בראיון לערוץ 7 מספר הפרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, על תופעה שלהערכתו קיימת הרבה מעבר למדווח ולמסופר, ובה מילואימניקים בעלי עסקים המבקשים סיוע והבנה מבנקים נענים בסירוב.
אלבשן מדגיש כי גם אם היה מדובר במקרה אחד היה די בכך כדי לעסוק באירוע, אך להערכתו מדובר בהרבה יותר מכך. אליו עצמו הגיעו שני מקרים, אך מכל עבר הוא שומע על מקרים דומים. המדובר הוא באנשי מילואים ששבים מהלחימה בדרום ובצפון וכשהם מבקשים הבנה מהבנק בדמות פריסת חובות וכיוצא באלה המענה שהם מקבלים הוא שהעסק שלהם הוא עסק בסיכון ולכן לא יקבלו את הסיוע.
את התשובה הזו, מדגיש פרופ' אלבשן, קיבלו המילואימניקים משני בנקים שונים. את התשובה הם קיבלו לאחר שמונים יום בתוך רצועת עזה. "בוודאי שהעסק בסיכון. הוא בסיכון כי הם מסכנים את חייהם למעננו", אומר אלבשן המדגיש כי הטרוניה שהוא מפנה אינה רק כלפי הבנקים על אף שאלה ידעו לצאת במסע הסברה בתחילת המלחמה ולהבטיח שהם עם בעלי העסקים בשעתם הקשה וכיוצא באלה, והם אלה שבבעלותם כיסים עמוקים שמהם ניתן לתת הלוואות "כמו שהם נותנים לבעלי הון".
לדבריו הטרוניה צריכה להיות מופנית מעבר לבנקים גם לרגולטור, כלומר לשר האוצר, לנגיד בנק ישראל, למפקח על הבנקים ושאר הבכירים שיכולים וצריכים היו להיערך מראש לבעיות הללו. "בנק ישראל יכול להנחות את הבנקים. יש לחלק מהבנקים גרעין שליטה של המדינה. מעבר לכך הבנקים מפוקחים ולא יכולים לעשות כרצונם", מזכיר אלבשן את האחריות הקיימת לצמרת הכלכלית של המדינה.
"גם אם היה מדובר בעסק פרטי שלא מפוקח על ידי הרגולציה, אי אפשר להגיד לבנקים שבכל מקום שבו מדובר במילואימניק המדינה תיתן ערבות כדי שאפשר יהיה לתת לו הלוואה? מה הבעיה לעשות את זה", שואל אלבשן.
באשר לשני המקרים בהם טיפל אנחנו שואלים אם בעקבות תשובת הבנקים העסקים המדוברים קרסו והוא משיב כי "גם כך העסק קורס כי הם נלחמים. כדי להחזיק במעט את העסק הם היו צריכים לקבל עוד קצת הלוואות. באחד המקרים התערבנו באופן אישי והעסק נפתר יחסית בקלות, אבל זה בגלל התערבות תקשורתית כך שזו לא חוכמה גדולה. לגבי הבנק השני זה לא נפתר כי המבקש חזר להילחם ואי אפשר להתקדם עם זה. האבסורד כאן זועק לשמים".
לדברי פרופ' אלבשן מדובר בתופעה רחבה. "לי במקרה יש שני מקרים שטיפלתי בהם, אבל אני שומע מכל עבר על עצמאים שלא מקבלים סיוע. המדינה לא נערכה. היו תשעים ימים להיערך ולא דאגו להקפיא את המצב. כדי להקפיא מצב צריך לשלם כסף וכדי לשלם כסף צריך לתת ערבות".
"תפקידם של כל בעלי התפקידים השונים היה לחשוב מראש. בשביל זה יש פקידות מקצועית שתגיד שבסיטואציה כזו וכזו יש היערכות כזו לעסקים קטנים וכזו לעצמאים וכו'. יש דרך לעשות זאת. זו לא חוכמת נסתר. דרושה רק מקצוענות ועבודה שחורה כדי שהמילואימניק שחוזר מעזה לא ירגיש שהוא צריך לפרפר בין מוסדות רשויות ובנקים אלא שמישהו עשה את הדרך בשבילו כמו שהם עושים את כל הדרך בשבילנו. אלו דברים ברורים מאליהם. כשסוגרים אזור בגלל מצב חירום ידוע שצריך לדאוג לכמה דברים כדי שבעלי עסקים לא ייפגעו, ובוודאי כשמדובר במילואימניקים".