ההיסטוריון הצבאי ד"ר יגיל הנקין, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה, משוחח בראיון עם ערוץ 7 על ההיסטוריה הצבאית של רצועת עזה, על המלחמה בטרור החמאס, על שיח היום שאחרי המלחמה ועל הקריאות לחידוש ההתיישבות היהודית ברצועה.
בפתח דבריו מזכיר ד"ר הנקין את היות עזה נקודת מפתח שנמצאת על דרך הים, דרך ארץ פלשתים, המוליכה מאפריקה לאסיה, ומשום כך "אחד מסוגי הספורט הפופולאריים במזרח התיכון הוא לפלוש ממצרים לארץ ישראל או מארץ ישראל למצרים ובדרך להחריב את עזה, וזה כך כבר כמה אלפי שנים", אומר ד"ר הנקין המדגיש כי ההיסטוריה המודרנית של עזה אינה שונה מכל מה שהיה מוכר קודם לכן.
"במלחמת העולם הראשונה היו קרבות עזה, הראשון והשני שהסתיימו בכישלון בריטי לכבוש את עזה, והשלישי שהתנהל בכל מקום פרט לעזה אבל הוא התנהל כהמשך של המערכה ולכן קראו לו כך. מהנקודה הזו הפכה עזה לחלק מהמנדט הבריטי, ובמלחמת העצמאות במקום יעד למקום אחר היא הפכה ליעד בפני עצמו. היו התקפות כושלות לכיוון שלה במבצע פלשת, התקפות במבצע חורב כהתקפת הטעייה לכיוון עזה וניסיון לחסום את הכוחות המצריים בעזה וכבשנו אותה במלחמת סיני ובמלחמת ששת הימים ובפעם השלישית עכשיו", אומר הנקין.
מיקומה של עזה בציר האספקה והפלישה הבסיסי מתחייב ולכן עשו בה המצרים שימוש ולא בצירים חלופיים דרך מדבר סיני. לאחר שנקבע הגבול בין ישראל למצרים נולד הצורך לשלוט בעזה ומכאן והלאה הפכה עזה לסוף הדרך ולא לאמצע הדרך, כהגדרתו.
"הסיבה להקמת גוש קטיף הייתה כפולה ולא במקרה רבין שדיבר על התנחלויות ביטחוניות והתנחלויות פוליטיות, הוא דיבר על גוש קטיף כבעל שתי חשיבויות, חשיבות אחת הייתה לשסע באופן מפורש את רצועת עזה כפי שעשה פרוזדור נצרים, כי הוא לא ראה את הרשות הפלשתינית כהקדמה למדינה. חשיבות שנייה הייתה שכאשר משסעים את רצועת עזה מבטיחים שלא יוכל מישהו להשתמש ברצועת עזה כקרש קפיצה הלאה. עד סוף שנות התשעים עדיין תרגלו בצה"ל מגננה ממצרים כי היה חשש שמצרים תבוא ואם היא תבוא היא תבוא דרך עזה". גוש קטיף נועד למנוע ממצרים של העתיד שליטה על הרצועה.
שתי הסיבות הללו מקורן שיקולים טקטיים אסטרטגיים ביטחוניים, מציין ד"ר הנקין, כך שהסיבות להקמת הישובים היו שונות מהעבר.
מתי התפוגגה התפיסה המבינה ורואה את ערך ההתיישבות כערך ביטחוני, תפיסה שהובילה לעקירת הישובים? ד"ר הנקין מציין את שנות התשעים כתחילת התפיסה הזו. היה אז, הוא מזכיר, מאבק על תוכן ספרי הלימוד. מהדורות חדשות הואשמו בפגיעה בצדקת דרכה של ישראל, אך בחינה של התוכן של אותם ספרים לעומת המקובל היום מלמדות שהנוסח שם נחשב כיום למיינסטירימי, והדבר מעיד על השינוי שחל בחברה הישראלית כולה.
