סיפור יציאת מצרים לדורות הבאים הוא אבן יסוד בהבנת הייעוד של עם ישראל והשליחות של עם ישראל. סיפור יציאת מצרים אינו רק המצווה של "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". סיפור יציאת מצרים הולך ומופיע שוב ושוב במצוות נוספות. יתר על כן, תוכן המצווה אינו רק הסיפור המעשי של פרטי יציאת מצרים, אלא גם את ההבנה של מה בעצם אנחנו עושים כאן? למה יצאנו ממצרים?
הרי ארבעה לשונות של גאולה לא היו רק "וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי" אלא גם "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ".
יש לנו תפקיד, אנחנו צריכים לבנות כאן בארץ ממלכת כוהנים וגוי קדוש, כדי להוציא מהכוח אל הפועל את השליחות המיוחדת שלנו.
אנחנו רואים את זה בפרשה בכך שמצוות סיפור יציאת מצרים נמצאת לא רק תוך כדי הציווי על קרבן פסח, אלא גם אחר כך בפרשת "קדש לי" העוסקת בקדושת הבכור. ושוב לאחר מכן, בפרשת "והיה כי יביאך" העוסקת בפדיון הבכור. כידוע, שתי הפרשות האלו נמצאות אצלנו בתפילין יחד עם פרשת שמע ופרשת ואם שמוע.
למעשה בפרשת "קדש לי" יש רק פסוק אחד על הבכור, "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא". מכאן ואילך משה רבנו מספר על יציאת מצרים בכלל ולא על הבכור.
מה פשר התופעה? נראה שכדי להבין את התפקיד של הבכור, יש לעסוק ביציאת מצרים. בעם ישראל יש חלוקת תפקידים: כוהנים ,לויים, וישראלים – כוהנים בעבודתם, לויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם, הבכור צריך היה גם הוא לעבוד בקורבנות, אבל הכהן מחליף אותו. ההבנה הזאת לא מתאפשרת בכלל בלי להבין את הייעוד של עם ישראל. לכן, אומרת התורה: נספר ונרחיב בנוגע ליציאת מצרים, נבין את היעוד, נבין את התפקיד מתוך כך נבין גם את חלוקת התפקידים.
עיקרון זה מתבטא גם בספר דברים. בארבעה מקומות מופיע הציווי "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (ולכן בהגדה כתוב שזה כנגד ארבעה בנים) – שלוש מההופעות הן בפרשה שלנו ואחת בפרשת ואתחנן, שם מופיעה שאלתו של החכם: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶתְכֶם"? שאלתו לא עוסקת בצורה מפורשת בפסח, הוא שואל באופן כללי מה העדות והחוקים?
ומה התשובה שנותנת התורה לאותו בן? מספרים לו על יציאת מצרים, שממנה נובעת מערכת שלמה שלמצוות. אותן המצוות הופכות אותנו להיות העם שמוביל את דבר ה' בעולם, העם שכל הגויים יסתכלו על ממלכת הכוהנים שלו ויראו איך צריכה להיראות אומה איך צריכה להיראות מערכת משפט וצדקה.
הופעה נוספת של זכירת יציאת מצרים היא במצוות ציצית. מצוות ציצית שקולה כנגד כל המצוות, ולכן צריך לזכור ש"אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם".
בפרשת מקרא ביכורים מופיעה יציאת מצרים בהרחבה. מביא הביכורים אומר: הנה, יש לי פרי שהבאתי. מה זה הפרי הזה שהבאתי? הו, זה סיפור ארוך: היינו במצרים וצעקנו לה' והוא הוציא אותנו משם. הפרשייה הזאת היא הבסיס להגדה של פסח. הגדה של פסח היא מדרש הלכה של הפרשיה הזו: מ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עד ל"וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'". כל העשייה של עם ישראל בעולם מתחילה ביציאת מצרים.
חז"ל אמרו: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים". מסביר הרב קוק שלא מדובר רק על לראות את עצמו כאילו הוא חלק מהסיפור ההיסטורי הזה. בכל דור ודור הוא חייב לראות כיצד הוא נוטל חלק בתהליך המופלא של עם ישראל בארצו, שמוציא מהכוח אל הפועל את השליחות האלוקית.
זכינו בדורנו שאנחנו יושבים בארץ ישראל, שאנחנו נלחמים על זכותו של עם ישראל להתקיים ועל זכותה של מדינת ישראל להתקיים. יש אנשים בעולם שזה עוד לא ברור להם, וצריך שזה יהיה ברור להם. זה החלק המוטל על הדור שלנו ואנחנו עושים את זה בשליחות אלוקית ובליווי אלוקי. אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שימשיך ללוות אותנו בשליחות המיוחדת של הדור שלנו. אנחנו מעבירים לדורות הבאים את סיפור יציאת מצרים, ובד בבד עם סיפור יציאת מצרים, אנו מעבירים לו את השליחות המיוחדת של הדור שלנו: לקרוא בשם ה', להיאחז כאן בארץ ובכך להוציא מהכוח אל הפועל את השליחות האלוקית שלנו. החלק המוטל על הדור שלנו הוא גם להשיב את בנינו שנלקחו בידי עם זר ולומר לכל העולם, עם ישראל חי, מדינת ישראל חיה וקיימת. וכך זה יישאר. עד שנגיע אל הגאולה השלמה.