הרבה אש ספג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מאז פרוץ המלחמה. לא מדובר רק בביקורות נוקבות שהוטחו בו מצידה השמאלי של המפה הפוליטית, אלא אף בקרב מצביעיו.
ביום ראשון השבוע, במהלך ניחום אבלים אצל אחת ממשפחות הנופלים, מתח אב המשפחה ביקורת נוקבת על שר האוצר, במיוחד על העובדה כי הסכים להיות מודר מקבינט המלחמה.
הביקורות הללו מקבלות משנה תוקף כאשר ישראל מתקרבת בצעדי ענק לקראת עסקת שבויים חדשה. המתווים המדוברים משתנים כל העת, אך לפי כל הפרסומים מוסכם כי מדובר בשחרורם של מאות מחבלים, אולי גם כאלה עם דם על הידיים, עצירת המלחמה באופן זמני לפחות, ופריסה אחרת של כוחות צה"ל ברצועה. בעסקה הקודמת סמוטריץ' ושרי הציונות הדתית תמכו, וספגו על כך ביקורת קשה. לעסקה המתגבשת הפעם הוא מתנגד מכול וכול. בריאיון נרחב ל'בשבע' הוא מסביר, בין היתר, למה.
"אין עסקה טובה עם השטן"
"זאת עסקה פשוט מופקרת. אי אפשר לחתום על שום עסקה שתעצור את המלחמה או על שום עסקה שתוביל לשחרור סיטונאי של מחבלים. אנחנו נמצאים בתוך האירוע הזה בגלל עסקאות שבויים קודמות. עסקת שליט, שהייתה מופקרת גם כן, הובילה אותנו לאסון שבו אנחנו נמצאים כיום. אנחנו לא נהיה שום חלק ממהלך הרסני שכזה. לא ניתן לזה יד".
בסוף, אם רוצים להחזיר את השבויים, ואני מניח שאין אחד בישראל שלא מעוניין בכך, צריך להגיע לעסקה.
"זה נכון, ולמדינת ישראל יש מחויבות עמוקה להחזיר את אותם שבויים. זה חלק מהאתוס הלאומי שלנו. אבל גם עסקאות צריכות להיות הגיוניות ובטיחותיות. בסוף אנחנו צריכים לדאוג ל־9 מיליון אזרחים שחיים במדינה, ולמיליוני יהודים בכל רחבי העולם, שיהיו בסכנה איומה אם נלך לעסקה שהיא מסוכנת. אי אפשר לפעול רק מתוך רגש. הרצון שלנו להציל אדם אחד עלה בחייהם של המוני אנשים אחרים".
מה אתה מגדיר כעסקה בטוחה?
"עסקה שתהיה דומה במאפייניה לעסקה הקודמת שביצענו. זאת עדיין לא עסקה טובה, כי אין עסקה טובה עם השטן, אבל זאת הייתה עסקה שיכולנו לחיות איתה. מודל דומה יכול לעבוד גם הפעם. עסקה שמצד אחד יהיה ברור שהיא לא עוצרת את המלחמה, כי אין לנו פריבילגיה לעשות את זה. אם נעצור את המלחמה עכשיו, 7 באוקטובר הבא יהיה ממש מעבר לפינה. וכמובן כזאת שלא תשחרר המוני מחבלים, ולא כאלה שהם רבי מרצחים".
אבל זאת עסקה שחמאס לא מוכן אליה.
"נכון, והרבה מזה מגיע בגלל הקמפיין להחזרתם שמתנהל בצורה לא אחראית. השיח של להחזיר את כולם עכשיו הוא הדבר שפוגע הכי הרבה בסיכוי להחזיר אותם. אנחנו רואים את ההצעות שמגיעות, הם אפילו לא מדברים על לשחרר את כולם. זה בגלל קמפיין הלחץ הלא אחראי שמתנהל כאן, ומשחק ישירות לידיים של סינוואר. בכל כותרת שעולה באחד מהערוצים או אתרי החדשות בנושא החטופים הוא רק מקשיח יותר עמדות, כי הוא מבין שהוא יכול. סינוואר היום לא משתמש בחטופים כדי לשחרר אסירים, ואפילו לא בשביל לשרוד. הוא משתמש בהם כדי לפלג את מדינת ישראל ולהמשיך במהלך שבשמו הוא יצא למתקפת הטרור בשמחת תורה במטרה לפרק את מדינת ישראל. בשביל להביא עסקה דומה הפעם צריך לעשות בדיוק הפוך ממה שקורה עכשיו, כי מה שהביא את העסקה הקודמת היה העובדה שסינוואר פגש חברה ישראלית מגובשת לחלוטין, עם ממשלת חירום שאי אפשר להכניס דף נייר בין חבריה, וצבא שפועל באגרסיביות ודוהר בכל הכוח".
