מה שהיה הוא לא מה שיהיה

פרשת וארא מלמדת אותנו על שבע המכות הראשונות ופרשת בא על שלושת האחרונות.

על פי דעה אחת בחז"ל המכות התחילו בראש חודש שבט (כל מכה נמשכה שבוע שלם) עד י"ד ניסן. מכות מצרים הן שינוי מהותי של עולם הטבע – מלמעלה ועד למטה; מן הדם הנוזלי ועד נפשם של הבכורות. הרעיון של עשרת המכות הוא שהעולם שלפני יציאת מצרים והעולם שאחרי יציאת מצרים – אינו אותו עולם.

מה שהיה הוא לא מה שיהיה. סדרי הטבע, הקונספציות, השאננות – כל אלה מתנפצים להם במהלך עשר המכות.

היציאה לחירות מהגבולות החומריים מלווה בקריסת מערכות החיים של ארץ המֵיצרים והמגבלות. המכות מערערות את יסוד החיים הבסיסי ("דם"); את היכולת לקפוץ ולדלג מעל בעיות החיים ("צפרדע"); את הקרקע שמתחת לרגלי האדם ("כינים"); את החייץ בין המרחב האנושי לבעלי החיים ("ערוב"); את הרכוש ותחושת הבעלות ("דבר"); ואפילו את האוויר ("שחין") והשמים ("ברד"). בפרשת בא מוכים החקלאות ("ארבה"); הקוסמוס ("חושך") והראשוניות האנושית ("בכורות").

ישנם רגעים בחייו של אדם ושל אומה שבהם אין מנוס משינוי טוטאלי. מה שהיה שוב לא יהיה. הקריסה מלווה בכאב בלתי נמנע אולם מתוך הכאב עם ישראל יוצא לחירות. כך היה בעבר וכך בימינו.

צמיחה מגיעה לאחר שהזרע נרקב באדמה. אנחנו עוד נראה בקרוב את הישועה שתצמח מתוך המכות שאנחנו חווים כעת. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

שבת שלום וחודש טוב.