סוכנות הסיוע לחמאס

העולם כולו הזדעזע לגלות את מה שידעו היטב בישראל לאורך השנים בעניין סוכנות הסיוע לפליטים פלשתינים של האו"ם, אונר"א, והעדיף להמשיך לעבוד איתה למרות הכול.

העיתון האמריקני וול סטריט ג'ורנל פרסם פרטים נרחבים על מעורבות עובדי הסוכנות בטרור. על פי דוח המודיעין שישראל הגישה לארצות הברית, כ־1,200 מתוך כ־12 אלף עובדי אונר"א ברצועת עזה (10 אחוזים) מקושרים לחמאס או לארגוני טרור אחרים. למחצית מהעובדים יש קרובי משפחה שפעלו בשביל ארגוני טרור.

המסמך שהעבירה ישראל לארצות הברית כלל גם עדויות על לפחות 12 מעובדי אונר"א שלקחו חלק פעיל במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בעוטף עזה בשמחת תורה. הטלפונים של עובדים נוספים אוכנו בשטח עוטף עזה בשעות המתקפה, והאזנה לטלפונים של עובדים אחרים באונר"א העלתה שהם היו מעורבים במתקפה. מורה לערבית בארגון, לדוגמה, השתתף בטבח בבארי, עובד אחר הואשם בחטיפת אישה, עובד נוסף היה אחראי לאספקת תחמושת לכוחות הנוח'בה, ועובד נוסף - יש עדויות שרצח יהודים. וזה לא הכול: עובד סוציאלי הואשם שחטף גופת חייל ישראלי לרצועה, מורה הואשם שהיה בקרבת חטופה ישראלית וצילם אותה, ומורה אחר הואשם שנשא עימו טיל נ"ט ששוגר לישראל לאחר מכן. עובד אחר, כך על פי הדוח, הקים חדר מבצעים לג'יהאד האסלאמי יום לאחר המתקפה. זאת ועוד, מאז 7 באוקטובר, קובע המסמך, חמאס גנב (או קיבל) מאונר"א אספקה שנלקחה מתוך הסיוע ההומניטרי לאזרחים בשווי של יותר ממיליון דולרים.

לכל אלה הצטרפו תמונות של חיילי צה"ל כשהם מאתרים בבתי הספר ובמתקנים הומניטריים של הארגון מחסנים של אמצעי לחימה ומפות של הקיבוצים שאליהם חדרו המחבלים. לצד זאת התגלו ארגזי אונר"א וסיוע שהיה אמור לשמש אזרחים - במתקנים צבאיים ששימשו את המחבלים כדי לפגוע בחיילי צה"ל תוך כדי לחימה.

זאת ועוד, בתחקיר שפורסם ב־UN Watch בינואר נחשף כי בזמן הטבח, מורי אונר"א ברצועת עזה שיבחו וחגגו את המתרחש בתכתובות בקבוצת טלגרם שבה חברים כ־3,000 מורים. בין השאר, המורים המועסקים בסוכנות של האו"ם כינו את המחבלים "גיבורים", היללו את החינוך שקיבלו ושיתפו תמונות של ישראלים הרוגים וחטופים תוך גילויי שמחה ועידוד.

ראיות אמינות ומוצקות

הראיות שסיפקה ישראל הספיקו לאמריקנים כדי להקפיא את המימון שלהם לארגון – אף על פי שכמה גורמים בממשל אמרו במפורש כי לא הייתה להם דרך לחקור את הנושא. עם זאת, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן ציין כי הראיות היו אמינות ומוצקות.

לצד ארצות הברית הודיעו מדינות נוספות ובהן קנדה, איטליה, בריטניה, פינלנד ויפן כי יעצרו את המימון לאונר"א. מנגד טענו בארגון כי ערכו חקירה ופיטרו אנשים בעייתיים, והוסיפו כי אם לא יושב המימון החסר, לא יוכל הארגון להמשיך לפעול בעזה לאחר חודש פברואר. בניסיונו לגייס את העולם טוען הארגון שאין גוף אחר שמסוגל לדאוג לפלשתינים בעזה.

אלא שהאמריקנים, למרות הקפאת המימון, מדברים בשני קולות. מספיק להקשיב לשגרירת ארצות הברית באו"ם לינדה תומאס־גרינפילד שאמרה אומנם כי "צריכים לראות שינוי משמעותי לפני שנחזיר את המימון", אך טרחה להדגיש כי "הם עושים עבודה חשובה, וכרגע הם הגוף היחיד שיכול להתמודד עם המצב בשטח. אסור לתת למה שקרה לפגוע בפעילות ההומניטרית של אונר"א".

