יושב ראש הכנסת ח"כ אמיר אוחנה נאם היום (רביעי) בדיון מיוחד במליאה לציון 75 שנה לכינון הכנסת בסימן מלחמת חרבות ברזל לצד נשיא המדינה יצחק הרצוג.
בישיבה משתתפים בנוסף, ראש הממשלה ח"כ בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד ומ"מ נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן.
החזן הצבאי סא"ל שי אברמסון נשא בדיון תפילה לשלום חיילי צה"ל.
"יום ההולדת השבעים וחמש של הכנסת, הוא לא יום הולדת שמח. עת צרה היא ליעקב, ועם ישראל מצוי באחד מרגעיו הקשים, נלחם על זכותו לחיים ולביטחון, לשקט ולשלווה", פתח אוחנה את דבריו.
הוא הוסיף, "המלחמה גובה מאיתנו מחירים קשים מדי יום, כבר מאה ועשרה ימים. אתמול קמנו לבוקר קשה וכואב במיוחד, בו נודע לנו שביממה החולפת נפלו לא פחות מ-כ"ד מבנינו, חיילי צה"ל. עשרים וארבע נפשות, שכל אחת מהן היא עולם ומלואו. עשרים וארבע נפשות שאבדנו ביממה אחת, המספרות את סיפורה המיוחד של המדינה שעל תקומתה נפלו: ישראל. אדם. רפאל. סרגיי. יובל. יואב. אלקנה. מארק. דניאל. אריאל. מתן. אחמד. ברק. שגיא. ניר. סדריק. יואב. איתמר. הדר. ניקולס. שי. דוד. איליי. אייל".
אוחנה ביקש מהנוכחים, "נקום בדומיה לכבד את זכרם של הנופלים".
אוחנה המשיך, "מאה ועשרה ימים שאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם היפות מביטות עלינו כאן ממעל, בשבי החמאס. מאה ועשרה ימים שליבותינו ומחשבותינו עם קורבנות השבעה באוקטובר, מהערים, מהמושבים, מהקיבוצים, מהחוגגים, מחיילי צה"ל, משטרת ישראל ומכוחות הביטחון כולם. מאה ועשרה ימים שכל כך הרבה משפחות מתפללות על יצוען בלילות טרופי השינה 'שרק לא נתעורר מדפיקה בדלת'. מאה ועשרה ימים שאותן דפיקות בדלת, הפכו צמד מילים תמימות למילים הכואבות ביותר בשפה העברית: 'הותר לפרסום'. ולמרות כל זאת, למרות הכאב והשכול, במותם, הם מצווים לנו את החיים".
אוחנה ציטט לוחמים שנפלו ותהה, "הבית הזה לא תמיד התאפיין בכל אלה. שמא נשקול – כולנו, יחד ולחוד - להיעתר לתפילתו של חייל שנפל, לחזק זה את זה - אלה את אלה?"
אוחנה המשיך, "ניר בנימין מגבעתיים שנפל אף הוא השבוע, קצין וג'נטלמן, עניו וצנוע, שאב השראה ועידוד גדולים מרוח האחדות שגילה במילואים. כשראה את חבריו נלחמים על תקומת הארץ יחד שכם אל שכם, כתף אל כתף, מבני דקלים ומרהט. מגבעתיים ומאלעזר. מראש העין ומאלון שבות. מזיכרון יעקב ומיקנעם. מחיפה ומיהוד. מהרצליה ומקרני שומרון. מקרית ארבע ומפרדס חנה. מקיבוץ מסילות ומראשון לציון. מרמת גן וממבוא בית"ר. מבאר שבע ומבית גמליאל. מתל אביב, ומירושלים. הם לחמו יחד, הם נפלו יחד, כדי שאנחנו – נוכל לחיות פה יחד".
"הוא אמר לאימו מיכל 'אל תאמיני לכל מה שאת שומעת בחוץ - אנחנו מנצחים!' בעוד בנה נטמן לפניה, ביקשה מיכל מהקהל שליווה אותו בדרכו האחרונה לחזור על הקריאה 'עם ישראל חי! עם ישראל חי!'"
"עם ישראל לא זר לפרעות, לרדיפות, לטבח ולשואה. אך תמיד, מתוך הכאב העמוק, מתוך היגון והשכול, מתוך הצער והעצב התהומיים, ידענו לצמוח ולהצמיח, לבנות ולהבנות, ללמוד וללמד, לפרוח ולהפריח, לחיות, ולהביא לעולם חיים. כך יהיה גם הפעם", המשיך אוחנה.
לסיום אמר, "צדק ניר כשאמר לאימו מיכל שלא תאמין למה שהיא שומעת בחוץ - אנחנו מנצחים. צדק אחמד כשאמר שהאנשים שהוא חי ועובד איתם הם אחיו ואחיותיו. צדק אלקנה כשאמר שאנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו וציווה עלינו להיות שמחים ומאוחדים. צדקה האם הבוכיה, מיכל כשאמרה: עם ישראל חי!"
