ההסלמה בצפון נמשכת. השבוע זה שוב עלה בחיי אדם, כאשר ברק איילון (45), חבר כיתת הכוננות של כפר יובל, ואמו מירה (75) נהרגו השבוע (ראשון) מירי טיל נ"ט שפגע ישירות בביתם במושב.
הבעל אליהו, שנכח בבית בעת הירי אך שהה בחדר אחר, נפצע באורח קל. קודם לכן חוסלו שלושה מחבלים שחדרו לישראל מהר דב ותכננו לתקוף את אחד הבסיסים. כוח צה"ל חתר למגע וחיסל אותם. בפעולה נפצעו חמישה חיילי צה"ל באורח קל-בינוני.
במקביל, ולאורך כל התקופה, ממשיך חיזבאללה בירי רצוף לעבר יישובי הצפון. בתגובה פתח צה"ל בגל תקיפות נגד עמדות חיזבאללה בשלל אזורים בעומק לבנון. תקיפה נרחבת בוצעה ביום שלישי במרחב ואדי סלוקי שבלבנון. מדובר בתקיפה חריגה בהיקפה. על פי דובר צה"ל חיזבאללה עושה שימוש נרחב במרחב הוואדי לצורכי טרור, והטמין באזור המיוער עשרות אמצעים ותשתיות של הארגון שכוונו לפגוע באזרחים ובחיילים. בתקיפת מרחב ואדי סלוקי הופצצו באש מטוסי קרב וארטילריה עשרות עמדות, מבנים ותשתיות צבאיות של חיזבאללה.
כחלק מהיערכות צה"ל להסלמה אפשרית נערך השבוע אימון גדול בפיקוד הצפון. מפקד פיקוד הצפון, אלוף אורי גורדין, נכח בתרגיל גדודי בחטיבה 228. הלוחמים תרגלו תקיפה בלבנון כחלק מהגברת מוכנותם לכל תרחיש אפשרי. גורדין פנה ללוחמים ואמר: "התרגיל שאנחנו נמצאים בו הוא חלק מחשיבות הגברת המוכנות שלנו להרחבת הלחימה והמתקפה על לבנון. אנחנו מוכנים לזה יותר ממה שהיינו אי פעם, להיום בלילה אם נצטרך. ואנחנו נמשיך ונחזק את המוכנות ואת ההיערכות גם קדימה", אמר.
האירועים הללו רק מרחיקים את האופק של יותר מ־60 אלף מתושבי הצפון שפונו מבתיהם על ידי המדינה לפני שלושה חודשים ושוכנו בבתי מלון ברחבי הארץ. התושבים מצידם מבהירים כי אין בכוונתם לחזור ליישוביהם עד להשבת ביטחון מלא לאזור, ומנגד הזמן שחולף בלי תוכנית פעולה סדורה מעצים בקרב התושבים את תחושת חוסר הוודאות לגבי עתידם.
רינה (32) עזבה מאחור את ביתה בעיר הצפונית המופגזת ופונתה עם משפחתה לבית מלון במרכז הארץ. רינה, בעלה ושלושת ילדיה הקטנים מתגוררים בחדר אחד כבר יותר ממאה ימים. "אני מתגעגעת לבית שלי, למיטה, למטבח או אפילו סתם לשבת על הספה בשקט. שם נולדתי ושם גדלתי ויום בהיר אחד הודיעו לנו לארוז מהר ויצאנו משם. זה לא קל", היא משתפת.
"החדר במלון צפוף מאוד, טוב שאת לא רואה את הבלגן. אני מנסה לעשות סדר יום לילדים שלי, אבל זה לא פשוט. לפעמים אני מבשלת להם על כירה חשמלית בחדר, כדי שלא ישכחו את הטעם של הבית. הבת שלי שואלת אותי כל בוקר: אמא, מתי חוזרים הביתה? גם להם זה כבר מתיש".
יש צפי לחזרה?
"יש כל מיני תאריכים שנזרקים לחלל האוויר, אבל הכול זה בגדר ספקולציות. אף אחד לא מדבר איתנו על לוחות זמנים. אף אחד לא יודע באמת מה קורה. חשוב לי לומר שעם כל הקושי שיש לנו כאן במלון, אני מתכוונת לחזור הביתה אך ורק כשהביטחון האישי יחזור. אני לא מוכנה יותר לראות את חיזבאללה על הגדרות. גמרנו את הימים שישראל תספוג ולא תענה. אין ברירה אחרת, אנחנו חייבים להחזיר את ההרתעה".