"רבין עוד ניסה להבדיל בין התנחלויות ביטחוניות להתנחלויות פוליטיות. אני לא חושב שמישהו ממשיכי דרכו היום יחתום על התפיסה הזו", אומר הנקין ומזכיר את השיר 'שלום לך עזה' כביטוי לרצון להיפטר בעזה כי מה שהעסיק את ישראל הוא לא השטח או ההתיישבות אלא הנוכחות הערבית שממנה רצתה ישראל להתנער. "התפיסה לגבי הערך הביטחוני של ההתיישבות השתנתה בתוך עשור". רבין, מציין ד"ר הנקין, ראה בגוש קטיף את המודל שדרכו יוכל להסביר מהי התנחלות ביטחונית. עשור לאחר מכן כבר נקבע שאין להתיישבות זו ערך וההתנתקות זכתה לתמיכה רחבה.
"התפיסה הייתה שבעקבות הסכמי אוסלו והאינתיפאדה השנייה ההתיישבות היא נכס ולא נטל", אומר הנקין ומזכיר את מראה החיילים הסוקרים את חולות ציר פילדלפי כדי למצוא את שרידי חבריהם שנהרגו בהתפוצצות הנגמ"ש בו שהו. בחברה הישראלית ראו בכך מחיר כבד מדי לאחזקתן של ההתנחלויות. "אני מניח שבדיעבד היום בפרספקטיבה זה היה נראה אחרת, אבל אז ככה זה נתפס".
בהתייחסות לשיח על היום שאחרי סבור ד"ר הנקין כי הדיבורים הלו "מחמיצים נקודה די חשובה והיא שאף אחד לא יודע מה קורה ביום שאחרי עד שמגיע היום שלפני היום שאחרי. אפשר להגיד שאנחנו רוצים למחוק את החמאס ולהשמיד את יכולותיו המבצעיות והשלטוניות, אפשר להתווכח על כך אבל זו מטרה, וכעת, אם אתה מצליח לעשות זאת אפשר לתכנן את היום שאחרי בצורה כזו או אחרת, אבל אם לא מצליחים לעשות זאת כל תכנוני היום שאחרי לא שווים דבר. לא במקרה תכנוני היום שאחרי הם בעיקר דמיוניים. זה לא קורה ולא קרה אף פעם". בהקשר זה הוא מזכיר כי תכנית מרשל לשיקומה של גרמניה אחרי מלחמת העולם הוכרזה רק שנתיים לאחר תום המלחמה. באותן שנתיים היה שלטון כיבוש קשוח של בעלות הברית ותכלית השלטון הקשוח היה להוציא מהגרמנים את החשק לחזור על תכניותיהם מלפני המלחמה.
הנקין קובע כי כל תפיסת היום שאחרי קיימת רק בתיאוריה בעוד בפועל מדובר במציאות הרבה יותר מבולגנת. "השאלה היא לא מה היום שאחרי אלא מה המצב שאנחנו מתכננים שיתרחש ביום הפסקת האש ואיך אנחנו חושבים להגיע למצב הזה".
לשאלת השיח על חידוש ההתיישבות ברצועת עזה משיב ד"ר הנקין באנחה גדולה ואומר שיעדיף שלא להתייחס לכך. הוא סבור שבמלחמה בה השתתף כחייל מילואים הבין שיש הרבה פחות יכולת לעשות דברים בצורה שכזו. לטעמו מהלך שכזה לא בטוח שיועיל וספק גדול אם חשוב לנו לקדם מריבות פנימיות חדשות בחברה הישראלית. "אולי אני טועה. זה לא תחום המומחיות שלי", הוא אומר.
עוד התבקש ד"ר הנקין להתייחס למערכה נגד החמאס מנקודת מבטו כאח שכול והוא משיב שעובדת היותו אח שכול היא מקרית שכן הרוצחים לא חיפשו את אחיו אלא חיפשו יהודי לרצוח אותו, וכך הוא גם המאבק, מאבק לאומי, ובהתאם המטרות צריכות להוביל לביטחון לאומי גדול יותר, למנוע מעשה שכזה בעתיד, ושאם יהיה מי שינסה לעשות זאת שלא ניתפס במצב שבו הדבר יעלה בידו.