לוחמים פועלים בעזה
לוחמים פועלים בעזהצילום: דובר צה"ל

מאמר זה נכתב בתגובה למאמר אשת חיל מי ישיר?

ראשית עלינו קודם כל להבין ולהוקיר את מסירות הנפש האדימה של נשות המגוייסים למען עם ישראל- בלי זה לא היינו מצליחים לבצע מערכה כזאת ולכתוש את אויבינו.

"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל" ואנחנו רואים זאת בדורנו אחד לאחד! אשרי הדור שיש בו נשים צדיקות כאלו!

זה מאוד מורכב ולא פשוט לעבור תקופה כזאת ארוכה בחוסר ודאות ובחששות לשלום הבעל, ויחד עם זאת לנהל בית בצורה תקינה תוך שמירה על החוסן הנפשי של הילדים ונתינת חום והאהבה למרות כל הקשיים האלו. ככה שדברים אלו צריכים לעורר בנו את הערכה העצומה לנשות ישראל הצדיקות אשר מוסרות את נפשן למען עם ישראל. הרי כמעט כל אחד שרוצה להשתחרר מהמילואים יכול לעשות זאת (במיוחד מי שכבר זכאי לפטור כזה או אחר) ובלי הגיבוי והתמיכה של אשתו, אינו היה יכול לעשות זאת.

מה גם שככל הנראה מהמאר מדובר בקצין בתפקיד מרכזי בגדוד או בחטיבה (ולא חפ"ש) דבר המשפיע על המחויבות והמסירות הגדולה שלו ושל אשתו למען הצלחת המשימה, דבר שבטח פוגע בביקורים או ביציאות ובקשר עם המשפחה.

לעצם הטענה במאמר יש להבין את הענין, וצריך לחיות את מסגרת צבאית והמבצעית כדי לדעת מה זה מלחמה והערכת מצב שיכולה להשתנות מהרגע להרגע. אין סטטיסטיקה במקרים האלו ויכול להיות מצב לחימה, כפי שמתרחשת כרגע בעזה, שהיציאות יפלו על שבתות פעם אחרי פעם וידוע ההלכה בשו"ע בסימן שכ"ח שבמקום פיקוח נפש מצווה לחלל את השבת "והזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים". בלחימה צריך להתרכז איך מנצחים- כמו שהגמרא ביומא אומרת על פיקוח נפש "אין עושים דברים הללו לא על ידי נכרים... אלא על ידי גדולי ישראל...".

הרד"ק ופרשנים נוספים בספר יהושע (פרק ו') כתבו כי כיבוש יריחו- היום השביעי בו סיבבו את העיר שבעה פעם והעלו אותה באש- היה בשבת. והרי סובבו את העיר שבעה ימים, משמע שהתחילו ביום ראשון, ולמה לא התחילו ביום שני ובכך היו נמנעים בחילול שבת גדול ומשיגים את אותה מטרה? בטח היו אנשים, אשר יכולים לספר על מסירות הנפש של אבות אבותיהם ואמותיהם שלא לעבור על דינים והלכות בזמן השעבוד במצרים (אע"פ שעדיין לא ניתנה תורה בטח היו אנשים ששמרו דינים אלו כפי שקבלו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב כפי שהיה בשואה בה אנשים שמרו הלכות שמעיקר הדין לא היו חייבים במקום סכנה) אלא אומר הרד"ק- "...מי שצווה על השבת צווה לחלל שבת בכבישת יריחו, וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן, ואמרו בקבלה עד רדתה ואפילו בשבת, וכמו שצווה ג"כ להעלות עולות בשבת".

לאור זאת השיקול אם לוחם יוכל לצאת להתרעננות- במידה וזה עוזר ונותן לו ולמשפחה עוד כוחות- הוא חלק מהשיקול המבצעי במערכה כזאת ארוכה ומורכבת, דבר הדומה למצב "של כל המצילים חוזרים". לכן אם פסקו ללוחם או ליחידה, בצורה פרטנית, שהוא יכול לחלל שבת לצורך כך והדבר יחזק את החוסן המשפחתי ובכך יועיל ללחימה- עליו לעשות זאת!

חשוב לציין שזאת בשונה מגזרות שהפעילות בהם היא בעיקר בט"ש ואין סיבה שלא לכוון את היציאות ככה שלא יצטרכו לחלל שבת ועל כך יש לעמוד. כמו כן הדבר הזה אינו מאפשר להתיר איסורי תורה 'בסיטונאות' ודברים אלו צריכים להישקל בכובד ראש ולאחר התייעצות עם גדולי ישראל.

לגמרי נכון הדבר המשתמע מדברי הכותבת כי הרבנים הצבאים צריכים להיות יותר אקטיביים בעניינים האלו- להשתתף בהערכות מצב, כמו כל קצין מטה אחר, לקבל את הפרטים והתמונה המלאה של היחידה כדי לצמצם או למנוע במידת האפשר חילול שבת תוך התחשבות מלאה בצרכים המבצעיים ובכך גם להיות לעזר למפקד היחידה בביצוע המשימה. יש לא מעט מפקדי יחידות שהשכילו להבין את החשיבות המבצעית של רב ביחידה כקצין מטה ונעזרים בהם.

ראוי לציין כי הכותבת מעלה נקודה חשובה אחרת שביקור הקצר והפרידה לפעמים מקשה יותר גם על הלוחם וגם על אשתו והילדים, ובכך רואים את גדולתו הרבה של הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות כאשר כתב: "...מאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו..."

כפי שראינו אין מה להשוות בין סיפורים משעבוד מצרים, דרך האינקוויזיציה ועד השואה לענין הזה. זאת בגלל הסיבה הפשוטה שבשואה, או בכל תקופה אחרת בגלות, בה השפילו והרגו בנו במטרה שנעזוב את התורה והמצוות- דווקא מתוך מסירות הנפש של אנשים אלו, לקיים מצוות גם שאינם חייבים- אנחנו הגענו לאיפה שהגענו ועם ישאל חי ומחובר לערכים שלנו. אך כאן המקרה שונה- המלחמה עכשיו היא עבודת ה' שלנו, אנשים נכנסים ללחימה ומסכנים את נפשם מבחירה וכל זה כדי לקדש שם שמים ולהחזיר הכבוד של עם ישראל שזאת מצווה כל כך גדולה שאי אפשר לשער כפי שהרמב"ם בהלכות מלכים ממשיך- "...וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא..."

כאשר היו הופעות של אמנים בגזרתנו, בקשתי מהם שיקדישו שיר לנשים בבית, שהן לוחמות ומוסרות את הנפש לא פחות מהחיילים בשטח.

גם בדורנו אפשר לומר בפה מלא- בזכות נשים צדקניות נגאלים ישראל!

הכותב הוא מנהל תנועת מעייני הישועה ורב גדוד מילואים