סמ"ר במיל' גילעד רחמים אביעד, לוחם בפלוגת חרמש בגדוד 8104, נפצע קשה לפני מספר שבועות בחאן יונס, כעת בשיחה עם ערוץ 7 הוא מספר על הפציעה והשיקום.
"במהלך שהייה באחד המבנים, הייתי שומר בש.ג ותצפתי על הצומת שצופה אל הכניסה לבית ופתאום היה פיצוץ אדיר, נפל עלינו פצמ"ר על הבית, ראיתי מלא עשן שחור ומלא אש הדפה אותי אחורה והעיפה אותי מהעמדה", משחזר גילעד.
"נתתי כמה צרורות לכיוון הצומת והרגשתי לחץ מאוד גדול בחזה. עליתי לחברים שלי למחלקה, הורדתי מעלי את הווסט כדי לתפעל את האירוע, החובש התחיל לטפל בי וראיתי שיש לי בחזה השמאלי פצע גדול, הרגשתי שאלו הרגעים האחרונים שלי, התחלתי להגיד שמע ישראל ווידוי, תחושות מאוד מעורבות".
גילעד פונה במהירות במסוק של 669 לבית החולים שערי צדק במצב קשה אך יציב. "הכניסו אותי לניתוח של 4 שעות, אז התברר גודל הנס, הרסיס בגודל של 3 סנטימטר נכנס לחזה השמאלי, עבר מילימטרים ליד הלב ועשה חור בסרעפת, חרך קצת את הקיבה, בניסי ניסים אני עומד כאן ונמצא".
מרים רובין, אשתו של גילעד, שליוותה אותו בכל התהליך, משתפת על רגעי הבשורה: "גילעד התקשר ביום חמישי, אחרי שכבר שבועיים היה בעזה ושמונה ימים לא דיבר איתי, ובטלפון הראשון הוא התקשר להודיע שהוא נפצע. 'קודם כל תודה על החבילות והמתנות, מה שלומך? אגב, נפצעתי'. בהתחלה חשבתי שנפצע קצת, ואז כשהקצינת נפגעים אמרה לי שהוא צריך להיכנס לבדיקות בטיפול נמרץ ותוך כמה זמן אני יכולה להגיע, עזבתי את העבודה והגעתי אליו כמה שיותר מהר. דאגתי לבייביסיטר לקטן, לעדכן את ההורים והמשפחה.
הגעתי לבית החולים וראיתי את גילעד ומפה התחיל כל הסיפור של הפציעה. אחרי 8 ימים שבאמת חיכיתי לטלפון ואות חיים, מה שמחזיק היא הידיעה שהוא נלחם וזה חשוב ומשמעותי, העם צריך אותו. יום לפני אמרתי: שיתקשר כבר. ברוך השם הוא התקשר, הוא חי, מתמקדים בכך שקרה נס גדול והוא ניצל, תודה לה'".
גילעד מרחיב על האחדות אותה ראה בעזה: "תקופה מורכבת של 90 ימי מילואים ובפרט השבועיים בעזה - בהם הרגשנו אחדות. עוד מבית והחינוך בישיבת שעלבים אצל הרב מיכאל ימר שליט"א, וכעת לומד במכון אריאל ומדריך בערב בישיבת נתיב מאיר, הדבר שגדלנו עליו זוהי האחדות הגדולה בעם ושצריך להאמין בה, רואים את זה במילואים, האנשים בימין הכי קיצוני ובשמאל הכי קיצוני נלחמים כתף אל כתף, אוהבים אחד את השני אהבת רעים שלא יכלו לדמיין לפני כן".
מרים רובין, מוסיפה על האחדות:" ראינו בבית החולים את נושא האחדות, כל אחד מנסה לתת את חלקו. חרדים מאחים לעורף שהביאו לו כל בוקר ארוחת בוקר. בערב חרדי אחר שמביא טוסטים. בצהריים מגיעים דתיים וחילונים, ועמותות מעורבות גם וגם, כולם רוצים לתת את הכוח, כולם באים ומתגייסים, זה משמח".
לצד ראיית האחדות והשמחה על נס ההצלה, מדגישה מרים רובין שלכל אשת מילואים יש אתגרים. "לכל אישה של בעל במילואים יש אתגר טכני, את כל הדברים שעושה, והמורכבות של להיות בלי בעל, הוא לא באופק ואי אפשר לשאול אותו, מה שמחזיק זה לדעת את החשיבות של המלחמה וכמה זה משמעותי להיות חלק מהעם שלנו. אתה לא יכול לחשוב על כך שהבעל שלי הוא לא יהיה מאלה שנלחמים, זו החובה שלנו. גם אחרי שנפצע, אנחנו מדברים מתי יוכל לחזור וזה מה שמעודד אותו, שיכול לחזור להילחם, עם כל העם שלנו, להילחם ברוע שלא רוצה שיהיו פה יהודים".
גילעד מסכם: "תודה להקב"ה על כל הניסים שעשה לי ובכלל הניסים במלחמה, הכתבות לא יוכלו להכיל. תודה לאשתי על כל התקופה הזו ועל כך שמדרבנת אותי לחזור לשדה הקרב מתי שאוכל, מאוד מעריך אותה על זה".