ואלה המשפטים

בדיני המשפטים, ששם לנו משה רבנו בשם ה', יש דיני נזיקי אדם, דיני נזיקי ממון, דיני שומרים, דיני הלוואה ועוד, וכל אלה הם רק מעט ממשפט התורה, שהוא פזור בתורה שבכתב, בתורה שבעל פה, בספרות ההלכה והשו"ת ובספרות הפסקים. כי משפט התורה של עמנו הוא עשיר מאוד. הוא משפט נוהג ורלבנטי, גם למציאות חיינו המודרנית. והוא אפילו חיוני ונדרש עתה יותר מתמיד, משזכינו לשוב לארצנו ולייסד מחדש את מדינתנו.

זאת על שום מה? בגין העובדה, שהוא משפט אמוני וערכי, והוא אינו רק מערכת של חוקים להסדרת סכסוכים בין בעלי דין, אלא הוא משפט מכונן, משפט שאמור לעצב את בני עמנו כיחידים, ערכיים וייעודיים. ואת עמנו כעם קודש, ואת מדינתנו כמדינה ייעודית וערכית, של עם קודש בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש והמקדש, שהרי בית הדין הגדול, הסנהדרין, מושבו במקדש. מקום ששכינת ה' שורה, מקום שרואים בו, כיצד על האדם החומרי, שחי בעוה"ז חיי גוף כבהמה, צריך להתקרב לה', כקרבן לפני ה'. כי ביה"ד הגדול אמור להורות הלכה ואמונה לעמנו, כעם ה', שאמור להיות אור לגויים.

בעוד שהמשפט שנוהג במדינה הוא משפט שמחוקקיו, שופטיו ואזרחיו אינם מתייחסים למשפט בראייה ייעודית, ערכית ואמונית. כי במרכז המשפט האזרחי עומד האדם על זכויותיו וחובותיו בינו לבין עצמו ובינו ובין זולתו, אך לא בינו לבין אלוקיו. ולכן המשפט האזרחי הנוהג עתה במדינתנו הוא אמנם משפט שאמור להיות נאור, אך אינו משפט יהדותי.

הבה ונראה את התשתית של משפט התורה, שהיא שונה בתכלית מהמשפט הנוהג.

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". ציווי זה נסמך לפרשת יתרו, מעמד הר סיני ועשרת הדברות, וזאת כדי ללמדנו, מה עשרת הדברות ניתנו מן השמים? גם משפט התורה ניתן מן השמים. כלומר המחוקק של משפט התורה הוא ה', והדבר ברור, שהיחס שלנו לחוק אלוהי, הוא נעלה פי כמה מהיחס שלנו לחוק של בשר ודם. ומאחר והחוק שעל פיו שופט השופט במשפט התורה הוא חוק אלוקי, הרי שהשופט הוא שופט תחת המרות האלוקית. ולזה יש חשיבות מרובה.

הנה יהושפט, מלך יהודה, ששמו כן הוא, שיישם את משפט התורה בארצנו בימי מלכותו, מינה שופטים בכל ערי יהודה, "ויאמר אל השופטים, ראו מה אתם עושים? כי לא לאדם תשפוטו, כי לה', ועמכם בדבר משפט. ועתה יהי פחד ה' עליכם... כי אין ה' אלוקינו עוולה ומשוא פנים ומקח שחד".

הבין יהושפט, שיש הבדל בין שופט, שרק מורא בשר ודם עליו, כמו המשפט האזרחי שלנו, ובין שופט, שמורא שמים עליו. הבין יהושפט ששופט שדן מכוח משפט התורה, הוא אמור לחקות את השפיטה של ה', שה' שופט במשפט צדק בתכלית.

לכן הסמיך הקב"ה את ציווייו לנו על המשפט, בסמוך לעשרת הדברות ולמעמד הר סיני, הן כדי שנדע שמשפט התורה הוא משפט אלוקי בתוכנו, ושהשופט שדן על פיו הוא דן מכח ה' ובדרכו של ה', ועל כל דיין לזכור, שכשם שהתורה היא ארוכה מארץ מידה, ויש לה עשר דברות, כך גם לשופט, שאמור לשפוט על פי משפט התורה, שהוא משפט מקיף מאוד, יש עשר דברות לשופט: א לא תכירו פנים במשפט; ב לא תגורו מפני איש; ג לא תעשו עוול במשפט; ד לא תטה משפט; ה לא תכיר פנים; ו לא תקח שוחד; ז לא תשא פני דל; ח לא תהדר פני גדול; ט לא תטה משפט אביונך; י ודל לא תהדר בריבו. ראו גם ראו, מי הוא האמור להיות שופט במשפט התורה?

