אחדות ישראל אינה רק מעלה חשובה מצד עצמה, אלא גם תנאי הכרחי בתהליך קבלת התורה.
עם ישראל מגיע להר סיני בראש חודש סיוון, שישה ימים לפני קבלת התורה, והתורה מספרת "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". חז"ל מדייקים שבכל המחנות כתוב "וַיַּחֲנוּ" ואילו כאן כתוב "וַיִּחַן". מביא רש"י מהמכילתא: "'וַיִּחַן' -כאיש אחד בלב אחד".

ברור שזה לא במקרה – במקרה בחנייה הזאת הגיעו ככה מאוחדים – ברור שהיה פה תהליך מכוון ובעל משמעות. כחלק מארבעים ותשעה הימים מפסח ועד שבועות, הימים המכינים את עם ישראל לקבלת התורה, צריך להגיע מאוחדים. התורה לא ניתנת לכל אחד ואחד מעם ישראל כפרט. היא ניתנת לנו כעם.
הרי למה לא ניתנה התורה עד עכשיו? היו עשרה דורות מאדם ועד נח, וכן עשרה דורות מנח ועד אברהם. אברהם יצחק ויעקב הניחו את היסודות לעם ישראל, ומיעקב מתחילה ההתפרטות לשנים-עשר שבטים. משנים-עשר השבטים ממשיכה ההתפרטות לשבעים נפש שנכנסים למצרים, ולשישים הריבוא שיוצאים ממצרים. ועכשיו, כשסוף סוף יוצא העם, לכאורה, האמירה הפשוטה היא: "הנה הופיע עם ישראל, עכשיו אפשר לקבל את התורה". אבל מסתבר שרגע אחד לפני שמקבלים אותה, צריך לזכור שאנחנו מקבלים אותה כעם. לכן צריך לחנות מאוחדים ליד הר סיני, ולהתכונןביחד למעמד הר סיני.

אם כך נאמר בנוגע לתורה שבכתב, קל וחומר בנוגע לתורה שבעל-פה. בברכות התורה – הנאמרות כל בוקר וכל עליה לתורה – נאמר: " אשר נתן לנו תורת אמת" ביחס לתורה שבכתב "וחיי עולם נטע בתוכנו" ביחס לתורה שבעל-פה. התורה שבעל-פה נמצאת בתוכנו, אנחנו מגלים אותה דור אחר דור.

הרב קוק (אורות התורה פרק א') עומד על כך שהתורה שבכתב ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה, ובמהותה מגיעה מלמעלה למטה, משהו מוחלט ואלוקי. לעומת זאת, התורה שבעל-פה מתגלה כאן, בעולם שלנו. לאור זאת, נראה לכאורה שתורה שבעל-פה נמוכה יותר.

אולם צד אחר של המטבע יכול ללמד על מעלתה של תורה שבעל-פה: בתהליך הופעתה של תורה שבעל-פה, מתברר שהתורה שבעל-פה נסתרת יותר מהתורה שבכתב, ומבחינה זו מעלתה גבוהה יותר. לאור זאת, אם כדי לקבל את התורה שבכתב שניתנה לנו כמקשה אחת, אנחנו צריכים להיות מאוחדים, על אחת כמה וכמה שאנו נדרשים להיות מאוחדים כדי לקבל את התורה שבעל-פה.

בפרק קניין התורה, פרק שישי של מסכת אבות, ישנן ארבעים ושמונה דרכים של קניין תורה: דיבוק חברים – היכולת לשוחח עם החבר שלך, יש גורסים דקדוק חברים – האם אתה מאפשר לחבר לתקן ולדייק אותך, נושא בעול עם חברו, דן את חברו לכף זכות, ועוד. כל המידות הללו קשורות ליכולת שלנו להיות עם מאוחד שרואה את התמונה הרחבה של מתן התורה, כיחידה אחת שמגיעה לעם ישראל כולו. על הקב"ה אנחנו אומרים כל יום: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד" על התורה נאמר: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם", ועל עם ישראל נאמר: "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". כדי להיות מסוגלים לנהל את השליחות שלנו להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אנחנו חייבים להיות מאוחדים, ולראות את התורה כשייכת לכלל ישראל. וכך - לראות את עם ישראל כאומה מאוחדת שפועלת להוציא את דבר השם מהכח אל הפועל.

עם ישראל במלחמה. כוח האחדות מתגלה בצורה בהירה בימים של מלחמה. אנחנו מבינים פתאום שהאחדות היא תנאי הכרחי לקיומנו, לעצם קיומנו.

אבל גם ביום שאחרי, נצטרך להמשיך לשמור על האחדות הזו. גם מצד מעלתה המעניקה קרבת אלוקים, גם מצד העובדה שהיא מלמדת אותנו את ייחודה של אומתנו, אבל גם מאחר שזה תנאי הכרחי לקבלת התורה - קבלת תורה שבכתב ולימודה, וקבלת התורה שבעל-פה והמשך הגילוי שלה דור אחר דור לפי ייחודו ומעלתו.

לכן, כשמדברים על "היום שאחרי", צריך לדבר על האחדות ביום שאחרי, איך נדבר זה אל זה ביום שאחרי. ואיך נוכל להמשיך ולגלות את התורה שלב אחר שלב בדור הנוכחי, מתוך אחדות ישראל.\