דובר מחלקת המדינה מתיו מילר טען כי "אין עוד גורם שיכול לספק סיוע בקנה המידה של אונר"א ברצועת עזה, אנחנו רוצים לראות את עבודתם נמשכת". הוא שיבח את ה'חקירה' שעליה הודיע הארגון. "אנחנו מברכים על החקירה ורוצים לראות לקיחת אחריות ונקיטת אמצעים כדי לוודא שהדברים האלו לא יחזרו שוב". לצד זאת מנהלים באו"ם קרב מאסף מול הלחץ הישראלי הרחב לפעול נגד אונר"א. מזכ"ל האו"ם גוטרש, שהתקשה לגנות במילים בוטות את המתקפה הרצחנית, פרס את חסותו גם על אונר"א וטען כי צריך למצוא את הדרכים להמשך פעילותו של הארגון. בכירים נוספים הצטרפו אליו, ואפילו יושב ראש ארגון הבריאות העולמי גויס כדי להבהיר שאי אפשר בלי אונר"א בעזה.

אבל המציאות, כך נראה, מדליקה לאורך שנים כל כך הרבה נורות אדומות שמחייבות את ישראל לפעול באופן נחרץ במיוחד - דווקא על רקע הטבח בשמחת תורה - לפירוק הארגון הזה או לפחות להוצאתו מרצועת עזה באופן מוחלט.

חברת הכנסת לשעבר ד"ר עינת וילף חקרה לעומק את סוגיית אונר"א, וכתבה עם עדי שורץ את הספר 'מלחמת זכות השיבה - הקרב על בעיית הפליטים הפלשתינים ואיך ישראל יכולה לנצח בו". פעמים רבות בעבר, גם על דפי עיתון זה, היא קראה לטפל בסוגיית אונר"א וטענה לא אחת שהארגון הזה מבסס - יותר מכל דבר אחר - את הפלשתיניות.

הגילויים האחרונים לא הפתיעו אותה - אלא דווקא עצם העובדה שישראל אחראית להוצאתם. "‫הדבר שאני הכי מופתעת ממנו, ‫זה שבעצם אומרים שישראל ‫היא זו שהעבירה את החומרים. ולמה זה מפתיע? ‫כי בעבר, ואני עדיין לא בטוחה ‫שזה באמת השתנה, ‫ישראל הייתה בעצם הלוביסטית מספר אחת ו'כיפת הברזל' של אונר"א", מציינת ד"ר וילף.

היא מדגישה כי "במשך השנים למודיעין הישראלי היו הרבה מאוד חומרים מפלילים על אונר"א, והייתה החלטה מודעת לא להשתמש בחומרים האלה ולא להפיץ אותם, כחלק מההגנה על הארגון. ולמה ישראל אהבה את אונר"א? כי הייתה תפיסה עקומה ומוטעית, שאני מקווה שהגיעה לקיצה בשבעה באוקטובר, שאונר"א קונה שקט, שזה טוב לנו, ושהם דואגים לאזרחי עזה. הכול יצא הפוך. הייתה תפיסה שאונר"א הוא גורם ממתן, בעוד אנחנו טענו, בספר שכתבנו וגם בהמשך, שמדובר בגורם רדיקלי שמביא להקצנה באוכלוסייה וממש לא ממתן אותה", היא פוסקת. "לכן זה גם טבעי היסטורית שעובדי אונר"א ובוגרי אונר"א הם תמיד שותפים במה שמוגדר 'המאבק המזוין'. כי אונר"א זה בעצם הפלשתינים, הארגון הוא אבן יסוד ביצירת הלאומיות הפלשתינית, והלאומיות הזאת שנוצרה, התגבשה והתבססה בבתי הספר של אונר"א היא שלילית, וכזו שכל המהות שלה היא שליהודים לא תהיה מדינה, וכל דבר אחר הוא משני".

בינתיים שמענו על הקפאת מימון של מדינות מסוימות בזכות העדויות שפורסמו.