"צה"ל מפרק את חמאס"
סמוטריץ' מדגיש בשיחה איתו כי החלק השני של המשוואה, כלומר צבא שפועל בכל הכוח, ממשיך כל הזמן. זאת אף שהציבור לא בהכרח מרגיש זאת. הוא מפיל את האשמה, כמו רבים מהפוליטיקאים בימין בשבועות האחרונים, על התקשורת הישראלית. יחד עם זה, צריך לציין את העובדות: צה"ל משחרר המוני כוחות מילואים, ונכון לכתיבת שורות אלה נשארה רק חטיבת מילואים מתמרנת אחת בתוך הרצועה, בחאן יונס. השאר כבר חזרו לביתם או הועברו לזירות אחרות. השווקים בצפון הרצועה חזרו לפעול, בעוד תושבי העוטף לא יכולים עדיין לחזור לביתם. חמאס אומנם ספג מכות קשות, אבל הוא האחראי על הניהול האזרחי של הרצועה, מה שמחזק את אחיזתו בה ומרחיק את היעד הבסיסי של המלחמה, שהוא מיטוט שלטונו. צמרת הארגון טרם חוסלה, למעט סאעד אל־עארורי שחוסל בלבנון. השבוע, לראשונה זה חודש וחצי, גם חודש הירי הרקטי למרכז. יישובי העוטף סופגים רקטות בתדירות גבוהה בהרבה. כל זה מבלי לדבר על הנעשה בצפון.
סמוטריץ' לא מתעלם מהנתונים הללו. "צריך להיות הוגנים ולומר שפירוק חמאס לוקח יותר זמן ממה שחשבנו שהוא ייקח, בעיקר משום שפשוט לא ידענו על היקפי הכוח שיש לו שם. אנחנו מדברים על יכולות בסדר גודל איראני. כמות המנהרות שם הרבה יותר גדולה ממה שכל אחד שיער, ולכן זה לוקח יותר זמן. אבל אני רואה את כל הדוחות, אני רואה את קצב ההתקדמות, אני רואה את הנתונים האלה פעמיים ביום, ואני יכול לומר לך באחריות מלאה שצה"ל מפרק את חמאס. אנחנו נשמיד את חמאס, גם אם זה ייקח יותר זמן ממה שחשבנו בהתחלה. הוא יישבר, בדיוק כמו שהערבים שנלחמים נגדנו נשברים בסוף בכל פעם מחדש. אנחנו מפרקים את כל היכולות והתשתיות שלו ברצועה".
ועדיין, מי שמוחים נגד פעילות הממשלה ועל כך שהיא לא מובילה למיטוט חמאס אלה לא אנשי שמאל או אולפני הטלוויזיה, אלא חיילי מילואים שהיו בתוך רצועת עזה.
"באופן טבעי חייל במקום נקודתי לא יכול לראות את כל מה שקורה מבחינה נרחבת. זה הגיוני וטבעי, וזה גם המצב כאן. וחוץ מזה, גם הם ניזונים ממה שהם רואים על המסכים. זה לא מה שקורה בשטח. אני משוחח בלי סוף עם הרמטכ"ל על הצורך לתווך נכון יותר לחיילים את הסיטואציה. ויש פה כשל בנושא, והוא מוסיף לתחושה הציבורית הלא טובה. אבל המציאות היא שצה"ל נלחם חזק וצה"ל משיג הישגים גדולים. הכי קל היה לי לבוא ולצאת נגד הצבא ונגד נתניהו, כמו שחברים אחרים בממשלה עושים, ולהגיד שאנחנו לא נלחמים כמו שצריך. זה כנראה היה מביא לי עוד כמה מנדטים בסקרים, אבל זה יהיה שקר מוחלט".
שר הביטחון גלנט אומר שישראל לא תכבוש את ציר פילדלפי, צה"ל עצמו אומר שכרגע לא מתוכננת פעולה ברפיח. אז למי הציבור אמור להאמין לגבי התוכניות בעתיד, לשר הביטחון ולרמטכ"ל או לשר האוצר?