הנשיא הרצוג נאם, "לכולנו היה לפחות רגע אחד כזה במאה ועשרה הימים האחרונים. רגע שבו שומעים או קוראים את שמות החללים שהותרו לפרסום, ופתאום הלב מחסיר פעימה. שם מוכר. פנים מוכרות. משפחה מוכרת. אתמול בבוקר, שוב פגש אותי רגע כזה, כשראיתי את שמו ופניו של רפאל בין שמות הגיבורים שנפלו. רפאל האהוב, היקר לנו כל כך, המסור למשפחתו, להדס רעייתו ולריי – בנו בן השנה. רפאל – הסטודנט המוכשר, המבריק, שהתקבל לתוכנית 'מושל' היוקרתית, סיים בהצטיינות את לימודיו, והחל לעבוד ברפא"ל. רפאל שזכיתי ללוות מקרוב ולתמוך בו ובאחיו בהליך הגיור אותו עברו".
הרצוג הוסיף, "רפאל שהיה בדמותו הוכחה חיה וחותכת לצדקתו ולנחיצותו של חוק השבות, ולהיותו אחד מהיסודות שלנו כמדינה יהודית. רפאל איננו, והנה מפאר עוד שם את מצבת הגבורה של עמנו; מפאר – כי לצד היגון העמוק, אנחנו לא שוכחים כמה אנחנו גאים בבנותינו ובנינו שנפלו במערכה שאין צודקת ממנה".
"אנחנו מחבקים מכאן את משפחותיהם, ונושאים תפילה חרישית: שרק נהיה ראויים. זוהי, מכובדיי, צוואת הנצח של טובי בנינו ובנותינו הפונים אלינו - ברגעים הקשים ביותר, בכניסה לשדה הקרב; כותבים מכתבים אחרונים, משאירים הודעות אחרונות. מצווים לנו חיים. חיים אחרים. חיים שונים מאלה שחיינו עד השבעה באוקטובר. ואני מייחל, ומתפלל, ומבקש ודורש! - שרק נהיה ראויים", המשיך הרצוג.
הרצוג התייחס למצב במדינה, "אני חש חובה לבטא כאן את רחשי לב העם, ולומר, יש דרך לנהל ויכוח. גם כשמתווכחים: להיות ראויים! אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר. אי אפשר לדבר על שינוי בַּשִּׂיחַ הציבורי, בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בַּשִּׂיחַ! אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות – בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי".
הוא פנה לנוכחים, "אדוני היו"ר, חברות וחבריי הכנסת. ביום הזה, יום הולדתה של כנסת ישראל – מקדש הדמוקרטיה שלנו - חשוב לי להדגיש, אחדות אינה אחידות, אחדות אינה סתימת פיות, אחדות אינה הפסקת הדיון והוויכוח בדברים הנוגעים לליבת הקיום של המדינה, החברה והדמוקרטיה הישראלית. הבית הזה, בית המחוקקים, הוא גם מקדש הוויכוח והדיון הישראלי, והמרחב לקבלת ההחלטות המשפיעות ביותר על חיינו".
הנשיא המשיך, "כך היה, וכך יהיה, וכך ראוי! אין לאף אחד ספק שהבית הזה יקיים בקרוב מאד את הדיונים החשובים וכנראה גם הסוערים ביותר שיש. על מלחמה ועל שלום, על היום שלפני ועל היום שאחרי, על ביטחון, על כלכלה ועל חברה, על מדיניות ותהליכים פוליטיים וציבוריים, על הסקת מסקנות והפקת לקחים, וכן, גם על תהליכי הנורמליזציה שלנו במזרח התיכון – שחמאס, חיזבאללה, החות'ים, וראש תמנון הרשע הטרוריסטי - איראן מנסים לסכל בכל כוחם".
"בדיונים האלה יש מקום חשוב לקואליציה, ומקום חשוב לא פחות לאופוזיציה. אבל, כשאנחנו ניצבים ברגעים היסטוריים ועומדים בפני אתגרים שמעטות האומות הניצבות בפניהם, אני חש חובה לבטא כאן את רחשי לב העם, ולומר: יש דרך לנהל ויכוח. גם כשמתווכחים: להיות ראויים! אסור לחזור לשיח של השישה באוקטובר. אי אפשר לדבר על שינוי בַּשִּׂיחַ הציבורי, בלי שהמשכן הזה יעשה בעצמו שינוי בַּשִּׂיחַ! אי אפשר לדבר על כבוד הדדי ועל אחדות – בלי שהכנסת תיקח חלק מרכזי בשינוי. הדרישה של העם, של המשפחות, של החללים – חייבת לחלחל לְכָאן. חייבת להשתקף מִכָּאן. חייבת להפוך לְצַו החקוק על קירות המשכן הזה. זו חובתנו, כלפי העם הזה, כלפי הדור הזה. להיות ראויים", אמר הרצוג לנוכחים במליאה.
