1. 'עקשנים נמאסתם' זאת רק כותרת חלולה מהז'אנר המחפיר כדי להסביר פה את ההיפך: רע מאוד לדבר ולכתוב ככה גם אם אתה מנומק היטב.
גם עקשנים עם 'ראש בקיר' שלא רואים את המציאות ממטר - צריכים לקבל יחס מכבד. אחרת - לא יהיה שלום ביננו. רק צעקות וחוסר יכולת ליהנות מהקיים. זאת המציאות הישראלית.
אם ברצוננו להגיע לפרקטיקה של שינוי מהותי שבמסגרתו החברה הישראלית חיה בשלום ובשגשוג עם עצמה - עלינו לאסור להשתמש בשיח בעל ניחוח פירוד, מכל סוג וז'אנר כי "חופש הביטוי" הפך מזמן מזקן חביב, מכיל, בעל חוש הומור - לטרחן בלתי נסבל להאזנה.
2. התוצאות: לא נעים לצרוך תקשורת ורשתות חברתיות. לא נעים להכיר אחד את השני, לדון בדברים ומי דיבר על 'פשרות' שהפכה למילה גסה שאין להעלות על דל השפה? בלהט התחרות בין הרשתות, עצבים ותיסכול הפכו לפסקול גם ב'במות הגדולות'. רק הנושאים הם אלו שמכבדים אחד את השני ומקפידים לשמור על הסכמי רוטציה.
העוסקים בדברים - עושים לצרכניהם השבויים ומחזקים את ה'בייס' של המצביעים\עוקבים\צרכנים. אך מה יהיה על צעירי הצאן המגוונים מכל המגזרים שרוצים לחיות יחד בשלום למרות הפערים? האם הם יאלצו להתגדר בכלי תקשורת קטנים ורשתות נישה משלהם כדי לנשום אוויר חילוקי דעות סביר?
3. תראו אותנו, כמה שבועות החזקנו יפה עם ה'ביחד ננצח' וכבר שבנו כמשועממים עלי שיח לאדמות המוכרות בין 'משיחיים' ל'עוכרי ישראל' בואכה מלל פוגעני שפוגע לפני הכל בשומעי לקחו של המדבר ומזלזל בהם.
רבונו של עולם, מה, כל כך קשה להגיד "השני טועה", "הוא לא צודק" ו"אני לא מסכים איתו"? זה לא מעביר מספיק את המסר ל'בייס'? מה הטעם בשנינויות מהודקות שאף אחד לא נהנה מהן מלבד תיאוריית 'חיזוק הבייס' שהפך, איפשהו, למעין עבודת אלילים מודרנית לצדה של אלת הטראפיק הבלתי נלאית?
4. אני מאמין שבתווך, בין הקצוות העקשניים, נמצא הרוב הדומם שצריך להתחיל לקחת אחריות; לחמול ולנסות להציל את העקשניים מעצמם. לבאר להם היטב בקול רם שהם לא בכיוון הנכון. ככה לא מדברים. ככה לא בונים יחד חיים טובים.
אמנם הרוב הדומם כיבה מזמן את בלוטות השיח הפומבי והציל את עצמו, אך ה'במות הגדולות' הם אלו שכביכול מייצגות את 'מה שמתרחש עכשיו' וכשרואים שם בעיטות - די קשה להפנים שישראל האמיתית היא שקטה, מאוחדת ואוהבת.
אם חפצי מזור אנו, עלינו לפעול כרוב דומם להגדיל שלום ולהאדירו. להתעקש על זה בדיוק כמו שהעקשניים הרעשניים ששמים את השלום במקום השני מתעקשים. עלינו להרים על נס את כל המפטפט יפה ולחבק בקולניות כל מי שננעצה בו פגיעת מלל והוא מגיב באהבה.
לנצח את מפגעי השיח - זה לא לוקסוס כשהתוכנית היא לחיות בארץ הזאת לעד ועל כך אין ויכוח.
להילחם זה בזה בחרבות שיח פיפיות זה מגוחך ועצוב כשכבר ברור לכל ילד שאין לנו מקום אחר בעולם.
הכותב הוא עורך טקסטים ומנהל תוכן, מוזיקאי ויוצר הסרטים 'רווק עם אלוקים', 'מדריך למתבונן האמיץ' והספר המשולש החדש "רגשות כנים על ימים עלומים".