להישיר מבט אל היעד

אין לי מושג מדוע ההתקדמות של כוחותינו בכיבוש עזה בכלל ובכיבוש חאן יונס ורפיח בפרט לא יכולה להיות מהירה יותר.

כן, כולנו היינו רוצים שזה כבר ייגמר. לא ברור למה הפשיטה הקרקעית לכיבוש רפיח וציר פילדלפי עוד לא החלה, או מדוע שתיים מהאוגדות שפעלו בצפון הרצועה ובמרכזה הוצאו מעזה לאחר שהשלימו את משימתן ולא, למשל, הופנו להתחיל בכיבוש רפיח במקביל להשלמת ההשתלטות על חאן יונס.

האם הלחימה מתנהלת באיטיות בגלל הצורך לשמור על חיי חיילינו? האם ההתנהלות הזהירה דרושה כדי למנוע פגיעה בחטופים המוחזקים בידי חמאס? האם הסיבות לניהול המערכה בעצימות נמוכה נובעות מלחץ מדיני של ארצות הברית ומדינות ידידותיות נוספות? האם ציר פילדלפי לא נכבש עד כה בגלל הצורך להימנע מעימות עם מצרים?

אין ספק שאנו נמצאים בערפל קרב, צבאי ומדיני. אבל גם מבעד לערפל הזה אין קושי לראות עובדה פשוטה ומשמחת: כוחותינו הולכים מחיל אל חיל, כותשים את האויב הפלשתינאצי, מפרקים את גדודיו, מפילים מאות ואלפים מחייליו, משיגים עוד ועוד מידע מודיעני חיוני, כובשים יעד אחר יעד ומשמידים עוד ועוד ביצורים ואמצעי לחימה. מומחים בין־לאומיים ללוחמה בשטח בנוי מלאי התפעלות מקצב ההתקדמות של אוגדת הקומנדו 98 והכוחות המסייעים לה אל מול מערכת ביצורים תת־קרקעית ברמת שכלול שעוד לא היה צבא בעולם שנדרש להתמודד מולה. צה"ל יזדקק כנראה לעוד חודשיים־שלושה כדי לפרק סופית את כל גדודי החמאס שעוד נותרו ולהשלים את כיבוש עזה כולה. אם רק נצליח בעזרת ה' להתמודד היטב עם הניסיונות לכבול את ידינו, הן של גורמים בין־לאומיים והן של גורמים מתוכנו פנימה, היעד מספר 1 של המלחמה – פירוק כוחו הצבאי של חמאס – נמצא בהישג יד.

בד בבד ישראל חייבת לגלות יותר נחישות גם בהשגת היעד של פירוק כוחו השלטוני של חמאס. אוכלוסיית הערים והשכונות שנכבשו בידי כוחותינו חייבת להיות נתונה לממשל צבאי ישראלי. האספקה הדרושה להישרדותה במזון ובתרופות צריכה להיות מחולקת על ידינו, לא על ידי חמאס ולא על ידי חמאסניקים מחופשים שמכנים את עצמם אונר"א. נאמר זאת שוב: ההשתהות מלהקים ממשל צבאי ישראלי בצפון הרצועה משחקת לידי חמאס ומאיימת על ההישגים הרבים שכבר הושגו. היכן שנשאיר ואקום שלטוני – חמאס ייכנס לתוכו. בימים האחרונים הולכת ומתחזקת תנועת מחאה של משפחות חטופים, משפחות שכולות ואזרחים מכל גוני הציבור שמפגינים בנמל אשדוד ובמעבר כרם שלום נגד מעבר משאיות אספקה לעזה. הדרישה להתנות סיוע הומניטרי בכך שחמאס יגלה יחס הומניטרי כלפי החטופים וישמור על זכויותיהם הבסיסיות על פי החוק הבין־לאומי מוצדקת מאין כמוה. בכל מקרה חובה למנוע מצב שבו אספקה שנכנסת לרצועה מגיעה לידי חמאס, שמשתמש בה לקידום האינטרסים של שרידותו והמשך שלטונו.

לדחות את הלחצים

כדי שרוח הקרב וההקרבה תמשיך לפעם בלב חיילינו, חובה עלינו בעורף לשמור על לכידות ועל גיבוי ללוחמים. אסור שההקשבה וההכלה ימנעו מאיתנו לדחות דרישות שגויות שעלולות לסכן את היעד הכל כך חיוני של ניצחון במלחמה. זה לא הזמן לעסוק בהאשמות הדדיות ובניהול מערכת בחירות שבסבירות גבוהה עלולה להיות מפלגת, מעוררת מתחים ורוויית השמצות עד כדי סיכון הלכידות וחבלה במאמץ המלחמתי. הדרישה להקדים את הבחירות לגיטימית כשלעצמה, אבל הזמן להעלות אותה הוא אחרי שהמלחמה תיגמר. הקמפיין שמתנהל סביבה כעת תוך כדי מלחמה הוא גם מכוער לעיתים באופיו וגם מזיק במהותו. לגופו של עניין, יש לשקול אם לא נכון להמתין לתוצאות ועדת החקירה שבוודאי עוד תקום לפני שאנו נחפזים להחליט מי מהפוליטיקאים שלנו ראוי לאמון ולמנהיגות על סמך מידע חלקי מאוד וקמפיין תקשורתי חד־צדדי.

