לכישרון שלו יש מקום לפרוץ: הישיבה הטכנולוגית תמר בגולן

עבור רבים השילוב בין תורה לטכנולוגיה לא נשמע טבעי. אלא שעל פי הרב אלחנן לוי, ראש הישיבה בארבעת השנים האחרונות, ההפך הוא הנכון.

"אני חושב שכאנשים דתיים, אסור לנו להתחבא מהטכנולוגיה. אנחנו רואים שהעולם הולך וצועד לכיוון הזה ואנחנו מאמינים שה' מגלגל אותנו לתוך התקופה הזאת וההתמודדויות הללו, ויש הרבה דברים טובים שמגיעים בעקבות החיבור הטכנולוגי. יתרה מזאת, דרך הכלי הזה אנחנו יכולים ליצור שכלול ותיקון של העולם שלנו. אבל כדי לעשות זאת אנחנו חייבים להגיע ממקום של ערכים ויראת שמים".

חוד החנית הטכנולוגי והמוסרי

ביטוי מרתק לחיבור הזה בא לידי ביטוי ביום "חושבים טכנולוגיה" שנערך כל שנה בישיבה. "אנחנו לא מדברים רק על ה'מה', אלא גם על ה'איך'", מפרט הרב לוי.

בימי העיון הללו, התלמידים מגיעים לירושלים, ליום ייחודי עם רבנים, רופאים וחוקרים המדברים על האפשרויות המלהיבות השונות שחזית המחקר והטכנולוגיה מאפשרים. לצד זאת הם מציפים את השאלות המוסריות והערכיות העולות דווקא מאותן תגליות מרגשות.

כך למשל שנה שעברה פגשו התלמידים את הרב יוסף צבי רימון המשמש כרב של מכון לב, שהביא את הצד הרבני, פרופסורים מהדסה עין כרם ודוקטור למדעי המוח מאוניברסיטת בר אילן ששיתפו בחידושים אותם הם חוקרים.

התלמידים שמעו לאן אפשר להגיע, מה הסכנות ומה החששות, ומצד שני איך מנצלים את כל האמצעים הללו לטוב. וכל אלה נוגעים שוב לחשיבות הגדולה שדווקא במקום בו אנו מבקשים להיות במקומות החדשניים ביותר, אנו זקוקים למצפן ערכי ורוחני.

כשמוצאים את המסגרת הנכונה

הישיבה ממשיכה לפעול בשיא הכוח גם בימים אלו, על אף שרבים מאנשי הצוות גויסו ללחימה.

לרב אלחנן חשוב להוסיף ש"למרות שאנחנו מעודדים מאוד מצוינות והישגים, גם הפן החברתי חשוב לנו מאוד. כל שבוע יש פעולה של מדריך, בכל חודש טיול או אירוע או פעילויות שחובה להשתתף בו גם אם יש מבחן גדול. אנחנו עושים שבתות ישיבה ומשקיעים מאוד בעולם החברתי. אחת מגולות הכותרת היא טיול שנתי בן 3-4 ימים בלי טלפונים, בלי קליטה שבו יוצרים שיח ברמה אחרת. בסוף בסוף, זו ישיבה תיכונית, מקום לצמוח ולהתפתח בו בכל הצדדים של הגוף, הרוח והנפש".

איה שוורץ, יועצת בית הספר מאירה את הפן החברתי מזווית נוספת, "כל פעם מחדש מרגש אותי באסיפות הורים שאמא מספרת לי על התהליך שהבן שלה עובר. הרבה ילדים אצלנו היו מוחרמים או זכו ליחס מזלזל ומעליב כי הם 'החנונים', והרבה פעמים הם שנאו ללכת ללימודים ולמסגרות. וברגע שהם הגיעו לכאן, הם מוצאים את המקום שלהם, ופתאום הם אוהבים לחזור לישיבה כי יש כאן הערכה כלפי התכונות שלהם, יש אווירת מוגנות טובה, והילדים האלה פורחים ורואים את הכשרונות הרבים שלהם".

לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן>>>