כשאת שומעת על ירי נ"ט לעבר הבתים שלכם, מה את מרגישה?
"זה נורא קשה. האמת, אני בחרדה על הבית שלי. חיזבאללה חייב לשלם על זה מחיר כבד. לצערי הוא לא מורתע. שיהיה ברור, אנחנו למציאות של שישה באוקטובר לא חוזרים. כולנו כבר ממש רוצים הביתה, אבל אם נדע שהצבא נכנס ללבנון ועושה מה שצריך כדי להכות בחיזבאללה ולהחזיר את הביטחון ואת השקט - אנחנו חזקים ונישאר כאן כמה זמן שיידרש. העיקר שצה"ל יעשה את העבודה. חייבים לשנות את המציאות בגבול הצפון, אחרת לא נחזור", היא מבהירה.
"אנחנו מקריבים את יישובי הצפון?!"
ימים לא קלים עוברים גם על משה דוידוביץ', ראש המועצה האזורית מטה אשר וראש פורום יישובי קו העימות, שתושביו מפונים מבתיהם כבר יותר משלושה חודשים ותחושת המיצוי והתסכול אצלם רק הולכת וגוברת. "התושבים שלי בגדול מרגישים אובדי עצות ובעיקר חסרי אונים", הוא אומר. "יש פה סיטואציה שנכפתה עלינו בעל כורחנו, ואין לנו לא כתובת ולא מושיע ולא ודאות ולא תקווה, בעיקר בגלל שאנחנו לא יודעים לומר מתי הם יחזרו לביתם. וחמור מכך, היום קיימתי ישיבה עם תושבי אחד היישובים שלי, שלא אציין את שמו, וחלק ניכר מהם אמרו לי שבסיטואציה כזאת, אם לא יהיה מהלך פיזי מהותי ומשמעותי שירחיק את חיזבאללה - הם לא יחזרו ליישוב הזה לעולם. וכשאני אומר לא יחזרו - זה לא יחזרו".
הם אומרים את זה מפורשות?
"חד־משמעית. ביישוב הזה נקלטו לאחרונה 35 משפחות חדשות, והם אומרים: לאט לנו. הסיטואציה פה היא שאין כתובת ואין מועד ואין אמירה ברורה של הממשלה בכל מה שקשור לחיזבאללה, לחוליות רדואן, לירי ולפגיעה בנפש. ראינו השבוע מה קרה עם משפחת איילון". דוידוביץ' מבהיר כי "ככל שהזמן נוקף ואין ודאות - יותר ויותר חלקים מהציבור מאבדים את האמונה שהממשלה מסוגלת לטפל בסיפור הזה כמו שצריך. וכשרואים אירוע כמו שקרה השבוע בכפר יובל, אז אנשים אומרים בצורה הכי ברורה שהם ליישובי קו העימות לא יחזרו ככה. המטרה הראשית שלי כראש רשות וכראש פורום יישובי קו העימות היא להחזיר את האנשים הביתה בביטחון".
לאחרונה יש דיבורים על כך שצה"ל מתכנן להחזיר חלק מהיישובים שנמצאים במרחק מסוים מהגבול.
"כל עוד המצב הוא כפי שהוא - אין מצב שזה יקרה. כל עוד לא נעשית שום פעולה פיזית בלבנון להרחקת החיזבאללה - זה לא יקרה. לא ניתן לזה לקרות. לא ניתן את ידנו לסיטואציה כזאת. ויותר מזה, בתקציב המדינה נראה שוב שהממשלה מוותרת על הצפון", הוא מאשים.
הסכם מדיני ליישום החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שאליו חותרים גורמים אמריקניים וישראליים, יספק אתכם?
