועה, במיוחד נוכח העובדה שבדרום הרצועה יש כרגע הרבה יותר עזתים ויש פחות אפשרויות לפנות אותם מאזורי הקרבות?
"גם בדרום אנחנו מפנים אזרחים מאזורי לחימה. בכל מקום שצה"ל פועל בו, אנחנו עושים את אותו הדבר ופועלים בהתאם לנורמות של הדין הבין־לאומי. הבעיה בלחימה כעת בדרום הרצועה היא העובדה שאנחנו נלחמים בשלוש חזיתות, שהן כולן מתבצעות באותו שטח קטן. אנחנו נלחמים גם מעל הקרקע, גם מתחתיה וגם בזירת החטופים. אנחנו לומדים כל יום איך להתמודד בכל הזירות הללו בצורה טובה יותר, אבל זה לא הופך את הלחימה לפשוטה יותר".
ומשום כך הלחץ לפעול מהר עלול להוביל לטעויות בשדה הקרב?
"בוודאי. כשעובדים בצורה שיטתית מצליחים למזער טעויות. ברגע שמתחילות הדרישות להזדרז, מגיעות התקלות. זה משהו שהדרג המדיני צריך להתמודד איתו בעוצמה, במיוחד בגלל הדרישות של האמריקנים, שהן סותרות זו את זו. מצד אחד הם דורשים להעביר סיוע, כולל דלק לרצועה, שמגיע לחמאס, ומצד שני מגיעות אמירות, שאני לא יודע עד כמה הן באמת נכונות, כי ישראל צריכה לפעול מהר יותר. זה לא עובד יחד. אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו".
יש בכלל אפשרות למנוע מהסיוע הזה להגיע לידי חמאס?
"נגיד זאת ככה, ההתנהלות האמריקנית לא עוזרת לנו בנושא. חמאס משתמש בדלקים הללו כדי לתחזק את כל הפעילות התת־קרקעית שלו. פתרונות אפשר למצוא, אבל זאת סוגיה מורכבת מאוד. מה שכן, אנחנו חייבים למקד את הסיוע ההומניטרי שלנו בדרום הרצועה, ולאזורים מתוחמים מאוד שרק שם תרוכז האוכלוסייה, שבכלל היה עדיף שתצא, ולו באופן זמני, למצרים".
לחימה מורכבת בשטח סבוך וצפוף
"יש לנו הרבה מאוד אתגרים בלחימה באזור ח'אן יונס. בסוף, מדובר באחת משתי הליבות של חמאס ברצועה. את הליבה הגדולה הנוספת, זאת שבצפון הרצועה, צה"ל כבר איתר והשמיד. עכשיו נותרה ח'אן יונס, שהיא מערכת מאוד מבוצרת ומאורגנת, עם יותר ממאה אלף קילומטרים של מנהרות. זה דורש אופי לחימה קשה מאוד", מתאר תת־אלוף (מיל') אמיר אביבי, יושב ראש תנועת הביטחוניסטים את האתגר הגדול.
מה נדרש כדי שיהיה ניתן לטפל באזור הזה?
"בעיקרון את מה שצה"ל עושה כעת באזור הזה. למעשה ישראל העבירה כמעט את כל העוצמה שלה ואת כובד משקלה למרחב הזה. הכנסנו לשם שבע חטיבות מתמרנות. אני לא זוכר בהיסטוריה של מדינת ישראל שעל שטח כזה נלחמו שבע חטיבות".
מדובר בסוף בשטח קטן יחסית. אילו אתגרים נוצרים בעקבות עומס כזה של כוחות במרחב קטן כל כך?
"אין ספק שזה יוצר אתגרים לא פשוטים. בראש ובראשונה נוצרת בעיית סנכרון. כשכל כך הרבה כוחות נלחמים באותו תא שטח, הם צריכים להיות מתואמים ברמה הכי גבוהה שרק אפשר, אחרת אנחנו רואים מקרים של דו"צים ואסונות נוספים. בנוסף, בגלל ריבוי הזירות באותו שטח מצומצם, יש לך שורה של מטרות שאתה צריך להשיג בו זמנית. זאת לחימה ששום צבא לא חווה משהו דומה לה. בכל פינה יש לך פירים ממולכדים, מחבלים שמסתתרים ועוד שלל בעיות שחמאס ארגן לנו. אלה קרבות מסובכים מאוד ולא קלים".
יש בכלל אפשרות לעמוד בכל שלושת היעדים שישראל מנסה להשיג כרגע בח'אן יונס? כי עושה רושם שהם לא מתיישבים זה עם זה, במיוחד הצורך לחסל את ראשי חמאס מחד גיסא ולהחזיר את החטופים מאידך גיסא.
"אני חושב שהמטרות האלה מזינות זו את זו. הצלחה באחת תסייע בשנייה. התוצאה הסופית ידועה. חמאס יושמד, ח'אן יונס תושמד, והשאלה היחידה היא כמה זמן זה ייקח וגם מה יהיו המחירים שנשלם. במישור הזה חייבים לומר עוד משהו, את המחירים כבר שילמנו. טבחו לנו 1,200 איש ביום אחד. אם לא נהיה מוכנים לשלם את המחיר של כיבוש ח'אן יונס, ואחר כך גם רפיח, אנחנו נשלם מחירים גבוהים הרבה יותר".
אמרת שאנחנו יודעים שחמאס יושמד וכך גם ח'אן יונס, אבל את המטרה השלישית, החזרת החטופים, לא ציינת. האם יש אפשרות להשיג אותה במסגרת הלחימה?