גם את הקריאה להסכים לכל דרישות חמאס כדי לקבל מידיו את אחינו, בנינו ובנותינו החטופים אי אפשר לקבל - עם כל הצער, האמפתיה והכאב. כפי שלמדנו מעסקאות קודמות ובעיקר מעסקת שליט, הנזק הקטלני הצפוי מכניעה לדרישת חמאס לשחרר מספר עצום של מחבלים, בהם הרוצחים הגרועים ביותר, הופך עסקה כזאת לבלתי מתקבלת על הדעת. ומה שחמור עוד יותר, קבלת דרישת חמאס שישראל תיסוג מכל הישגיה במלחמה ותאפשר לארגון המרצחים הפלשתינאצי הזה להמשך למשול בעזה היא טירוף שאין בעולם מדינה שהייתה מסכימה לו. הדרך לשחרור אחינו ואחיותינו החטופים היא להתקדם במלאכת השמדת החמאס עד לחילוצם במבצע צבאי, או עד שאחרוני המחבלים שעוד יישארו בחיים יציעו עסקת חילופין במחיר שיכול להתקבל.

ישראל קיבלה מכה נוראה ב־7.10, אבל כעת היא על סף ניצחון שאם יושג ערכו האסטרטגי יהיה עצום, ואם חלילה יוחמץ – ייגרם לה נזק בל ישוער. למען עתיד המדינה, למען עתיד ילדינו ויכולתם לחיות במדינה שטבח 7.10 לא יוכל שוב לקרות בה, יש לדחות את הלחצים מבחוץ ומבפנים, להישיר מבט ולהתקדם אל היעד של השמדת החמאס. כוחותינו בחאן יונס וברצועה כולה חותרים ומתקדמים לשם יום אחר יום, צעד אחר צעד. לנו נותר לתמוך בהם – בתפילה לאלוקי מערכות ישראל, בעידוד, בעזרה למשפחות שבחזית העורף – ולא חלילה להפריע להם בפירוד ובחלישות הדעת.

מי פוגע בלכידות?

בני גנץ נהג באחריות המתבקשת כאשר נענה לצורך לגבש לכידות והסכמה לאומית מול האויב החמאסי הרצחני, שבר את החרם שהכריזו מפלגות המרכז־שמאל על ממשלת נתניהו, והצטרף לממשלת החירום ולקבינט המלחמה. על הצעד האחראי והממלכתי הזה זכה גנץ להוקרה רבה, שמתבטאת בין השאר בתוצאות מחמיאות מאוד שהוא מקבל בסקרים לעומת ההישג המינורי למדי, 12 מנדטים, שבו זכתה מפלגתו בבחירות האחרונות. עם זאת, לעיתים נראה כי גנץ, או שמא אלה יועציו שמנסחים את ההתבטאויות שהוא חתום עליהן, לא מחמיץ הזדמנות לנגח את נתניהו ולהציג את עצמו כמי שמגן על צה"ל מפניו.

השבוע קמה זעקה ציבורית בעקבות תרגיל אימונים מקומם שנעשה בפיקוד המרכז, שבו נדרשו החיילים להתמודד עם תרחיש של חטיפת פלשתיני מהכפר פונדוק לרמת גלעד. ההחלטה להתאמן על תרחיש לא מציאותי שבו המתנחלים מלוהקים לתפקיד האויב, ועוד בזמן מלחמה שבה חיילים בני ההתיישבות מחרפים את נפשם ואף משלמים בחייהם בשורות יחידות צה"ל, עוררה זעם רב ובצדק. ראש הממשלה נתניהו יצא נגד העוול שנעשה למתיישבים ודרש תחקיר ותשובות מצה"ל. ואכן הרמטכ"ל הרצי הלוי ואלוף הפיקוד יהודה פוקס הודו בטעות והתנצלו.

לעומת זאת, בני גנץ בחשבון הטוויטר שלו כתב כי "ההחלטה של ראש הממשלה להשתמש באירוע כדי לפגוע בצה"ל ובלכידות ממניעים פוליטיים מיותרת, ומצריכה גם היא תחקיר והתנצלות שלו, בפני צה"ל וכל אזרחי ישראל". לא ברור איזה פגם מצא גנץ בדבריו הצודקים של נתניהו, בעיקר על רקע ההודאה בטעות וההתנצלות של הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. נראה שבמקרה זה דווקא הציוץ של בני גנץ, או שמא של יועציו שכותבים הודעות בשמו, הוא שחטא בפגיעה מיותרת בלכידות מתוך מניעים פוליטיים. כזכור, גנץ גם דרש להדיר מקבינט המלחמה את נציגי הציונות הדתית סמוטריץ' ובן גביר, שחלק ניכר מקרב הלוחמים הצביע להם בבחירות.

נראה כי יועציו של גנץ החליטו לשוות לו תדמית של מגן צה"ל וכוחות הביטחון מידי נתניהו שכביכול פוגע בהם, והגיבו ברפלקס מותנה ותוקפני גם על ביקורת שבכירי צה"ל עצמם הודו בנכונותה. הם יודעים שבמצבה הרגיש של הלכידות הלאומית נתניהו יבליג ולא יגיב.

המקרה הזה הוא המחשה ברורה לאמת לא כל כך מדוברת. אין כאן צד אחד שפועל אך ורק ממניעים פוליטיים וצד שני שכולו ממלכתיות, אחריות וענייניות. טבעם של פוליטיקאים ששיקולים פוליטיים מעורבים בהחלטותיהם. במצב הרגיש הנוכחי אפשר רק לקוות שכל הצדדים יצליחו להתעלות מעל לשיקולים צרים, הן בקבלת ההחלטות המעשיות והן בשמירת אווירת הביחד שהיא כה חיונית להצלחה במערכה.

לתגובות: [email protected]

***