"אמרתי, ואני אגיד את זה בפעם המי יודע כמה, שהסכם כזה לא יהיה שווה את הדיו שהוא חתום עליו. ממש כך. את מכירה מדינה אחת בעולם שעושה הסכם מדיני עם ארגון טרור? אני לא מכיר דבר כזה. רק במדינת ישראל אפשר לעשות דברים כאלה", הוא קובל. "ההיסטוריה הוכיחה כמה ההחלטה הזאת שווה, ואם ההיסטוריה הוכיחה, בעבר הלא רחוק, שאין תוקף להחלטה שכזאת, אז מה אנחנו הולכים לעשות? לשים לעצמנו רטיות על העיניים, לסתום את האף ולהגיד אנחנו חותמים? למה? כי אנחנו מקריבים את תושבי הצפון? לא יהיה. אנחנו נעשה כל אשר לאל ידינו כדי שזה לא יקרה. זה לא קשור לשמאל וימין, זה לא קשור לשום דעות פוליטיות, זה קשור אך ורק לדבר אחד: יש בסיס קיומי והוא ביטחון התושבים, וכשאתה מאבד את הבסיס הקיומי הזה אין לך זכות קיום. אם רוצים לעשות את ההסדר הזה רק כדי לרצות לא יודע את מי, אז אני אומר שיאבדו את הצפון, ויותר מכך - יאבדו אותנו, את התושבים. וכשמדינת ישראל מאבדת את הצפון היא מאבדת גם את תל אביב וירושלים".
אתם בקשר עם ההנהגה המדינית? מה אתם שומעים מהם?
"נפגשנו כמה פעמים. ראש הממשלה היה אצלנו ושרים באים והולכים וכולם מצקצקי לשון וכולם מדברים גבוהה גבוהה ואומרים 'אנחנו מחויבים לביטחון התושבים שלכם' ויוצאים מפה כלעומת שבאו ולא יודעים על מה הם מדברים. זה עצוב".
מה בכל זאת אתה אומר לתושבים שלך כדי לחזק אותם בשעה הקשה הזאת?
"רק דבר אחד: אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו חקלאים ומאמינים שעל האדמה הזאת בסופו של דבר אין לאף אחד זכות לוותר. עצי הפרי שלנו, האבוקדו, התפוחים והנקטרינות, עוד יפרחו וילבלבו. אני מאמין שבסוף השכל הבריא וההיגיון ינצחו גם את כל הגחמות של אנשים שחושבים שאפשר על הגב שלנו לעשות הסכם מדיני, שישיג אולי שקט רגעי ובעוד שנה או שנתיים ייצר לנו - אני נמנע מלומר עוד שואה כמו שקרתה בעוטף עזה, ואומר עוד מהלומה. העם שלנו הוא עם שלאורך כל ההיסטוריה חוטף מכות ובסוף הוא משתקם. אחרי הכול, בסוף אנחנו נתרומם. אנחנו גם עם קשה עורף אבל אנחנו גם עם סגולה".
"היינו כבר ב־1701"
גם ראש העיר קריית שמונה אביחי שטרן חש בתקופה האחרונה בקושי גובר בקרב תושבי עירו המפונים: "אנחנו מדברים על 21 אלף איש שמפוזרים ב־223 בתי מלון בכל רחבי הארץ".
איך מצליחים לנהל ככה עיר? לדאוג לתושבים?
"חילקתי את הארץ לשישה מחוזות, ולכל מחוז מיניתי מנהל אזור שהוא כמו ראש עיר קטן. יש איתו חמ"ל ומוקד טלפוני וצוות שכולל אנשי רווחה, חינוך וקהילה. פתחנו גם מוקד ארצי שמקבל פניות מכל הארץ וככה הצרכים מגיעים מלמטה למעלה ואנחנו מעניקים את המענה. רוב השבוע אני נמצא בקריית שמונה, במרכז שליטה שמקבל תמונת מצב מהחמ"ל, וככה אני מנסה להשתלט על האירוע הזה. בסופי השבוע אני נוסע לבתי המלון ומבקר את התושבים".
מה אתה שומע מהם? מה האווירה שם?
"לא פשוט בכלל. בעיקר מטריד אותם חוסר הידיעה כמה זמן הם עוד צפויים להיות מחוץ לבית. העובדה שאין איזשהו אופק מקשה עליהם מאוד. חוסר הוודאות הכי קשה להם. אין להם את האופציה לתכנן או אפילו לדעת מה יעלה בגורלם. זה החלק הכי קשה בשבילם. בתוך זה יש את המצוקה הכלכלית, שכל משפחה כמעט נמצאת בה אחרי שלושה חודשים כמעט בלי הכנסות. רוב האנשים יצאו לחל"ת. זה סיר לחץ אדיר שאנשים נמצאים בו".