הוא התייחס לחטופים ואמר, "אנחנו מחויבים להחזיר הביתה כל אחת ואחד מהם ופועלים בכל דרך לשחרורם. זה חלק קריטי בַּבְּרִית בין מדינת ישראל לאזרחיה ולחייליה. עם שלם עומד אתכן בימים הנוראים האלה! החטופים ואתן בלב של כולנו – כל דקה, כל שניה! אני מחזק גם את אחיותינו ואחינו המפונים מבתיהם בדרום ובצפון, ומייחל לשובן המהיר של המשפחות והקהילות לבתיהן – בהשקט ובבטחה".
לאחר מכן נאם ראש הממשלה נתניהו שהתייחס למצב המלחמתי, "מדינת ישראל למודת מלחמות ומבחנים. וגם בזה הנוכחי נעמוד יחד וננצח בעזרתם השם. אנו מוכיחים יום יום לאויבנו שהם טעו בגדול. הם האמינו שנתפרק מכל מה שיקר לנו. הם השלו עצמם שישראל חלשה ככורי עכביש. ההפך הגמור קרה. ספגנו מכה קשה מאוד ב 7 באוקטובר אך מהר מאוד נעמדנו על רגלינו. זוהי מלחמה על הבית. היא חייבת להסתיים במיגור התוקפנות והרשע של הנאצים החדשים. מי שתקף אנס ורצח הביא על עצמו במו ידיו חורבן חסר תקדים".
נתניהו המשיך, "הגדרנו את יעדי המלחמה והם שרירים וקיימים – להביא למיטוט שלטון החמאס להביא את כל חטופינו הביתה. אין ולא תהיה שום פשרה במה שנוגע להבטחת קיומנו ועתידנו לדורי דורות. נשקם את יישובי העוטף, נחזיר את תשובי הדרום והצפון בבטחה לבתיהם. נקדם ביתר שאת מדיניות התעצמות והתעצמות. נבצר את מעמדה של ישראל כמגדל השמירה של העולם התרבותי במזרח התיכון. אמרתי למנהיגי העולם שאם ישראל חלילה לא תנצח – אתם תהיו הבאים בתור. אמרתי להם שהמלחמה שלנו היא המלחמה שלכם, והניצחון שלנו הוא הניצחון שלכם".
לסיום אמר, "נשיב לתוקפינו מלחמה שערה וכך ניתן תקווה לאנושות כולה. את המסר הזה אני מדגיש גם כלפי פנים. רוב מוחלט בעם מאמין בצדקת דרכה של ישראל. הגבורה של לוחמינו וגיבורנו שנפלו תנצח. נצח ישראל ינצח. מחר טו בשבט, זהו זמן של העמקת שורשים ונטיעות. בקיבוץ כרם שלום על גבול ישראל עזה יינטעו שתילים חדשים – עצי גבורה. מחר חברי הקיבוץ יטעו את העצים לזכר הנופלים על הגנת הישוב בשמחת תורה, ויבטאו את ניצחון החיים שלנו על תרבות המוות של אויבנו. זהו ניצחון גדול, הוא יהיה שלם, הוא יהיה מוחלט. חג שמח למדינת ישראל, למפקדינו וחיילנו. חג שמח לכנסת ישראל".
ראש האופוזיציה לפיד אמר כי "הממשלה והכנסת הן לא הפתרון, הן הבעיה. הגיע הזמן שנשאל את עצמנו איך הגענו למצב שאזרחי ישראל, האנשים הטובים ביותר בעולם, מרגישים שהם איבדו שליטה על חייהם ואף אחד לא מטפל בזה. שישים שנה אני חי במדינה הזו. היא מעולם לא הייתה עצובה יותר. העצב יושב באוויר כמו אבן. אנשים מסתובבים שבורי לב. הלב נשבר כל יום מחדש. נשבר על החטופים, נשבר על הלוחמים שנהרגים, נשבר על המשפחות. אנשים אומרים לעצמם, 'איך הגענו לזה?'"
הוא הוסיף, "עזה היא רק חלק מהבעיה. המילואימניקים שיחזרו משם ישאלו אותנו, על איזו מדינה אנחנו נלחמים? מה המהות שלה? מה המטרות שלה? איזו מדינה היא רוצה להיות? ישראל תנצח במלחמה, אבל הניצחון הוא לא רק בזה שנהרוג את סינוואר. הניצחון הוא בזה שנהיה טובים יותר. טובים יותר אחד לשני, טובים יותר כאומה. למען החיים ולמען אלה שמובלים בשעה זו אל קברם, אנחנו מוכרחים לעשות שינוי".
"הכוח לקום מחדש קיים בתוכנו. תמיד היה ותמיד יהיה. ישראל תמיד ידעה להמציא את עצמה מחדש. תמיד ידענו למצוא את הכוח הזה בתוכנו ברגעים הכי קשים. אנחנו נמצא אותו גם הפעם. אנחנו נמצא בתוכנו את הכוח והשכל כדי לבנות פה מדינה טובה יותר, חזקה ומתקדמת ובטוחה יותר. אנחנו יודעים היום שהעובדה שלא עשינו בזמן את השינוי, הובילה לאסון. האסון הגדול בתולדותינו. אנחנו לא ניתן לאסון הבא לקרות. ישראל תעשה את השינוי שהיא חייבת לעשות. אין אפשרות אחרת", סיים לפיד.