אבל יתרה מזו, אפילו בדיני ממונות, אין השופט במשפט התורה דן יחיד, אלא שלושה דיינים, ובדיני נפשות דנים 23 דיינים. ולפניהם 3 שורות, כשבכל שורה 23 שהם בעלי כושר לדיינות, וכולם משתתפים בדיון, אך לא בהכרעה. ומעל כל אלה יש בי"ד גדול בן 71 דיינים, שגדולים בחכמת התורה, וגדולים ביראת ה', כך שמערכת משפט התורה על הרכבה ועל תכניה, מקרינה על כלל עמנו, התייחסות למשפט התורה, ביראה ובכבוד, ובמורא שמים, והתייחסות זאת, היא הסוד והיסוד, להיותנו לא רק צייתנים למשפט התורה , אלא להיותנו עם קודש.

ובגלל שקצר המצע מהשתרע, בפינת שידור זו, לא נוכל להדגים מהמשפט עצמו, כדי להראות שחוקיו הן צדק, והם מושכלים מאוד ומעשיים ורלבנטיים, והם ייעודיים וערכיים. אך עלינו לזכור, שאבותינו נהגו לפי משפט התורה, גם באלפי השנים שהיינו בגלות בתפוצות השונות. לכן שרדנו כעם יהודי ויהדותי, גם בלא מדינה. ואין פלא שהנביא, לא ראה רק בשיבת עצמנו לארצנו את הגאולה, שאמורה להיות פדות ושחרור של עמנו מהשפעות גויות, אלא הוא קבע, "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". כי רק במשפט וצדקה, המאפיינים את משפט התורה, ניפדה, ונשתחרר מהשפעות גויות ונזכה להיות עם יהודי יהדותי. ולכן רק כשנשיימו, נזכה להיגאל בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

***

משפט התורה, תכניו וכשרות דייניו, הוא משפט לעם. משפט התורה, עכשיו!

זכינו, ושבנו לארצנו, ואנו בונים אותה, ונבנים בה. בקשתנו היום יומית בתפילותינו, "תקע בשופר גדול לחרותנו", הולכת ומתגשמת, ויש להודות לאבינו שבשמים על כך, ועלינו להמשיך להתפלל להשלמתה. אולם, טרם זכינו, למילוי בקשתנו, "השיבה שופטינו כבראשונה".

לצערנו ולדאבון לבנו, משפטה של מדינתנו, מדינת ישראל המתחדשת, אינו משפט התורה, משפטו של עמנו. כי משפט התורה, שונה מהותית מהמשפט הנוהג. הן בתכניו, והן בכשרות הדיינים, ובעיקר העיקרים, שהוא משפט לעם. אשר תשים לפניהם, לפני כל בני עמנו. גדולים וקטנים, שאמורים להתחנך על ערכיו, ועל דיניו, ולהתנהל לפיו. כי הוא משפט חינוכי וערכי, לא כמו המשפט הנוהג עתה במדינתנו, שהוא רק משפט למשפטנים.

ולכן, אחי ורעי, לא די בכך שנמשיך להתפלל ולבקש מה', שישיב שופטינו כבראשונה. אלא חובתנו, שנכשיר עצמנו למשפט התורה, ונמנה לנו דיינים, שידונו את ענייננו, ואת סכסוכינו, בדיני ממונות לאורה של ההלכה.

בקריאה זו, אני חוזר וקורא מזה 33 שנים, בכנסים שנתיים עולמיים, שהליכות עם ישראל מקיימת, במשפט התורה, ובברכותיהם של כל הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם, ובברכותיהם של גדולי ישראל בארץ ובתפוצות. וב"ה, יסדתי בי"ד לדיני ממונות בקרית אונו, שדנים בו בעלי דין שונים, לפי דין תורה, ובגישה של צדקה ומשפט, לשביעות רצונם של בעלי הדין.

וכמונו עושים רבני ישראל שיחיו, בערים וביישובים השונים בארץ ובחו"ל, ומייסדים בתי דין לממונות, פעילים. יישר כוחם, וכן ירבו.

אולם, עלינו לקבל על עצמנו, הרבנים וצאן מרעיתם בכל אתר ואתר, ללמוד וללמד משפט התורה, לעם, ולהחדיר בלבבות, שכל דיני ממונות ידונו, אך ורק בבתי דין לדיני ממונות. כך, באופן זה, הקב"ה יהא בעזרנו, ויסייענו, שישיב שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה.

כך, ורק כך, נוכל לזכות להגשמתה של תפילתנו, "תשכון בתוך ירושלים עירך", כלומר ששכינת ה' תשכון בירושלים עיר הקודש. וכך נזכה לגאולתנו השלימה, שתתבטא בבניין המקדש, במהרה בימינו. ויהי נועם ה' עלינו, ומעשה ידינו יכונן.

לאגרת של הרב לפרשת משפטים לחצו כאן