שטרן נותן דוגמה לקושי אחד קטן שעמו מתמודדים המפונים בימים אלו: "לפני שלושה חודשים, כשהם יצאו מהבית, עוד היה קיץ. הם לא העלו בדעתם שזה יהיה כל כך ארוך ולא לקחו ציוד חורף ובגדי חורף. אז הוצאתי אוטובוסים של תושבים, גם מאילת במרחק של עשר שעות נסיעה, כדי להיכנס הביתה לשעתיים ולקחת בגדי חורף. יש מצוקות בדברים הכי בסיסיים", הוא אומר, "משפחה של חמש נפשות צפופה בחדר או בעלי עסקים שהמצב אצלם מתוח וקשה. הם קיבלו מקדמה של חודש אוקטובר, אבל על נובמבר־דצמבר אף אחד לא מדבר איתם".
למרות הקושי הרב, שטרן משוכנע כי דווקא ניסיון חדירת המחבלים להר דב והירי הקטלני לכפר יובל שהיו השבוע מוכיחים כי לא היה מנוס מהוצאת התושבים מהאזור. "בסופו של דבר, כשאנחנו רואים את הפגיעות ואת המראות הקשים אנחנו למדים שפינוי העיר, עם כל האתגר שבזה, עם הפיזור הגאוגרפי האדיר, אין ספק שהיה החלטה נבונה. היינו יכולים לראות תמונות הרבה יותר קשות אם האוכלוסייה הייתה בבתים". מנגד, האירועים הקשים לאורך הגבול גם מעוררים חשש רב בקרב התושבים. "כל אירוע כזה בגבול הצפון בוודאי מגביר את הלחץ ואת החרדה בקרב התושבים. יש כל מיני אמרות שאנחנו שומעים מעת לעת שהרחיקו אותם מהגדר ושעוד מעט יבשילו התנאים לחזרה ועוד כל מיני דברים. זה הזוי. כל יום נורים טילי נ"ט לעבר ישראל".
השאיפה המוצהרת של הדרג המדיני והצבאי היא לחתור להסכם מדיני להרחקתם אל מעבר לנהר הליטני.
"מאוד קשה להתייחס להסכם מדיני שאני לא מכיר את פרטיו וכשאני לא בקיא בפרטי המשא ומתן. באופן כללי אני יכול לומר שהייתה לנו כבר החלטה 1701 והיא לא עבדה. אנחנו מכירים את התוצאה. אז מי אומר שהחלטה 1801 תעבוד או 1901 תעבוד? אי אפשר לעשות אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה", הוא מבהיר. "בצד השני של הגבול יש ארגוני טרור. מדובר בטרוריסטים עם דם יהודי על הידיים שכל ייעודם ומטרתם זה לחסל אותנו - אז עם מי אנחנו רוצים לעשות הסכם? לאילו הסכמות אפשר להגיע איתם?"
אז מה אתה מצפה שמדינת ישראל תעשה?
"אני מצפה ודורש להחזיר את ההרתעה שכל כך חסרה למדינת ישראל בימים האלה. אני גם לא כל כך יודע איך אפשר להרתיע שהידים, בזה שנחסל אותם? כנראה שהפתרון הוא פשוט מאוד: דין חיזבאללה כדין חמאס, וכל ארגון כזה שקורא לחיסול והשמדת ישראל צריך להיות מחוסל קודם".
הדרג המדיני מקשיב לכם?
"כן. אני נמצא בקשר עם כולם, אבל זה לא עוזר שמקשיבים, השאלה היא מה עושים בסוף. אני לא יושב לא בקבינט ולא במשא ומתן ואני לא יודע מה נעשה עם זה. אני לא היחיד שמביא את הקולות האלה. כל חבריי ראשי הרשויות בקו העימות אומרים אותו דבר: לא נחזיר את התושבים שלנו בלי תנאים שיאפשרו את החזרה שלהם הביתה", הוא פוסק בנחרצות. "דיבורים על חזרה בשלב הזה רק מגבירים את הלחץ. אני לא יודע מי אומר את האמירות האלה, אבל כל מי שאומר דבר כזה אני מזמין אותו לבוא לגור איתנו פה ולהביא את כל המשפחה שלו יחד איתו ונראה אותו חוזר", הוא מלין.
"אני חושב שאנחנו עזבנו את ביתנו ואת העיר שלנו והשארנו את הכול מאחור כדי שכוחות הביטחון יסיימו את העבודה כדי שנוכל לחזור למציאות שונה ממה שהיה פה בשישה באוקטובר, נקודה. וכל עוד המציאות לא שונה מהמציאות שהייתה כאן - אנחנו לא נחזור. אנחנו לא מוכנים לחזור כל עוד האיום של השבעה באוקטובר מרחף מעל עשרות אלפי תושבי מדינת ישראל. זה פשוט לא יקרה".