חבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה אלדד טען בשיחה עם ערוץ 7 כי על אף שקציני צה"ל חונכו על תום המלחמות הגדולות, השבעה באוקטובר הוכיח לנו שיש להביט ביכולות האויב ולא רק בכוונותיו, לכן מצרים עלולה להוות איום משמעותי על ישראל.
"מה שאני רואה בשטח זו העוצמה של המצרים וההתנהגות שלהם", פתח פרופ' אלדד. "היו שנים שבהן אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים, שבמסגרתו ויתרנו על כל סיני, גם שילמנו במטבעות בתחום ההכרה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, שכולל את ההגדרה העצמית שלהם ומדינה משלהם. בגין התחמק מזה אבל שילם להם בסוף".
"הסכם השלום היה כך שהערבויות היחידות שהיו בו היו דילול כוחות בסיני, למרות שמדבר סיני היה אמור להיות מפורז. במרוצת השנים ההסכם הזה נשחק לגמרי. היו שנים שבהם היה אינטרס ישראלי שמצרים תהיה חזקה בסיני, בגלל דאע"ש, אבל כשהיתרנו להם באופן זמני להגביר כוחות, הם מעולם לא החזירו את הכוחות לצד השני של התעלה, ובכך הם מפירים למעשה את ההסכם, דרך החזקת כוחות גדולה הרבה יותר ממה שהותר להם".
פרופ' אלדד נשאל האם מתקפה ממצרים היא התרחיש המסוכן במציאות העכשווית שכוללת מלחמה עם חמאס, והסביר: "זה החלק הפחות מדאיג, כי מה שהמצרים עשו מאז חתימת ההסכם היה הכנה של הצבא שלהם לקראת המלחמה הבאה, ע"י אוטוסטרדות בסיני, מתקנים תת קרקעיים שבהם מאחסנים רקטות לטווח ארוך, שדות תעופה חדשים ומאגרי דלק ענקיים. כל הדבר הזה מכוון רק לישראל. אתה הרי לא מתכונן למלמחה מול איראן דרך הצבת דלק בסיני..".
עוד הסביר כי "גם כשאנחנו יודעים על מתארי התרגילים השנתיים של המצרים, הם מתאמנים למלחמה מול ישראל. כדי לוודא שהם יוכלו להעביר את כל הדיוויזיות לסיני בזמן קצר, הם הקימו עשרות גשרים מעל התעלה ועשרות מנהרות מתחת לתעלה, בחלקם יכולים לעבור שני טנקים זה לצד זה במקביל. אין שום סיבה 'תיירותית' או ענייני פיתוח של הבדואים בסיני, שבגללה סוללים את כל המערך הזה, חוץ מאשר להעביר מהר מאוד כוחות צבא צפונה לגבול עם ישראל".
האם לאור שיתוף הפעולה המתמשך מול הצבא המצרי והשלטונות במצרים, ניתן להניח כי ישראל שאלה את מצרים על תנועת הכוחות ויש תיאום בין המדינות, ולכן אפשר להיות רגועים בהיבט הזה?
"החשש שלי הוא שלא המצרים יתחמקו מתשובה, אלא שאנחנו אף פעם לא שאלנו כדי לא להרגיז אותם. זה לא ייאומן. אם זו רק תשתית, אז ניחא, אבל פה נכנס העניין שאנחנו נשבענו בשבעה באוקטובר שלעולם לא ננסה להעריך את הכוונות של האויב, אלא נתייחס רק ליכולות שלו. דפוסי ההתנהגות של מצרים בעשרים השנים האחרונות, שמאפשרים הזרמות נשק אדירות למדבר סיני, מראות את הדבר הזה. המצרים הבינו עם הזמן שבמקום להילחם בדאע"ש, עדיף שהם יתעלו את האנרגיות הג'יהאדיסטיות בתוך הרצועה נגד ישראל, ולא להילחם בזה, כאשר מצרים לא נלחמת בהעברות הללו של אלפי טונות של אמל"ח, אי אפשר יותר להתייחס למצרים כאל ידיד ושותף להסכם שלום ולעצום עיניים מהתשתית שהם מכינים. השורה התחתונה מבחינתנו זה שהם מסייעים לחימוש החמאס והג'יהאד ברצועה, ועל גבי הדבר הזה יש לנו גם את הצבא הגדול ביותר באזור שעומד כנגדנו במספרים גדולים".
פרופ' אלדד התייחס בהמשך למפת האיומים שצה"ל מגדיר בתחילת כל שנה, והסביר כי: "אתה לא יכול יותר למחוק אותם (את המצרים) מאיום הייחוס. כשאתה כותב בתחילת שנה את איום הייחוס של ישראל, אתה כותב את איראן וחמאס וחיזבאללה, אבל אתה לא כותב את מצרים. הדבר הזה צריך להיגמר, וכשנצטרך להגדיל את תקציב הביטחון שלנו אנחנו נצטרך לא רק כוחות וכלים נגד חמאס וחיזבאללה, אלא להתכונן למלחמה מול צבא גדול וסדיר כמו מצרים".
ממה אתה חושב שהחשיבה הזו של צה"ל נובעת?
"חלק מזה זה החינוך והאינדוקטרינציה של מפקדי צה"ל בעשורים האחרונים, שגדלו על כך שתם העידן של המלחמות הגדולות. זה מה שחינכו אותם כשהם נסעו לארה"ב לקורסים של האקדמיה האמריקאית, והם האמינו. אנחנו היינו צריכים ללמוד משהו מהמלחמה באוקראינה, וזה שלא תם עידן המלחמות הגדולות, ושאנחנו כמדינת ישראל לא צריכים להיות הקורבן של המלחמה הגדולה הבאה. גם אם לא ניזום אותה, אנחנו צריכים להיות מוכנים אליה. לכן כתבתי מה שכתבתי בעיתון מעריב".
לסיום נשאל פרופ' אלדד האם הגיעו אליו לאחר כתיבת המאמר תגובות מהמערכת הפוליטית והצבאית, והשיב: "היו כמה תגובות מפתיעות מבני פלוגתא שלי מהשמאל, שאמרו שפעם ראשונה שהם מסכימים איתי, אבל לצערי לא קיבלתי שום תגובה מגורם צבאי, מהאקדמיה או ממכוני המחקר של הביטחון הלאומי שלנו".