"העדויות הללו טובות, כי אנשים מגיבים לזה ומזדעזעים, אבל חשוב להבין שגם אם מחר מפטרים את כל מי שהשתתפו בטבח, זה לא שווה לנו כלום. זה מה שאונר"א יבקש לעשות - להגיד שפיטרו אותם, שגם הם מזועזעים ולא מבינים איך זה קרה - במטרה לשדר עסקים כרגיל. לכן אסור לשכוח שבפועל זה ארגון פלשתיני, לטובת פלשתינים, וכל מי שמנהלים אותו אלו פלשתינים, והסיבה שהוא קיים היא רק לשמר את רעיון הפליטות האין־סופי ואת הרעיון שמלחמת תש"ח מעולם לא הסתיימה, וכשתסתיים - יש רק תוצאה מקובלת אחת מבחינתם - שישראל לא תהיה קיימת".

השאלה היא אם זה יכול להחזיק לאורך זמן ויהיה אפשר "לייבש" את הארגון.

"אנחנו נמצאים עכשיו ברגע רגיש מאוד. מצד אחד, כל המדינות משעות את המימון לאונר"א ומביעות זעזוע, אבל מצד שני יש עדיין כוחות אדירים שמנסים להחזיר את המצב ל'עסקים כרגיל'. ואני חוששת מאוד שבעוד חודש אותם גורמים יגידו - 'בדקנו, הם פיטרו את כל המורים הבעייתיים, אפשר להחזיר את המימון', ואולי ישראל תמשיך להגן על הארגון. השאלה היא אם אנחנו מצויים באמת ברגע של שינוי הן מבחינת העולם והן במדיניות הישראלית. כלומר אם יש סוף סוף תובנה בישראל שאונר"א הוא ארגון רדיקלי, שמנציח את הסכסוך, שמבטיח שדור אחרי דור יהיו מי שירצו להילחם בנו - לא רק 'לסיום הכיבוש ונגד ההתנחלויות' - אלא יילחמו בנו מלחמת שמד עד שלא תהיה לנו מדינה. זה הרגע לשנות הכול, וחלק מהשינוי בתפיסת הביטחון של ישראל צריך להיות גם במרכיב הזה", קובעת וילף. "אם ישראל תעשה מאה ושמונים מעלות, וסוף סוף תבין שזה לא גורם ממתן ולא גורם שרוצה שקט, אלא הגורם הרדיקלי ביותר באזור, יותר מכל מסגד ואימאם, דווקא כי הוא חוסה תחת האו"ם והוא ממומן על ידי מדינות נחמדות, זה מה שנותן לגיטימציה לתפיסתם של הפלשתינים שישראל היא ישות זמנית באזור. מבחינתם הכסף שהם מקבלים ממדינות המערב נותן להם גושפנקה לכך שישראל לא תתקיים".

אם ישראל תשנה את המדיניות שנקטה לאורך השנים ותצא למתקפה בין־לאומית נגד אונר"א - האם יש סיכוי שהעולם יקשיב לנו?

"קיים סיכוי רב, משום שהסיבה היחידה שהארגון הזה עדיין קיים היא שישראל פרסה את חסותה על הארגון הזה. מבחינת מדינות המערב זה היה מצוין. כמה פעמים קרה להן שגם ישראל וגם הפלשתינים ביקשו מהם את אותה בקשה - לממן את אונר"א. לכן, אם ישראל תעלה להתקפה, תאמר שזה ארגון שמגדל טרור ומבטיח בכל דקה ושעה שלעולם לא יהיה שלום, דברים יכולים להשתנות. הכיוון צריך להיות באמירה ברורה למערב שבעוד המדינות השונות עוסקות ומדברות על פתרון שתי המדינות - אונר"א זה בדיוק הארגון שמבטיח שהשאיפה הזאת לעולם לא תתממש".

בינתיים ממשיכים בישראל בקרבות נגד אונר"א. בשיחות המתקיימות בין גורמים ישראלים לאמריקניים ועוסקות במגוון סוגיות, כולל סוגיית 'היום שאחרי', מעלה הצד הישראלי שוב ושוב את הבעייתיות שבאונר"א, מתוך מודעות שייתכן שפירוק הארגון באופן חד ומהיר יהיה קשה - אבל הקטנת פעילותו והרחקתו מכל מוקדי ההשפעה ובעיקר ממערכת החינוך - זו משימה בהחלט ריאלית. עדיין אין לדעת כיצד המערכה הזאת תסתיים, אבל חשיפת המעשים המזעזעים והמעורבות של אנשי הארגון בטרור בכלל ובמתקפה הרצחנית של חמאס בפרט, היא צעד ראשון וחשוב בכיוון הנכון.

***