גאולה פיזית וגאולה רוחנית הכרוכות זו בזו

'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ ... וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם...הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ'. 

ספר שמות אומר הרמב"ן נקרא ספר הגאולה, אך גאולה זו מתחילה במאתיים ועשר שנות גלות ועבדות, המהווים כור היתוך ללידתו של עם-ישראל. מצרים היא בית היוצר לאומה הישראלית, כפי שמגדירה מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל. לכן כבר בתחילת הגזירות מכינה מרים את תוף הגאולה. 

דוגמית לכור היתוך קטנטן, אך רק לשם הדגמה, היא תקופת הטירונות שהיא כידוע תקופת החניכה הראשונה של החיילים בצבא  כדי להכשירם לקראת השירות.  

אך בראשית דרכו של צה"ל, כדי להגיע ליעד, המגמה הייתה תחילה להביא למעין מחיקת אישיות המגויס והרגליו באזרחות על ידי משמעת נוקשה, טרטורים וכדומה, באופן שיאפשר את בניית אישיותו מחדש כחייל ממושמע  עם מנטליות צבאית, כושר גופני, מיומנויות לחימה ולכידות חברתית. הנוהג השתנה לחלוטין, אך ממחיש את המהלך האלוקי של עבדות ככור היתוך ושלב הכרחי בהכשרת יעודנו כעם סגולה. ובמילים אחרות היתחול מחשב מחדש...

מתוך הכרת העבדות והשביה ישכילו יוצאי מצרים להכיר מהו חופש אמיתי. אומר בעל-הטורים, רבי יעקב-בן-אשר, לפני כ 700 שנה: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', ראשי-תיבות שבי"ה, שאף שהיו בשביה, לא שינו את שמותיהם. אך על מנת לעבור ממצב עבדות לעבודת ה' כבן-חורין, יש מלבד מטרת העבדות והיציאה לחרות עוד שני שלבים של גאולה שעל האומה לעבור טרם כניסתה לארץ, והם קבלת התורה ובניית משכן ה' במרכז מחנה-ישראל. גאולה פיזית וגאולה רוחנית הכרוכות זו בזו. הגאולה תגיע ליעדה הסופי כשיהושע בן-נון יקבל את שרביט ההנהגה, לשיבה לארץ-אבות, כיבושה וישובה על ידי לחימה בשבעת עמי-כנען. בלחימה זו, בחלוף 250 שנה, תבואנה ברכות יעקב את בניו לכלל מימוש בהנהגתו כשרגע קודם, ב'שלושים' למשה-רבנו, יהושע זוכה  לברכת חיזוק כפולה מה', חזק ואמץ בסייפא וחזק ואמץ בספרא. 'חֲזַ֖ק וֶאֱמָ֑ץ כִּ֣י אַתָּ֗ה תַּנְחִיל֙ אֶת הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶת הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃  רַק֩ חֲזַ֨ק וֶאֱמַ֜ץ מְאֹ֗ד לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ כְּכׇל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר צִוְּךָ֙ מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֔י'. 

אך כבר שאלו רבים, למה הכפילות במניין בני-יעקב? והרי נמנו הם כבר בפרשת 'ויחי' שזה עתה קראנו, ואין דרכה של תורה ליתר ולו מילה אחת. דומה כי התשובה לכך היא שלא בכדי פותחת הפרשה ב'וו-החיבור' 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב',  כך ולא כפי שפותח ספר דברים ב'אלה הדברים'. הגם שבניו של ישראל נמצאים עתה בגלות מצרים, ויעקב כבר נאסף אל עמיו, באים הם מצרימה 'אֵת יַעֲקֹב', ממשכים הם את דרכו ורוחו של יעקב אביהם, איש וביתו. כפי שמסביר ה'כלי יקר', רבי שלמה אפרים מלונטשיץ לפני למעלה מארבע מאות שנה: אע"פ שיוסף מת, הנה יעקב לא מת, לכך נאמר 'אֵת יַעֲקֹב', שהיו עדיין עם יעקב... ולא רק הם אלא כפי שאומר רש"י, כך הוא גם הדור הבא, אפרים ומנשה. כאשר יוסף נשאל על ידי אביו 'מִי אֵלֶּה לָּךְ'? הראה הוא ליעקב שטר-אירוסין שלו ושטר-כתובה, להודיע שנולדו בקידושין וכתובה כיהודים כשרים. 'אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ' - אין בני ישראל מתחתנים עם נשות מצרים, ושומרים הם על טהרת הבית היהודי. ולא עוד אלא 'ואלה שמות', שומרים הם על שמם, לשונם ומלבושם, גדורים מעריות ואינם מתערים בתרבות הקלוקלת המקומית. לכן, נשאו הם כולם נשים קודם בואם למצרים. 

אך לא די בכך. ' וְאֵלֶּה', אלה הם אותם בני-ישראל שקיבלו מיעקב אביהם את הברכות ונושאים עמם בגאון את היעדים שקיבל כל שבט ושבט מיעקב, כולם ביחד וכל אחד לחוד, 'הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים'. אמנם, הם יזדקקו למרבית היעדים שבברכות בעיקר כשיצאו לחרות ויוצאי חלציהם יגיעו לארץ, ב'אחרית-הימים', בעוד כ- 250 שנה, 210 שנים של שעבוד וארבעים שנות מדבר. 