"בנקודה הזאת אנחנו חלוקים. לגלנט יש גישה משלו, ולי יש גישה משלי. אלה דברים שנדון עליהם ונגבש את ההחלטות. ברור שישראל תפעל גם ברפיח וגם בציר פילדלפי, אבל בשביל לפעול ברפיח צריך להכין את התשתית לכך. זאת עיר שבמקור גרים בה 300 אלף איש, וכיום נמצאים בה עוד מיליון שברחו מהצפון, וכרגע ממשיכים להגיע אליה גם מחאן יונס. אי אפשר לתמרן בצורה יעילה בתוך אוכלוסייה צפופה כל כך, ולכן צריך לבנות תוכניות איך לעשות את זה. אבל ברור שנתמרן שם, כי חייבים לעשות את זה. אי אפשר להשאיר את רפיח ואת ציר פילדלפי בלי טיפול. זה לא יקרה. אני יכול להגיד לך שראש הממשלה בנקודה הזאת הרבה יותר קרוב לעמדתי מאשר לעמדתו של גלנט. גם הוא מבין שמיצינו את הטעות הזאת של לסמוך על מישהו אחר שישמור על הגבולות שלנו בעבורנו. המצרים כשלו בזה, ואין שום סיבה שניתן להם לעשות זאת שוב".
בסוף ההחלטה הזאת תתקבל בקבינט המלחמה, הפורום שאתה לא נמצא בו כי ספציפית לא רצו שאתה, בן גביר וליברמן תהיו בו. שם לעמדה שגלנט מציג יש רוב מוצק מאוד.
"נקודת קבינט המלחמה היא שערורייה אחת גדולה. מגיע גנץ, מתהדר בנוצות האחדות, אבל לאורך כל הדרך פועל בצורה הכי פלגנית שאפשר. אחדות זה לא שכתנאי לכניסה שלך אתה דוחק החוצה אנשים שחושבים אחרת ממך. קיבלתי על זה הרבה ביקורת, כולל השבוע בניחום אבלים, וזאת ביקורת צודקת. כי כשדחקו אותי החוצה, לא דחקו את בצלאל סמוטריץ' האדם הפרטי. אני לא חשוב כאן. דחקו את כל מי שהצביע לי ואת כל מי שאני מייצג את עמדותיו. מדובר, כפי שכולנו רואים, בלוחמים האמיצים שלנו שנלחמים כבר שבועות ארוכים בעזה, מדובר בציבור ששילם מחירים עצומים במלחמה".
מה הטעם להיות חלק מהממשלה, כשאתה לא זה שמשפיע על קבלת ההחלטות, וההחלטות שמתקבלות הן הפוכות מהעמדות שאתה מייצג?
"יש חשיבות אסטרטגית גדולה מאוד לאחדות. היא נותנת לנו אורך נשימה, היא מחזקת אותנו אל מול לחצים מבחוץ, והיא מעניקה גיבוי רחב ללוחמים בשטח. בשביל הדבר החשוב הזה שווה גם לשלם מחירים טקטיים של החלטות לא טובות של ניהול נקודתי. בסוף, הקונספציה הגדולה שכשלה בשבעה באוקטובר הייתה שמערכת הביטחון שלנו חשבה שחמאס זה חבורת נבערים פרימיטיביים. זלזלנו בהם, חשבנו שהם כלום ושום דבר, ואפשר לחסל אותם במהירות. זאת הייתה טעות. חמאס הוא ארגון חזק ביותר, עם היקפי כוח עצומים ואיכות כוח גבוהה מאוד. כדי להביס אותו נדרשים כוח רב וזמן לחימה ממושך. בשביל זה צריך לשמור על האחדות".
אבל מי שמנהלים את המלחמה אלה האנשים שיצרו את כל הקונספציות האלה. גנץ עם ההכלה, איזנקוט עם צמצום צבא היבשה וההסתמכות על טכנולוגיות וחיל האוויר, גלנט שמגיע מאותם אזורי חיוג, ונתניהו שכראש ממשלה אישר את כל התוכניות האלה והמדיניות הזאת פעם אחר פעם. אתה סומך על קבלת ההחלטות של קבינט המלחמה?
