לקראת יום גוש קטיף שיצוין השבוע במערכת החינוך, הרב קובי בורנשטיין שוחח עם פולי ברונשטיין, מנכ"לית יוזמת המאה, מייסדת V15 ומחברת הספר 'תור המתינות - מסע אישי מהשמאל אל המרכז', ודן איתה על המשמעות של השותפות הכלל ישראלית וההבנה העמוקה בהקשבה לדעות השונות בעם.
"כמי שהיה חלק מהמחאה על ההתנתקות אתה זוכר, כשאתה נמצא בתוך תנועת מאבק, אז כל העולם שלך", פותחת ברונשטיין בפנייה לרב בורנשטיין. "אתה לא מסתכל החוצה. אתה חושב שזה מרכז העולם, וזה מה שהיה לי בקמפיין v15. במקרה שלנו המטרה היתה החלפת הממשלה והעומד בראשה".
היא ממשיכה לשתף, "אני מתעוררת ביום שאחרי הבחירות ומגלה שלא רק שנתניהו נשאר על כיסאו, אלא הוא הגדיל את כוחו. אז מה קרה? שאלתי את עצמי, מה אני לא מבינה ומה לא ראיתי, והבנתי שאני לא מכירה אף אחד שהצביע לנתניהו. אז משהו אצלי לא מחובר. אני לא מבינה את ישראל, ומתוך זה יצאתי למסע, לקחתי איתי מחברת ועט ויצאתי להתנחלויות, לערי הפריפריה, עסקתי בהקשבה והתעקשתי לנסות להבין מה אני לא מבינה, וזה קשה".
ברונשטיין מסבירה על התהליך שלה ואומרת, "שיניתי את כל תפיסת העולם שלי, אבל בניגוד לאנשים שעוברים מימין לשמאל או מהשמאל לימין, אני יצאתי לדרך מהשמאל עם איזה שהם רעיונות חדשים ותובנות שלא הבנתי קודם. המקום שבו רציתי להגיע אליו, להיפגש עם אנשים כמוך, עם אנשים שמבינים שהם לא יודעים הכל ואם הם ימשיכו להישאר בתוך הבועה שלהם אז התפיסה שלהם מוגבלת, אז הגעתי למרכז".
"היום אני יודעת שאני אדם חכם יותר ועשיר יותר, בזכות מפגש עם אנשים שחושבים אחרת", היא מוסיפה. "אנשים שמכירים בזה, שאם הם יישארו בתוך הבועה של עצמם וימשיכו לספר לעצמם שהם צודקים בכל, אז יכול לקרות לנו 'שבעה באוקטובר', שהוא אירוע של התבצרות, אירוע שבו אנחנו יודעים הכל, אירוע של עיוורון, ועיוורון זה הדבר שהכי מפחיד אותי".
בהמשך מתייחסת ברונשטיין ללקחים שלה מהשבעה באוקטובר וטוענת: "אני לא מכירה אדם שהשבעה לאוקטובר לא טלטל אותו עד העצמות. אני חושבת שכולנו השתנינו. אני מרגישה שעשיתי את כברת הדרך עוד לפני השבעה לאוקטובר. אני באה ממחנה השלום, מהשמאל, זו נקודת היציאה שלי, וזה מקום יפהפה מבחינה ערכית. העולם של השמאל מאמין באדם, בשלום, בפשרה ובשוויון וזכויות. בה בעת, השמאל בעשורים האחרונים לא נתן למציאות להשפיע עליו ועל ההבנה שלו. זה היה אחד הדברים שאני התחלתי להבין - לא יכול להיות שאנחנו ממשיכים לספר לעצמנו סיפור שיש פרטנר ושזו החלטה ישראלית שאם נבחר בשתי מדינות אפשר יהיה להביא את זה. זה רעיון יפה, אבל הוא לא מתכתב עם המציאות. התפיסה הזו גם מאוד יהודית".
"אני עדיין מחזיקה בחזון השלום, אבל זה מאוד תלוי בפלסטינים, ואם אתה שואל אותי, אז בוא נכיר בהכרה של הפלסטינים במדינה יהודית, כי בשביל לתת אמון אתה רוצה לקבל אמון מהשכנים שלך. במובן הזה אני התקשחתי", כך כלשונה.
"אתם אלה שטבעתם את המשפט 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה'", אומרת ברונשטיין. "ההיסטוריה עוד ארוכה, ואם יום אחד תהיה התיישבות יהודית בעזה וביהודה ושומרון, אדרבה. היום במצב הנוכחי שאנחנו נלחמים על הרוב היהודי ואופייה של המדינה, ונגד אויבנו הפלסטינים או החמאס ששולט בהם, בשבילי התיישבות יהודית היא לא ערך ראשון במעלה".
ברונשטיין נשאלה כיצד בעתיד הקרוב והרחוק ננהל את הדיונים בינינו בצורה ראויה, והשיבה: "זאת שאלת השאלות. איך ננהל בינינו את הדיון. כשאתה אומר התיישבות יהודית בחבל עזה אני כמובן מתנגדת, אבל אני לא נבהלת וזה לא מפחיד אותי. אתה ואני שונים, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שהתפיסה שלך היא חשובה ואני צריכה להקשיב אליה, אני רק מקווה שהטיעונים שלי והמקום שאני באה ממנו, הוא גם חשוב וערכי".