הרב ד"ר יואל בן נון
הרב ד"ר יואל בן נוןצילום: חזקי ברוך

שאלה ראשונה: מי כתב? מתי? ומדוע?

"בין ההרוגים והנפצעים יש יהודים מכל העדות, מכל המעמדות, מכל המפלגות: ספרדים ואשכנזים, תימנים ופרסים, פועלים וסוחרים, רבנים אדוקים ומשכילים חופשיים. האויב לא הבדיל ביניהם. נחדל נא אפוא להבדיל בינינו לבין עצמנו. נתאחד על ידי הצרה הגדולה... ואז ישיג האויב ההפך ממה שביקש".

תשובה: כך כתב ההיסטוריון יוסף קלאוזנר – אחרי הפוגרום בעיר העתיקה בירושלים בפסח התר"ף (1920), שבו נרצחו 7 יהודים (כולל אלו שמתו מפצעיהם) – כחודש אחרי 8 ההרוגים בתל-חי בי"א באדר התר"ף (ביניהם, יוסף טרומפלדור) – 'מאורעות תר"פ'!

הפוגרום בעיר העתיקה התחיל בהסתה במסגד 'נַבּי מוּסא' (כי המוסלמים החליטו לשנות את התורה ולהעביר את קבר משה מעבר הירדן אל מדבר יהודה), והמסית הראשי לטבח נגד 'היאהוּד' (בגלל הצהרת בלפור) היה (הצורר) אמין אל-חוסייני (אז בן 25)!

כעבור שנה, מיד אחרי פסח התרפ"א פרצו הפרעות ביפו ובפתח-תקוה – 'מאורעות תרפ"א'!

שאלה: מי כתב אז – "השואה באה עלינו כחטף"! ?

תשובה: משה שרתוק (לימים שרת)!

שאלה: מי כתב זמן קצר לפני כן – "מחר אולי תידקר היד היהודית הכותבת את המילים האלה"?

תשובה: יוסף חיים ברנר, שנרצח אז ב'מאורעות תרפ"א', בקרבת הפרדס שלו ממזרח ליפו.

ב'מאורעות תרפ"א' נרצחו 47 יהודים, בגלל העלייה היהודית ליפו, והקמת המושבות! אחר כך כבר החלו להקים ארגונים של 'הגנה יהודית'.

שאלה: מי מינה את (הצורר) אמין אל-חוסייני ל'מוּפתי הראשי של ירושלים', ולמה?

תשובה: 'הנציב העליון' הבריטי, לורד הרברט סמואל, יהודי וציוני שתמך מאד בהצהרת בלפור ובמימושה במסגרת המנדט הבריטי, אבל אחרי הרציחות ביפו הוא היה משוכנע ש'צריך להרגיע את הרוחות' בקרב הציבור הערבי-מוסלמי, וחשב (מחשבה מזעזעת של יהודי-ציוני אוהב 'שלום'), שמינוי כזה 'ירגיע' את המופתי עצמו ואת מאמיניו! מאותה סיבה הוא גם עצר לזמן מה את העלייה היהודית!

שאלה: כמה זמן עבר עד שהבריטים הבינו את הטעות הנוראה במינוי המוּפתי? ומה קרה בינתיים?

תשובה: כ-15 עד 16 שנה! בינתיים פרצו 'מאורעות תרפ"ט' בהם נרצחו 133 יהודים! ב'מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ('המרד הערבי הגדול', 1936-9) נרצחו לפחות 400 יהודים, ויש אומרים כ-500)!

עם עליית המשטר הנאצי בגרמניה היה הצורר-המוּפתי בין הראשונים שהזדהו עם הנאציזם! אבל רק אחרי שפרץ 'המרד הערבי הגדול' נגד בריטניה (ב-1936) בהשראת המוּפתי ובהנהגתו, החליטו הבריטים (בקיץ 1937) לגרש אותו – 3 חודשים הסתתר המוּפתי-הצורר במסגד אל-אקצה, והבריטים חששו מתגובה מוסלמית קשה על 'חילול אל-אקצה', ונמנעו מלהיכנס... כעבור זמן ברח ללבנון ואחר כך לעירק, שם הנהיג את המרד נגד הבריטים (1941) – המרד נכשל לבסוף, אבל נאמניו של המוּפתי-הצורר הספיקו לחולל פוגרום ביהודי עירק ('הפַּרהוּד') שבו נרצחו 179 יהודים! אחר כך הגיע לגרמניה להזדהות מוחלטת עם הצורר הנאצי, ועשה מאמצים גדולים כדי להביא את הנאצים גם להשמדת היישוב היהודי בארץ! בדרך זו המשיך גם אחרי קריסתה של גרמניה הנאצית, וגם אחרי הכישלון הפלסטיני הגדול במלחמת 'הנַכּבּה'. עד היום מזדהים המוני פלסטינים עם דמותו ודרכו!

שאלה אחרונה: מי אמר את הדברים הבאים, ומתי?

"אל נשלה את עצמנו – אנו מתמודדים לא בפני טרור אלא בפני מלחמה. זוהי מלחמה לאומית שהכריזו עלינו הערבים. הטרור אינו אלא אחד מאמצעי המלחמה", הוא אמר. "עלינו להניח שהמלחמה נגדנו תחמיר. הערבים לא יתעייפו כל כך מהר. הם יתעייפו רק כשאנחנו נתעייף, כלומר כשאנחנו נתעייף משאיפותינו הציוניות... אם במקום לגייס כל כוחותינו למען החזיק מעמד במלחמה זו, אנו מתחילים לריב בינינו ובין עצמנו – הרי זה סימן של התעייפות. יש לנו אבדות ואבדות מרות, והן תמשכנה אולי מאות בשנים".

תשובה חותמת: אלו דבריו של דוד בן גוריון, בנאום לפני עמיתיו, בעיצומם של הפרעות (בתרצ"ח 1938), כעשר שנים לפני שעמד והכריז על הקמתה של מדינת ישראל!

מי שהתחיל להתפקח רק אחרי הטבח בשבת שמיני עצרת, יותר ממאה שנה אחרי שכל זה התחיל, חייב לחזור וללמוד כמה וכמה פרקים בהיסטוריה הציונית.