כך הולכים הלומדים

לפני תשע שנים נפל דבר בעולם התורה. אם עד אז הכרנו את המסלולים הקלאסיים של הציונות הדתית לבחורים שסיימו לימודי תיכון – מכינה, ישיבת הסדר או ישיבה גבוהה, שבהן לומדים כל היום, באותה שנה נוסף למשוואה סוג חדש של ישיבה: ישיבה חקלאית, בבוקר עומלים כמה שעות בעבודת הקרקע ובהמשך היום לומדים תמידים כסדרם. הרב אלישיב בלוך (41), ראש הישיבה הגבוהה 'אדמת שמיים' בשדה אליהו, מספר על פריצת הדרך שקרתה מכיוון בלתי צפוי.

"יש לי אחים תאומים חמודים שסיימו בזמנו שמינית בישיבת מקור חיים, ותוך כדי שיחה איתם הבנתי שהם הולכים להתגייס מיד. הדבר הקפיץ אותי: מדוע הם לא הולכים למכינה או לישיבה? הם הסבירו לי שהם לא אנשי בית מדרש קלאסי. 'לשבת כל היום זה לא בשבילנו', טענו, 'ובאמת אין לנו כל כך אלטרנטיבות'", מספר הרב בלוך. "הם אנשים שרצו לשבת בבית המדרש ולהכניס קדושה בעבודת ה', אלא שהמסגרת היחידה היא יום לימוד שלם. זו הייתה נקודה ההתחלה. לא באתי ממקום של ביקורת או שמישהו לא בסדר, אלא מתוך צורך שחייב לקבל מענה משני הצדדים - גם של אנשים שרוצים להיכנס לעולם הישיבות ואין להם לאן, וגם אנשים שנמצאים כבר בתוך בית המדרש אבל מרגישים שמשהו כבוי אצלם ולא נתפס, הרגשה שנובעת מחוסר התאמה מסוים. איך אמר האדמו"ר הזקן? כשהאש לא נתפסת בגזע צריך ביטוש. צריך בחורי ישיבות עם אש בעיניים שעפים על החיים".

בלוך, מתלמידי הרב יצחק גינזבורג, כיהן אז כר"מ בישיבת עוד יוסף חי אך הסכים לקפוץ למים. "התחלנו בבית שאן שבעה חבר'ה בסוף סיוון, רובם ממקור חיים. אמרתי להם: אתם תביאו חבר'ה, אני אסדר את הלוגיסטיקה. בסוף השנה היו כבר 14, ובסוף השנה השנייה - 18. למרות שבניתי את הבית שלי ביצהר ואהבתי לעבוד, לא באתי ממקום של חקלאות וידיים עובדות. למדתי חמש שנים בתורת החיים עד הגירוש, ועוד שמונה שנים ביצהר. באתי מתוך העולם הישיבות ולא ידעתי מה הולך לקרות. אחרי תשע שנים אנחנו עדיין בהתהוות, כי אתה נכנס לעולם שאתה לא יודע מה הוא בדיוק, חדש ימינו כקדם. מה שאנחנו רואים בעיניים הוא אנשים שמחים עם חיות שקמים מוקדם בבוקר".

בלוך מפרט את הלו"ז המיוחד: "קמים בחמש וחצי לתפילה, הנחת תפילין ברבע לשש ובשש וחצי יוצאים לעבודה עד הצהריים. כולם קמים וגומרים את היום בסיפוק ועם אור בעיניים. מאה אחוזים יוצאים לעבודה, אין מישהו שנשאר במיטה. מבחינתי אנשים שחיים טוב בעולם של קדושה זו הצלחה. במובן הכי פשוט מה שקורה פה זה תיקון המידות. התלמיד הופך להיות בן אדם חרוץ ודייקן שעוזר לאחרים. אנשים עובדים פה בהתנדבות ולא מתוך מטרה לעשות כסף. ארץ ישראל היא לא פסקה באורות בשבילו, הוא מזיע עליה. אנשים פשוטים שלומדים ועובדים, והעבודה הופכת להיות חוויה פנימית. אני חושב שזו הנקודה".

בגלל הייחודיות של הישיבה, המונה כ־25 תלמידים, יש בה גיוון חברתי. "יש אצלנו בוגר תיכון במודיעין, בעל תשובה מ'אדם ואדמה' ובוגרי ישיבות קטנות. המנעד החברתי רחב מאוד. הסיבה פשוטה: נקודת האמצע של העבודה שמרכזת אליה הרבה קצוות. הבחור מישיבה קטנה צריך לנשום אוויר, והבחור מהתיכון הגיע מבחינתו אל הישיבות הקדושות. האופי והסגנון המיוחד של הישיבה מאפשר כל מיני חיבורים שאינם קיימים בעולם רוחני מופשט. אנחנו מרגישים שזו דרך חדשה שהלכו בה אבותינו. מצד אחד אנחנו חוזרים למה שהיה פעם, מצד שני נוצר פה משהו חדש שאני לא גדלתי בתוכו. הדרך שבה אני קיבלתי תורה לא הייתה כזאת, בית מדרש שהוא רציני עם עמל תורה בתוך מציאות שבה אנשים עובדים חצי יום. שני עולמות זה מאתגר, ליצור אווירת לימוד עם אנשים שחזרו עייפים מהעבודה. אנחנו לא מחפשים להיות ישיבה שהיא ריפוי בעיסוק בשעות הבוקר, אלא להמציא דרך חדשה שעדיין לא קיימת והכול בענווה".

למהלך הזה קיבל הרב בלוך ברכות מגדולי הרבנים. "אם הרב יצחק גינזבורג לא היה חותם על כך, וכן כל רב שהלכתי אליו, לא הייתי עושה את זה. בהתחלה היו לי ייסורי מצפון שאני מבטל תורה מחבר'ה למדנים, לא היה לי כל כך פשוט כי מדובר במישהו שכן יכול ללמוד. מצד שני, כל רב בירך אותנו ואמר שזה דבר חשוב. כיום אני מבין ורואה את הצד החיובי. צריך לתת אמון באנשים שאם הם באו אליי זה מה שהם צריכים".

מה אתם עושים בימי החורף?

"ברגעים אלו אני רטוב מכף רגל ועד ראש, אך בעמק הגשמים הם לא כמו בהר. גם ביום גשם לא קר ואין רוחות, קצת מלטף, היום היו טפטופים ונרטבנו, לא מתפנקים. אם יש גשם שיורד כל הזמן אי אפשר לעבוד וחוזרים הביתה, אך כל עוד הם נרטבים פה ושם, הכול בסדר. היתרון של העמק הוא שימי החורף מועטים, בגלל מזג האוויר. עובדים כל יום משבע עד שתים עשרה, בחורף, בקיץ, בסתיו, באביב. גם לחום מתרגלים. ביום הראשון של 'אדמת שמיים' בשטח כל החבר'ה באו מורעלים, וזה היה היום הכי חם בעשרים השנים האחרונות. בשעה אחת עשרה הם אמרו: תיקח אותנו, עוד שנייה אנחנו מתעלפים. אבל פרט לכך לא היה יום שהתקפלנו בגלל החום. מתרגלים. נכון, לא הולכים לעבוד בחממות אבל בשטח הכול בסדר".

ומה החזון לעתיד?

"החזון הוא שהבשורה הזאת תיגע באנשים, לא ממקום ש'אני בא כי אני לא יכול ללמוד', יש פה בשורה של דמות חדשה של עובד ה' בגדלות. בסוף לומדים פה 45 שעות שבועיות, לא שלומדים פחות מהשעות הרגילות. אנשים אמורים להגיד: אני הולך ללמוד בסדר עיון כמו בישיבה רגילה, לעשות את שני הדברים בגדלות וליצור משהו חדש באמת, לא משהו בינוני. יש פה בשורה שאם אנשים היו מתייחסים אליה ברצינות עולם הישיבות היה מרוויח".

בזמן שהישיבות מתחת לפוך

מי שהלך כעבור כמה שנים בעקבות הרב בלוך הוא הרב בצלאל הגר, ראש ישיבת 'נטע ימינך' במצפה אשתמוע המונה כ־40 איש, מתוכם 22 בחורים. "הרעיון נולד מראשי ישיבות חקלאיות תיכוניות שחיפשו כיוון לחבר'ה שלהם שסיימו תיכון. הסדר הישיבתי לא התאים להם, וכתוצאה מכך הייתה ירידה ברמה הרוחנית שלהם כשהם הלכו לצבא", מספר הרב הגר. "זה לא מתוך קריאת תיגר על הישיבות הגבוהות, אלא בעקבות צורך של חבר'ה רציניים שרצו מענה. הישיבה הראשונה, 'אדמת שמיים' בשדה אליהו, הוקמה שלוש שנים לפנינו, ואנחנו הצטרפנו אליהם. יש הבדלים בין הישיבות, אבל בגדול זו אותה מחשבה. החבר'ה אצלנו עובדים גם בחקלאות וגם בבניין. בגלל המלחמה גובר הצורך בעובדים יהודים וקבלנים שרוצים עזרה בבנייה. העבודה עצמה אידיאליסטית מאוד, עושים עבודה עברית. חבר'ה חרוצים מאוד, קמים כל בוקר בחמש וחצי, מתפללים, לומדים קצת הלכה והולכים לשטח לארבע או חמש שעות עזרה לבעלי חוות וחקלאים בהר חברון. החקלאים מתים עליהם. יש אפילו חקלאים שמשרתים בעזה שנתנו בידיהם את הכלים וביקשו שיטפלו במאות דונמים, והם מגיעים הביתה פעם בחודש וחצי לראות שהכול בסדר".

באחת וחצי אחר הצהריים התלמידים חוזרים לישיבה, ובשלוש מתחיל סדר יום רגיל הכולל תפילת מנחה, סדר צהריים וערב עם לימודי גמרא ואמונה. "יש כאן דגש על מצוות התלויות בארץ, ט"ו בשבט זה החג שלנו, ואנחנו משקיעים במיוחד בשיעורים של רבנים גדולים שבאים מבחוץ. יש גם התוועדויות חסידיות עם הרב איציק אמיתי, ואחד ההורים מגיע להעביר סדנה לבנייה אומנותית בטרסות אבן, הוא רוצה למקצע את החבר'ה בזה. היו לנו ימי עיון בנושאי השמיטה שבהם הבאנו רבנים כמו הרב מיכה הלוי, הרב צבי קוסטינר והרב חיים ירוחם סמוטריץ'. היעד שלנו הוא שאנשים יתפתחו לאורך שנים בתורה, שיהיה להם מרכז של תורה וסביבו יבנו ויפריחו את החקלאות ויחזירו את הערך אמיתי שלה בארץ ישראל".

נשיא הישיבה הוא אל"מ במילואים הרב משה הגר, נשיא מוסדות יתיר וממייסדי החקלאות ביישוב, ואביו של הרב בצלאל הגר. "אחרי שנים אבי הגשים את החלום שלו להקים ישיבת הסדר־גבוהה חקלאית, שתחילה הוקמה בקמפוס המכינה ביתיר וכיום שוכנת במצפה אשתמוע. הוא קיבל מהמשפחה מתנה ליום הולדת שבעים - נטיעת כרם באשתמוע ובניית כיתת לימוד למצוות התלויות בארץ".

הישיבה נמצאת במתחם המקורי של ישיבת ההסדר הר שלום, שנדדה מחומש למצפה אשתמוע לפני שנים, ומכהן בה כר"מ הרב מוטי גנירם, לשעבר ראש הישיבה. במלחמת חרבות ברזל נפל בוגר מחזור א' של ישיבת 'נטע ימינך', יהונתן מלכה. בישיבה מציינים בגאווה כי ד', מפקד יחידת דובדבן, הוא בוגר מחזור א' של ישיבת הר שלום.

"הישיבה היא מרכז רוחני לחקלאים, ואחת ההשלכות היא שהם באים לשיעורים. זכינו גם לטעת כרם קטן לפני ט"ו באב, בוסתן על שם רִנה שנרב. גם בשמיטה, כשהחקלאות פחתה והתמודדנו עם השאלה כמה לעבוד ובאילו מלאכות, החבר'ה פיתחו תחום של בניית נדנדות ושולחנות קק"ל למצפים". מתברר שעל הדרך המקום מהווה מענה זמני גם לבחורים מישיבות תיכוניות. "כל שנה מגיעים שמיניסטים או שביעיסטים להתרפא מהישיבה שלהם לתקופה של כמה חודשים ואף יותר, וחוזרים לישיבה התיכונית רק לבגרויות".

מבחינת הרב בצלאל הגר, הרצון הוא ליצור "דגם נורמלי". "בחורים רבים שעוזבים את ישיבות ההסדר לומדים אחר כך מקסימום דף יומי, למה זה צריך להיות ככה? אקל'ה גנירם זצ"ל מרמת מגשימים היה קם בארבע בבוקר, לומד שלוש שעות ואחרי זה בשש בערב לומד שעתיים גמרא. אנחנו רוצים שיהיה לנו דגם של אנשים שמלאים בתורה בגדולה ויחד עם זאת מפרנסים את המשפחה. אנחנו רוצים להתרגל לבנות את הלו"ז כבר מגיל צעיר, לו"ז שמתחיל מוקדם מאוד בזמן שהחבר'ה של הישיבות עדיין מתהפכים מתחת לפוך. הרצינות הזאת מביאה לרצינות אחרי זה בלימוד, גם אם לומדים שעה או שעתיים פחות. לומדים להתמודד עם הלימוד גם כשאתה עייף, אתה לא מוותר לעצמך והולך ללמוד. אנחנו רוצים שגם כשהם יצאו מהישיבה הם יתרגלו שבסוף יום כשהם חוזרים מהעבודה הם לא רק יושבים על הכורסה אלא לומדים. הצדיקות של החבר'ה פה היא משהו נדיר. אין פה סמארטפונים בכלל, והרבה חבר'ה הולכים אחר כך ליחידות כמו מרעול ויחידות הספר, כי אנשי שטח כמוהם מתאימים מאוד לצבא. לא בכדי במלחמה הם עברו שלושה אימוני נשק בתיאום עם הצבא והם מסייעים לכוחות צה"ל בפעולות יזומות".

"אין כמו החיבור לאדמת ארץ ישראל"

בקרב הישיבות התיכוניות הפורמט של ישיבות חקלאיות ותיק ומצוי יותר. ישיבות 'רגבים' פרוסות ברחבי הארץ - בנגב בראשות הרב ישי בן פזי, בגולן בראשות משה עופר ובבנימין בראשות יצחק קליין. ויש גם ישיבות נוספות כמו ישיבת 'קול מבשר' במבשרת ציון המוגדרת כ"ישיבה תורנית סביבתית חקלאית", וישיבת 'חלוצי דרור' המוגדרת כ"ישיבה תורנית חקלאית".

"כמי שעוסק בחינוך בתיכונים המון שנים, חייבים לדעת שהפכנו את הסיטואציה של למידה מבוקר ועד לילה לנורמטיבית אבל היא לא, בטח לא לגיל הזה", אומר ד"ר מיכאל בן ארי, אב לבוגר ישיבת חלוצי דרור. "יש תלמידים שכל היום יכולים לפתור בעיות בפיזיקה ובמתמטיקה, ללמוד דף יומי וכן הלאה, אבל מדובר על כ־10 עד 15 אחוזים. זה אחלה, מתאים להם והם בשלים לכך, הבעיה היא המענה לאנרגיות בגיל הזה לשאר התלמידים בישיבות התיכוניות. יש כאלה שהמסגרת הקלאסית היא פשוט נגד כל האישיות שלהם, נגד כל האנרגיות שפועלות אצלם. הם צריכים ליצור ולעשות, יש להם כוחות. כשהם באים לכיתה ללמוד במשך זמן ארוך זה יוצר אצלם עצבות. הישיבה החקלאית משנה את כל התפיסה: לימוד תורה זה חשוב, אבל זה מחובר לחיים עצמם – לחרוש, לזרוע, לקצור, לזמור, לחפור בורות, לטעת, לקום בחמש וחצי עם הוופלים והקפה, להתפלל מוקדם ויאללה להסעות לשדה.

"החבר'ה שגדלו שם מתבגרים והופכים להיות יותר מקצועיים", הוא ממשיך ומתאר. "ילד בכיתה י' יכול להיות מנהל עבודה של חמישה חברים שלו, יש לו כתפיים רחבות ואחריות והתוצר הוא מיידי ויומיומי. לחפור בורות ולטעת זו עבודה פיזית, לא מדובר בטיול שנתי או במחנה עבודה של יום עבודה אחד. כמובן הר"מים וראש הישיבה יוצאים איתם לעבודה, מפשילים שרוולים ועובדים איתם בשעות הבוקר הרעננות והטובות. זה משהו שנותן המון סיפוק, יחד עם התנסויות חברתיות מעמיקות מאוד. אין כמו החיבור לאדמת ארץ ישראל, אין לזה אח ורע".

בן ארי מספר על הישיבה שבה בנו למד, ישיבת 'חלוצי דרור' בראשות הרב מאיר כהן. "הם סביבו כל החבורה, כמו רב'ה ותלמידיו. הוא מאוד מאוד הצליח להכניס אצלם את הגאווה בלהיות יהודי עם ערכים וסממנים של יהודים. מדובר על יהודים חזקים. חקלאים הם עם מאוד מיוחד. זו התנסות שמגדלת דור מיוחד של אמונה תמימה, טבעית, חריצות והכי חשוב חיבור לאדמה. אין אומה בלי אדמה. הבן שלנו הפך לגבר מלא שמחה. אם התפיסה הרווחת היא שנערים בעלי קשיי קשב וריכוז בדרך כלל לא לומדים וממילא לא גדלים להיות תורניים, הרב מאיר הוכיח שהם הכי תורניים שיש. הוא הצליח להפיח בהם גאוות יחידה. יש לנו המון הערכה והמון הכרת הטוב".

***