אך מרגע שקיבלו את הברכות, טבועות הן בגנים שלהם ושל יוצאי חלציהם עד סוף כל הדורות. אם בפסוק ה, נהיינו כבר לעם, דומה כי ברכות יעקב, הנשנות בדרך דומה על ידי משה-רבנו טרם הכניסה לארץ, היו חלק מהריונו. 'פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד...הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם'. תחילת יצירתו הייתה כבר בראשית הבריאה – 'עם זו יצרתי לי', המשך הריונו בברכות יעקב ולידתו בפרשתנו. יצירה בה הסייפא והספרא כרוכים ושלובים כפי שאומר הזוהר בפרשת בהעלותך, על ברכות זבולון ויששכר. 

... כָּתוּב  וְלִזְבוּלֻן אָמַר: 'שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךְ וְיִשָּׂשכָר בְּאָהֳלֶךְ'. מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ כְאֶחָד. זֶה יוֹצֵא וְעוֹרֵךְ קְרָב, וְזֶה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְזֶה נוֹתֵן חֵלֶק לָזֶה, וְזֶה נוֹתֵן חֵלֶק לָזֶה...וְעַל זֶה יָרַשׁ זְבוּלוּן, לָצֵאת לַעֲרֹךְ קְרָב... וְיִשָּׂשכָר חֶלְקוֹ בַתּוֹרָה, וְנוֹתֵן לִזְבוּלוּן חֵלֶק שֶׁל הַתּוֹרָה בְּוַדַּאי. וְעַל זֶה הִשְׁתַּתְּפוּ כְאֶחָד, לְהִתְבָּרֵךְ זְבוּלוּן מִיִּשָּׂשכָר, שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה הִיא בִּרְכַּת הַכֹּל.

ה'סייפא' מככבת בעוד מספר ברכות. כך הוא בתרגום-אונקלוס על ברכות שמעון ולוי - אנשים גיבורים בארץ, במושבותם עשו גבורה. אם שוכנים שניהם יחדיו אין מלך ושלטון שיעמוד לפניהם. וכן על יהודה - ידו תגבר על שונאיו. או על דן - שאימתו תהיה מוטלת על העמים ומכתו תחזק בפלישתים ... ויהרוג גיבורי מחנה פלישתים. [פלישתים כשמם מאז ומעולם פלשו לארץ-ישראל]. לא פחות מכך, ברכת גד – 'גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב' - אומר אונקלוס: מגד יצאו מחנות חמושים כאשר יעברו את הירדן לפני אחיהם למלחמה. ומוסיף תרגום יונתן בן-עוזיאל, שהם יכבשו לפניהם את עמודי הארץ. איש כברכתו ברך אותם יעקב, אך כאמור כל הברכות הללו תבואנה לידי ביטוי רק בעוד מאות שנים, כאשר יקדמו להן שנות עבדות ושביה. עד אז המלחמות יהיו ניסיות, דוגמת המלחמה בעמלק– 'וכי ידיו של משה עושות מלחמה?!...' וכו' אגב ימים אלו מוכיחים שזו טרם נסתיימה.

 'הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל' [ישעיהו כז, ו]. למצרים ירדו רק שבעים נפש אך הקב"ה ציווה לברכם, ובניגוד לטבע האדם שבגלות תפחת הילודה, 'בְנֵי-יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם...'. פעם נסע משולח ת"ח לאמריקה להתרים למטרה נעלה של ישיבה ברוחו של מרן הראי"ה זצ"ל. בנסיעה נפגש הוא עם אחד האדמורי"ם המתהדר באנטי-ציוניותו, וזה שאל את המשולח, 'מה לכהן בבית קברות?!' הרי כבודו יודע שאנו אנטי-ציוניים. אמר לו המשולח, מצוין, עם-ישראל צריך לגדול.  

אתם תמשיכו לדאוג להרבות בילדים, ואני אברך אתכם ברכת כהן כברכה שברך ה' את בני-ישראל ברדתם לגלות מצרים, וכפי שברך את אדם וחוה, פרו ורוו ומילאו את הארץ. הן יבוא יום בו תגיעו גם אתם למסקנה המתבקשת, שאבן שמאסו הבונים הייתה לראש פינה, ומדינת-ישראל אינה חלילה מעשה-שטן אלא מאת ה' הייתה זאת, והגם שהיא נפלאת בעיניכם, זה היום עשה ה' וזהו יסוד כסא ה' בעולם. או אז ודאי תעלו  ארצה, מרצונכם ואם לא, אז מרצון הגויים 'אוהביכם' ונמצא הישוב בארץ גדל.  

לא בכדי יהושע כשתיקן להם בברכת-המזון את ברכת-הארץ כשנכנסו לארץ [ברכות מח,ב], כלל בתוכה את כל שלבי הגאולה הפיזית והרוחנית כאחד, לרבות יציאתנו מעבדות, ברית-המילה ונתינת התורה. אומר היעב"ץ, רבי יעקב עמדין בסידורו, הקדים נחלת הארץ לנתינת התורה, כי היא התכלית ותנאי בקבלת אלוקותו ית'. שאם לא כן, הרי היה משמיד את המצרים ושם, או במדבר, היו מקבלים ישראל עול מלכות שמים. שנזכה לעבודת ה' בכל מרחבי ארצנו ההולכת ומתרחבת בימים אלה.

עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל