'וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ...', הייתה תקשורת טובה ללא כל צנזורה, ויתרו אכן שמע את כל אשר עשה אלוקים לישראל. אומר רש"י, ששמע הן על קריעת ים-סוף והן על מלחמת-עמלק.
עם זאת, ישנה מחלוקת בגמרא בזבחים [קטז], אם בואו היה לפני, או אחרי מתן-תורה, ואולי לכן גורס רש"י, 'מה שמועה שמע ובא, קריעת ים-סוף ומלחמת-עמלק', ואינו מוסיף את שיטת רבי-אלעזר המודעי שהשמועה ששמע הייתה מתן-תורה. אך תמוה, מדוע בכדי לבוא לא הסתפק בשמועה על נס קריעת ים-סוף שקדם למלחמה בעמלק?
פעם אריאל שרון, אז, כאלוף פיקוד-דרום שמע שמועה ובא... שמע הוא שרב אריה לוין זצ"ל, רב-האסירים חלה, ובא לבקרו. היה זה בערוב ימיו. גמל לו רב אריה בדבר-תורה ושאל את שאלתנו, והשיב שההתפעלות הגדולה של יתרו הייתה, כיצד זה עם-עבדים, שזה עתה יצא ממצרים, חסר כל רוח-לחימה, ככתוב 'וְלֹא נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים... פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה'. כיצד עתה בניו נלחמים כאריות, כיצד לפתע 'עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא', ועוד כנגד הצבא העמלקי, הגדול והמקצועי?! לכן, בא יתרו לראות את הפלא הזה, את חיילי צה"ל הנלחמים בתעוזה ובגבורה ללא חת, פלא שמבחינת יתרו עלה בהרבה על נס קריעת ים-סוף, כי זה נעשה בידי האלוקים, הכל יכול, אך התעוזה ורוח הלחימה בעמלק הן של בני-ישראל, שזה עתה יצאו מעבדות.
אך בין אם בא יתרו קודם מתן-תורה, בין אם לאחר מכן, תמוה כיצד זה אחר שיתרו שמח עד כדי שנעשה בשרו חידודים חידודים, 'עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל', כבר למחרת בואו, לקח לעצמו את תפקיד היועמ"ש, ונזעק כדיין מנוסה, כהן-מדיין, ובלשוננו, אומר למשה: בין אם אתם לפני קבלת התורה, בין אם לאחריה, לפני הכל צריך להיות סדר חדש, הפיכה-משפטית של ממש. מערכת משפט רחבה בהרבה, באופן, שאתה חתני, לא תשב מבוקר עד ערב.
כך, לא רק שמערכת המשפט כולה תקרוס, אלא 'נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ'. 'אַתָּה' – כי אין יכולתו של שופט בשר-ודם, כשופט כל הארץ, הקב"ה, אשר כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו ודן אותם ביום אחד, ואפילו יהיה זה שופט רם כמוך. אך גַּם 'הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ' נבול יבול, כי אנשים יתייאשו מהתמשכות ההתדיינויות, האמון בבית-המשפט ישחק, עד כדי הימנעות מלפנות כלל ליושב על כס-המשפט, וכדברי הגמרא בבא-בתרא, זה יביא למצב בו כל דאלים גבר, זה שבידיו הכוח, הוא יהיה ה'זוכה' בפועל, מתוך שיעשה דין לעצמו. לא בכדי כותב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות-משה, חו"מ, שעל כל רב בישראל להתרות בבעלי דין שילכו לדון בפני בי"ד, וכי בלא פסק-דין, אין הם רשאים לעשות דין לעצמם, ומי שעשה, אין לפעולתו חלות ונפקות משפטית.