"לדעתי רק שליטה שלנו בשטח והגעה לכל הצמרת יוכלו להוביל להחזרת החטופים. זה או שנגיע אליהם פיזית, או שנהדק את החבל כל כך חזק על הצוואר של סינוואר וחבריו עד שהם ינסו להגיע לעסקה כלשהי במטרה לנסות להציל את עורם, והיא זו שתכלול את החטופים".
בשביל המטרה הזאת, החיסול של אל־עארורי גם יכול לסייע?
"צריך לזכור מה ישראל אמרה מהיום הראשון, ומה היא החלה להוכיח השבוע. כל צמרת חמאס, וכל מי שהיה מעורב בצורה כזאת או אחרת בטבח של שבעה באוקטובר יחוסל. זה מסר שמחלחל עמוק לחמאס. ישראל הראתה שאם היא מגיעה לגורם הכי בכיר בחמאס חוץ, היא תגיע לכל אחד".
בינתיים, ובעקבות החיסול, הודיע חמאס כי הוא מקפיא את השיחות לעסקת שבויים חדשה, שדובר עליה בימים האחרונים. גם מצרים, שהייתה גורם מרכזי בשיחות, אמרה שהיא עוצרת אותן בתגובה לסיכול. בישראל חוששים שכמו שצמרת הארגון הצליחה בראשית המלחמה לעזוב את צפון הרצועה לח'אן יונס, כך היא עלולה לעזוב את ח'אן יונס עם החטופים, ולהגיע לרפיח.
"בכל מקרה נצטרך לטפל גם ברפיח. ישראל חייבת לשלוט בכל המרחב של רצועת עזה, כולל רפיח וציר פילדלפי. את חמאס צריך להותיר בלי שום גדודים מתפקדים, ורק אחר כך נגיע לשלב הטיהור והניקוי של הרצועה. אבל בשביל להשיג את המטרות האלה חייבים לשלוט בכל הרצועה, לפחות מבחינה ביטחונית".
את המטרות האלה אפשר להשיג כשמדללים כוחות ומורידים את עצימות הלחימה?
"מה זאת האמירה הזאת של הורדת עצימות הלחימה? אין דבר כזה. כשאתה נלחם מול מסגרת מאורגנת, מול גדודים, אתה לא יכול להוריד את העצימות. מול גדוד מאורגן נלחמים כמו שנלחמים מול גדוד מאורגן. כל השיח על הורדת העצימות לא מגיע מהשפה הצבאית, ואני חושב שהוא בעיקר מטעה את הציבור. אני מקווה שהשיח הזה לא מבלבל את הצבא עצמו. זה עושה רושם שהצבא לא מתרגש מהדיבורים האלה, ואתה רואה את זה לפי הלחימה בח'אן יונס. אלה קרבות רציניים".
ח'אן יונס מפתיעה אותנו בקושי להילחם בה?
"לא. ידענו שזה יהיה קרב מסובך. וגם ידענו שאנחנו עדיין לא הגענו למצב שבירה של החמאסניקים שם. אנחנו לא רואים את התמונות שראינו בצפון הרצועה של המוני מחבלים נכנעים. לשם אנחנו צריכים להגיע, ויכול להיות שנגיע לשם רק אחרי שנחסל את הנהגת חמאס, לפחות זאת שבתוך הרצועה".
כשאתה מדבר על הצורך לשלוט ביטחונית בכל הרצועה, כולל ציר פילדלפי, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבצד השני נמצאים המצרים, שמקשים עלינו מאוד בנושא.
"כבר מתחילת המלחמה אני אומר שצריך לעשות חישוב מסלול מחדש מול המצרים. ישראל חייבת לשלוט על הגבול, ורבים, כולל בהנהגה הישראלית, מדברים על מדיניות של עידוד הגירה מעזה. המצרים מונעים מאיתנו את החלק השני בשלב הזה. בסופו של דבר, הם לא יכולים למנוע מאיתנו להשתלט על ציר פילדלפי, אבל הסירוב שלהם לפתוח את הגבול להגירת עזתים מקשה מאוד על האינטרסים הלאומיים שלנו".
גם סיבוני סבור כי מצרים, לפחות בהתנהלותה כיום בסוגיית עזה, מהווה בעיה אסטרטגית לישראל. "בסוף חלק גדול מאמצעי הלחימה של חמאס הגיעו ממצרים, חלק מתחת לקרקע במנהרות וחלק מעל הקרקע, דרך המעברים. אנחנו לא יכולים לאפשר לזה להימשך. אם לא נעצור את זה, כל ניקוי הרצועה שאנחנו מבצעים כעת לא באמת יעזור. אנחנו פשוט נחזור מתישהו לאותה נקודה בדיוק. את זה אסור לנו לאפשר. לכן אנחנו צריכים לשלוט בכל המעברים, אלה שמעל לקרקע ואלה שמתחתיה".
יש דרך לבצע את זה בלי שיתוף פעולה עם מצרים?
"זאת בדיוק אחת המשימות העיקריות של מערכת הביטחון. אנחנו חייבים להבטיח שלא נהיה תלויים ברצונם הטוב של שכנינו או של בעלי בריתנו. אנחנו צריכים לקחת אחריות על הגורל שלנו, על סיכוני הביטחון שלנו, ולא אף אחד אחר. זה אומר שאנחנו נצטרך להישאר ביטחונית ברצועה עשרות שנים קדימה, וזה אומר שאנחנו נצטרך לשלוט על מעברי הגבול עם מצרים. לגבי הניהול האזרחי יש מגוון אפשרויות שצריך לדון בהן, אבל ביטחונית רק אנחנו צריכים לשלוט בכל המרחב הזה. בלי זה אי אפשר לפרז בצורה אפקטיבית את רצועת עזה".
***