"אני לא סומך עליהם. אני נמצא שם ומעצב את קבלת ההחלטות. בסוף אני שר האוצר, הכול עובר דרכי. ויש פה גם עניין של מערכות יחסים אישיות. בסוף אני מדבר עם נתניהו כל יום ונפגש איתו פעם ביומיים. ובסוף אנחנו מעצבים את ההחלטות שהמלחמה בקווים האסטרטגיים שלה מתנהלת על פיהן. גלנט ניסה לבצע מחטף ולאפשר לתושבי צפון הרצועה לחזור לבתיהם, ואנחנו עצרנו את זה. בהפסקת האש הקודמת, מי שהובילו לכך שההחלטה שהתקבלה חייבה את החזרה להילחם היו אני וחבריי למפלגה. כשגלנט והצבא רוצים עוד מיליארדים לרכש ביטחוני שמי שינהל אותו זאת מערכת הביטחון, זאת שכשלה בבניית הצבא לפני כן, אני הוא שמונע את זה, כי לא נכון לעשות זאת. רק השבוע הצלחתי לרתום אפילו את ארצות הברית בעניין הכספים לרשות, כשבתחילת הדרך הייתי לבד במערכה הזאת. היום המצב הוא שיש גושפנקה אמריקנית ששום אגורה לא עוברת לעזה, ואם תעבור אחת כזאת, כל הכסף שאמור להגיע לרשות לא יגיע אליה. אתה רוצה להגיד לי שזה לא עיצוב אסטרטגי של הלחימה?"
הנזק של אהרן ברק
אל תטעו. סמוטריץ' לא חושב שהמלחמה מתנהלת בצורה מושלמת. הוא מצביע על שתי נקודות עיקריות שבהן ישראל שגתה, ועדיין שוגה, בצורה קשה. הסוגיה הראשונה היא הדיון בהאג, והשנייה היא הסיוע ההומניטרי לרצועה.
"בהאג עשינו שתי טעויות. הראשונה והעצומה יותר היא עצם זה שלקחנו חלק במופע הצביעות האנטישמי הזה. לא הייתה שום סיבה שנלך לשם, כי ידענו מה נקבל מראש. החלק השני זה ששלחנו את אהרן ברק. ביום שנתניהו הכריז שברק יהיה השופט מטעמנו בדיון, אמרתי לו שהוא יעשה לנו בדיוק מה שהוא עשה כשופט עליון. כשופט עליון הוא הקפיד לא לקבל החלטות, אלא להשאיר את כל העתירות תלויות ועומדות ולחייב את המדינה לתת לו פעם בכמה זמן דיווח, וככה הוא שלט בממשלה. אמרתי לו שזה בדיוק מה שהוא יעשה הפעם, וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא חייב את ישראל לבוא ולעדכן את בית הדין בהאג בכל חודש. ומעבר לזה, הוא הצטרף לנרטיב השקרי כאילו יש בכלל הווה אמינא שישראל מבצעת רצח עם בעזה, והוא עוד הנציג שישראל שלחה לדיון".
ועכשיו, אחרי שכבר נכנסנו לאירוע וקיבלנו צווים, יש עוד מה לעשות?
"צריך לחתוך הפסדים ולברוח. הרי גם בית הדין בהאג יודע שאין לו שום כוח אמיתי. לכן הוא לא נתן צו לעצור את הלחימה, כי לצו הזה לא הייתה שום משמעות והוא היה הופך לבדיחה. אין לנו שום סיבה להמשיך לשחק במשחק הזה. זה לא תורם לנו דבר".
בסוגיה ההומניטרית סמוטריץ' נחרץ לא פחות. חשוב להזכיר, בימים אלה כמעט כל המדינות המממנות את אונר"א הקפיאו את הכספים המועברים אל הארגון, בעקבות הראיות שלפיהן אנשיו השתתפו בטבח. ישראל, לעומת זאת, ממשיכה לאפשר לארגון לספק את הסיוע ההומניטרי ברצועה, ולהפעיל את מערכות החינוך במזרח ירושלים וברחבי הרשות.
"בכל הקשור לסיוע ההומניטרי אנחנו יורים לעצמנו ברגל. אנחנו נותנים להם לספק את המזון לאזרחים, וזה רק מחזק אותם בתוך הרצועה. אנחנו עובדים במשרד לילות כימים כדי ליצור את המנגנון שיעצור את הפארסה הזאת", הוא אומר.
באיזו צורה? ישראל תעבור לספק את הסיוע ההומניטרי בעצמה?