ומסיים יתרו, 'עַתָּה, שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ'. אין יתרו פונה בעצה, הוא לא אומר 'שמע נא להצעתי', אלא בלשון ציווי, עתה, עכשיו, שמע בקולי! [כיאה ליועמ"ש...], ומוסיף המלבי"ם, ואל תמתין עד לאחר זמן! פעל מידית למעין הפרדת-רשויות, והסר דאגה מליבך, כי 'וִיהִי אֱלֹוקים עִמָּךְ'. הקם מערכת-משפט, אמנם באופן סמלי תמשיך לעמוד בראשה, אבל זה לא יהיה עיסוקך. איני אומר שחלילה תניח גם לשאר תפקידיך... להיפך, כנגד מה שאמרת לי 'כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹוקים', - 'הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹוקים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹוקים'. תמשיך אתה בתפקידך להיות הסולם, המוריד עליונים למטה ומעלה תחתונים למעלה, כלשון המלבי"ם. בזה תהיה אתה לעם מול האלוקים.
במקביל תקים מערכת-משפט בעלת נגישות אופטימלית על-ידי מינוי דיינים רבים כאשכולות, ובאופן שכראש-אבות בתי-הדין, רק את הדבר הקשה יביאו אליך. אך לא פחות חשוב, עליך להביא לבחירה ראויה של דיינים, כאלה שהם בעלי-מידות, כיאה וכראוי לממלכת-כהנים וגוי קדוש. לסוברים שיתרו בא קודם מתן-תורה, הרי שלא היו מבחני דיינות, אלא מבחן מידות בלבד. 'אנשי-חיל', היינו, כאלה שבשל רכושם אינם תלויים באדם אחר. ובנוסף, יראי-אלוקים, אנשי-אמת ושונאי-בצע. כאלה הפנויים לייעודם כשופטים – 'וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת', לא במשרה חלקית... וכדברי הרמב"ן, דיני-ממונות גומרים אפילו בלילה. ומוסיף החיזקוני, בחר כאלה הפנויים, בניגוד אליך, משה, שהרי אתה כמנהיגם של ישראל, טרוד בדיבור עם השכינה ושאר צרכי-ציבור.
מיהו בוחר הדיינים? בפרשתנו כתוב 'וַיִּבְחַר מֹשֶׁה', אך בדברים [א,יג] אומר משה: 'הָבוּ לָכֶם', אומר רש"י, הזמינו עצמכם לדבר. ועוד ביקש שהנבחרים יהיו גם חכמים, נבונים וידועים לשבטיכם, וכפי שמסביר רש"י, 'שאם בא לפניו [מועמד לדיינות], כשהוא מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירים בו, שהרי גידלתם אותו. אלו נתונים אופטימליים, אך משום מה לא נמצאו מועמדים נבונים... נמצאו רק חכמים וידועים. ללמדך, שיפתח בדורו, כשמואל בדורו.
משה מקבל את עצת יתרו, שהרי אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגויים, תאמין! ככתוב באיכה [ב,ט]: 'מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה'. תורה אין בהם, אבל חכמה יש. 'וישמע משה'. זכה יתרו בחתן שעליו נאמר: 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'. אין כמו האיש הענו מכל אדם, כדי להאזין, לקבל וליישם מיידית, את דברי החכמה, של חמיו, הגם שזה אך אתמול הגיע, והגם שגורם הוא לעזיבת משה את מעמדו הרם כשופט היחידי בעם, שהרי מעתה, רק 'כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ'. איך אומרים ביידיש, 'שווער אמעשה', תרתי משמע...
'וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר'. מדייק המלבי"ם, הבדל יש בין 'לשמוע בקול', ל'לשמוע לקול'. ששמיעה בקול, מורה שקיבל דבריו, ושמיעה לקול, מורה ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו, ואחר שהבין שיש אמת בדברי חמיו, רק אז 'וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר'. תפקיד היועץ לייעץ ותפקיד המנהיג לשקול בפלס את העצה, לקבלה או לדחותה. לכן, משסבר וקיבל, 'ויעש'. בדומה לדרכה של הגמרא, השואלת פעמים רבות, למה לי קרא, סברה היא! למה צריך פסוק, הרי זו סברה ישרה. משה נפרד כמעט לחלוטין מתפקידו כשופט, ונשאר בתפקידו הרם כנביאם ומנהיגם של ישראל, וכנותן התורה מפי הגבורה. ראה הוא בעצת יתרו יתרון גדול שמעתה תהא התורה יותר תורת-חיים, תורה יותר נגישה, כי לכולם שכניהם יהיו להם דיינים, כדברי החיזקוני.