"כן. אין ברירה. וזה לא יהיה רק בתקופת הלחימה המתמשכת אלא גם אחריה, בשנה-שנתיים שאחריה, עד שננקה לחלוטין את כל הרצועה. ברור שבשלב ההוא יצטרך להיות סוג של משטר צבאי על הרצועה, עם אלמנטים של ניהול אזרחי שישראל תעשה בעזה. אין דרך אחרת לחסל את חמאס. הרי אם ניתן את הניהול למישהו מוסכם, זה אומר שהוא בעצם פרוקסי של חמאס. אם זה מישהו שחמאס לא מסכים עליו, הם יהרגו אותו בדיוק כמו שהם זרקו מהגגות את אנשי הרשות ב־2007. הרשות עצמה היא לא פתרון טוב בהרבה. אז אין מנוס, אנחנו נצטרך לעשות את זה".
פסטיבל צביעות של השמאל
הדברים של סמוטריץ' מגיעים על רקע כנס הימין שהתקיים ביום ראשון השבוע, ומשך הרבה אש. הקולות נגדו נעו על הציר שבין טענות רגילות שיוצאות מאגפי השמאל המדיני, שהגדירו את הכנס והרעיונות בו כ"משיחיים", ובין טענות שהוא מציג יעד שנוי במחלוקת בחברה הישראלית, מה שלא בדיוק תורם לקריאות האחדות שגם סמוטריץ' קורא בימים אלה. סמוטריץ', שנאם בכנס, דוחה את הטענות מכול וכול.
"יש פה מופע של צביעות. הרי הימין הוא שקרא שוב ושוב לא לעסוק בסוגיית היום שאחרי, כי הציבור הישראלי לא מסכים בסוגיה הזאת כעת. לכן אמרנו שהמיקוד חייב להיות כרגע בלחימה ובמטרותיה, שהן בקונצנזוס מוחלט, ולא בסוגיות המפלגות. אבל בני גנץ כפה את הדיון בסוגיית היום שאחרי. הוא אפילו איים לפרוש על זה. ותוך כדי כך הוא, יחד עם התקשורת הישראלית, מקדמים בכל הכוח את רעיון המדינה הפלשתינית. אין שום סיכוי שנשאיר את המאבק הרעיוני הזה רק לצד אחד, שמקדם רעיונות שרוב מוחלט בציבור הישראלי מתנגד אליהם בצורה נחרצת", הוא טוען.
אתה חושב שהכנס, בצורה שבה הוא התבצע, היה נכון?
"אני מבין את השיקולים לכאן ולכאן, וגם אמרתי את זה על הבמה. אבל מפה ועד לטענות המקוממות שמשתתפי הכנס רקדו בזמן שהדם של החיילים נשפך ברצועה, יש מרחק שנות אור. אני לא אוהב לספור נופלים, אבל לא צריך להיות מתמטיקאי גדול בשביל לראות כמה הציבור שמאמין ברמה כזאת או אחרת ברעיונות שנאמרו בכנס, משלם מחירים כבדים במלחמה. במשך שנות דור התקבלה המחשבה שכל רעיון של הימין הוא רעיון משיחי ומפלג, בעוד רעיונות שהתפוצצו לנו בפרצוף, כמו שיח המדינה הפלשתינית, הם רעיונות בקונצנזוס שלא מפלגים. כשאיזנקוט התראיין ואמר שצריך ללכת למהלכים מדיניים עם הרשות, אני לא תקפתי אותו, אבל הוא מיד הוציא הודעה שתוקפת את הרעיונות של הימין. זה תמיד היה שקר, והיום הציבור כבר לא מוכן לשמוע יותר את הטענות הללו ולרקוד לפי החליל שבסופו של דבר הוביל לאסון הזה".
הציבור באמת לא מוכן לשמוע את הטענות הללו? כי בסקרים גנץ נמצא בשיא ואתה בקושי עובר את אחוז החסימה.
"זה נכון שמה שאנחנו יודעים ורואים מהשטח, שהציבור זז מאוד ימינה בעמדותיו, לא מתבטא בסקרים. זאת סוגיה שאנחנו צריכים לבדוק ולהבין למה. אנחנו צריכים להבין מדוע יש פער בין עמדות הציבור לסקרי המנדטים".
אולי זה אומר שהבעיה היא בפרסונות שמייצגות את העמדות הללו?
"יכול להיות. אבל יחד עם זה, קשה שלא לראות את קמפיין ההשמצה וההפחדה המטורף שמתחולל על הראש שלנו. קח למשל את השרה סטרוק. בעולם מתוקן והוגן כולם היו מרכינים ראש כשהיא מדברת, כי היא היחידה שכבר שנה שלמה מזהירה ומתריעה. במקום זה הפכו אותה למטורפת וקיצונית. עכשיו, אחרי שברור שהיא היחידה שצדקה והבינה מה קורה במציאות, במקום להודות שהיא צדקה מנסים למחוק אותה".
אף שרוב השיח בריאיון נע סביב סוגיות ניהול המלחמה, עיקר יומו של סמוטריץ' עוסק בתפקידו כשר האוצר. לאחר שהעביר שני תקציבים בחודש מאי, המלחמה חייבה אותו לתקן את שניהם בצורה דרסטית, ולמעשה להעביר שני תקציבים נוספים. מדובר באירוע חסר תקדים במדינת ישראל, בו שר אוצר צריך להעביר ארבעה תקציבים בפחות משנה.
"מי שניזון רק מהתקשורת, ובמיוחד מהתקשורת הכלכלית, עלול לחשוב שהתקציבים שהעברנו הם מושחתים, כאלה שלא תורמים למלחמה ובאים לשרת מגזרים ספציפיים. העניין הוא שאין שום קשר בין זה לבין המציאות. שנינו יודעים שאם זה היה המצב, הנגיד גם היה מבקר את התקציב. בפועל, הוא אומר שמדובר בתקציב נהדר, והוא מציג אותו בכל מקום בעולם. זה תקציב שבונה את התשתית כך שכבר ב־2025 נוכל לחזור לצמיחה, כי מראש תקציב 2024 היה אחראי והיה מוטה צמיחה במשק".
ועדיין יש טענות מוצדקות, גם על משרדים שלא בהכרח יש בהם צורך, וגם על חלק מהכספים הקואליציוניים שלא תורמים למלחמה. לא היה נכון לטפל בזה?
"מבחינה ערכית וסמלית יש חשיבות לסגור משרדי ממשלה, בעיקר בשביל האמירה הציבורית בזה. מבחינה כלכלית אין לזה טיפת משמעות. סגירת משרד זה לא סגירת האגפים בו, אלא סגירת המנהלה בו. לכן כל המשרדים שייסגרו יחסכו 60 מיליון שקל. זה גרושים במונחי תקציב. ולגבי הכספים הקואליציוניים, מראש אמרתי שהתקציב חייב להיות תקציב מאחד. זה אומר שכולם ללא יוצא מהכלל נכנסים מתחת לאלונקה, אבל יחד עם זה אף אחד לא ירגיש שפגעו בדברים החשובים לו ביותר ודווקא לו. זה חלק מההבנה של מה זאת אומרת אחדות. לכן הזעקות כאן צבועות מאוד. אני לא מוכן שיפגעו במגזר אחד, בעוד במגזר אחר לא ייגעו. זה לא יקרה. וחוץ מזה, יש דברים שמוגדרים כקואליציוניים ותמיד היו שערורייה, כמו מרכיבי הביטחון ביהודה ושומרון. אנחנו מפרקים את זה עכשיו. וכמובן כל סוגיית התמיכה בחיילי המילואים בעלות של 9 מיליארד שקלים. זה הרבה עבודה, אבל בסוף מדובר בתקציב מעולה".
אם התקציב כל כך טוב, ויש לו גיבוי של הנגיד, למה הוא עדיין לא עבר בכנסת?
"זה עניין שייפתר בקרוב. מראש חשבנו שנכון להאריך מעט את לוחות הזמנים, וגם היועצת המשפטית של הכנסת חשבה ככה. אבל היועצת המשפטית לממשלה התנגדה. בסוף, אני לא מוכן להיות חותמת גומי. אני לא מוכן שאנחנו נקבל החלטות, ובסוף אגף התקציבים יגיש משהו אחר לגמרי להצבעה, ישמור אצלו את כל הכספים וינהל אותם לאורך השנה איך שהוא רוצה. אנחנו עוברים סעיף סעיף כדי לראות שבאמת כל מה שהחלטנו עליו נמצא בתקציב, וכבר היינו צריכים לעשות שינויים כשהיו ניסיונות לבצע מחטפים בנושא".
***