אם בואו של יתרו היה לפני מתן תורה, מדהים שבזמן הקצר שבין יציאת-מצרים, קריעת ים-סוף ומלחמת-עמלק, לבין מתן-תורה, בוצעה גם 'הפיכה-משפטית'. אך גם אם בואו היה אחר המעמד הנשגב של מתן-תורה, תמוה, אמנם חייב אדם בכבוד חמיו, אבל כיצד מקבל הוא בשלוות נפש את עצתו. לכאורה, יכול היה לומר, שאם כה חשוב הדבר, ודאי היה מקבל אותה ישירות מפי הגבורה. אלא כאמור קיבלה, בהיותה סברה ישרה.
על מנת לתת את התורה השמיימית אל העם, לקראת מתן-תורה, הקב"ה העלה את עם-ישראל למדרגה גבוהה כבר בקריעת ים-סוף, כך שאפילו שפחה שבים ראתה מה שלא ראה יחזקאל בן-בוזי. אומר מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, שזה מה שאומר הכתוב 'וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי'. לא היה זה בדרך רגילה הבאה בהדרגה, כי אם בדרך של קפיצה פתאומית ממ"ט שערי-טומאה למדרגה עליונה של קדושה וטהרה. אך מעבר למדרגה הרוחנית, היה עוד תנאי הכרחי והוא אחדות-העם - 'ויּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר'. אומר רש"י, בלב אחד. רק על ידי כך זכו לקבל את התורה. 'וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים', בכל איש ישראלי, אומר הרב ישראלי, יש כוח סגולה, תהא דרגת שמירת המצוות שלו אשר תהא, ובלבד שישראל מאוגדים ומאוחדים בתור עם נפרד ונבדל. על ידי האחדות, הכרחי הדבר שהתורה תמצא את קיומה, ובמוקדם או מאוחר, ישובו כולם לקיים את התורה. כדברי הנביא עמוס: 'הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ'.
וכדי ליישם את התורה, כתורת-חיים, נכון שמערכת-המשפט תהא נגישה ועל ידי שופטים ראויים, דוגמת השופטת דבורה. עליה נאמר שהיא לא התפרנסה כלל מישיבתה על כס-המשפט, אלא מדקלים שהיו לה ביריחו ועוד. היא גם לא ישבה בלשכה מפוארת, אלא תחת התומר, תומר שלה. בפשטות, בלי התנשאות, ובגובה עיניים מול הבאים להתדיין בפניה.
אשרינו שכך נוהגים ברשת בתי-הדין של ארץ-חמדה-גזית. הדיינים יושבים באותו מפלס של המתדיינים, ומשתדלים לתת שרות יעיל, מקצועי, מכובד והגון, מתוך שקיפות ומתן פסקי-דין מנומקים ובהירים, עם שמירה על פרטיות המתדיינים. ובנוסף לעצת-יתרו, הוסיפו לא פחות מ- 35 כללי אתיקה לדייני בית-הדין, כשהראשון שבהם הוא הקפדה על דרישות הרמב"ם בהלכות סנהדרין שכל דיין יהיה בעל חכמה וענוה, יראה ושנאת ממון, אוהב את האמת ואוהב הבריות... ובעל שם-טוב. זאת מלבד התחייבות המתדיינים לשלם גם בגין נזקי-גרמא ועוד. מעלות אלו הביאו לכך שהפניות מכל המגזרים הולכות ומתגברות, בנוסף לתיקים המופנים על ידי בתי-המשפט. 'צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל