רק כאשר מבקרים במערב הנגב, ביישובי העוטף הנטושים, רואים בעין את היקף הפשע שביצעו הברברים מעזה, אפשר להבין טוב יותר את גודל הזוועה.
או-אז גדל הזעם, גדלה התדהמה ומתעצמת ההבנה לפעולת הנקם והתקיפה שמבצע צה"ל ברחבי מדינת הטרור עזה. ואולם – כך נמסר לי – היקף ההתעניינות בסיקור חורבות העוטף, בקרב אנשי תקשורת מהארץ והעולם, הולך ודועך. הזמן עושה את שלו. גם תעמולת הנגד.
אכן, ככל שמתרחקים מה-7 באוקטובר, כך הזיכרון מתחיל להתעמעם. מנגד, גוברת הביקורת על ישראל, לנוכח מראות ההרס הנרחב ואוהלי הפליטים בממלכת החמאס. במכות שמנחית מדי יום ולילה, צה"ל פועל נגד אירגון טרור שבאכזריותו, בשיטנתו ל"זרים", ובמיוחד ליהודים, אינו נופל מדאעש, גם לא מהנאצים.
במדינה רחוקה כמו אירלנד, מוקפת ים מכל עבריה, הברברים מועדפים על הנאורים. בבית הדין הבינלאומי לצדק, ישראל עומדת למשפט, לא אירגון הטרור עתיר הפשעים. בארה"ב הידידה הגדולה לוחצים עלינו שנסכים למדינה חמאסית ביהודה ושומרון.
ארבעה חודשים ויותר מאז ה7 באוקטובר לא כל המנהיגים, לא כל אנשי הציבור הבולטים, לא כל כלי התקשורת העולמיים, מעוניינים להגיע לשטח, לראות ולהבין מדוע ישראל יצאה למיתקפה נגד הנאצים החדשים, שטבחו באחינו ומחזיקים בידם למעלה 136 חטופים, שעדיין רובם – יש לקוות – בחיים.
שלושה חיילים אמריקנים נהרגו בגבול סוריה-ירדן ועיראק. מיד יצאה ארה"ב לפעולת נקם קשה, שגם חפים-מפשע רבים נהרגו בה. באוקראינה נמשכת ההתקפה הנפשעת הרוסית, שהחלה לפני יותר משנתיים. מדי יום הרוגים, פצועים, הרס – וכמעט אין פוצה פה ומצפצף. למה דרום-אפריקה, למשל, אינה תובעת את רוסיה לדין בהאג? עולם צבוע, עתיר שנאה לעם היהודי ולמדינתו.
אל מול מציאות כזו, אפשר היה לצפות שמכונת ההסברה שלנו תיכנס לפעולה נמרצת, ולו כדי להנמיך את צונאמי השנאה, אבל על המחדל הבלתי-נסלח של ה-7 באוקטובר, נוסף מחדל ההסברה, הרעה החולה שתמיד היתה בעוכרנו.
לא כל העולם הוא ארגנטינה, עם הנשיא האוהד שלה. זמן קצר לאחר הכתרתו, יצא למסע ראשון אל מחוץ לגבולות מדינתו הענקית – אל ישראל, אל הכותל, אל ישובי עוטף עזה. ביקורו זכה לכיסוי מועט-יחסי בתקשורת, שאינה מורגלת בגילויי ידידות שכאלה. איננו יודעים לחבק כראוי את אוהבינו, איננו יודעים די לבוז לשונאינו ומבקרינו. אפילו בתוכנו ישנם גורמים קיצונים שמלבים אש שנאה עצמית.
בתקשורת הישראלית בקושי מדווחים על המתרחש במדינות השלום, ירדן ומצרים. "פרשנויות" מסיתות בפריים-טיים כמו של גיא פלג המתלהם ראויות יותר. ערוץ 14 והפרשן-הידען ברוך ידיד הם לבד מציגים את הגל האנטי-ישראלי הגואה בחוצות עמאן וקאהיר. ערוצים אחרים עסוקים בליבוי הקרעים בתוכנו, מהדהדים את שלטי החוצות: "אתה הראש, אתה אשם".
אני משער שאת הכרזות הללו, מודעות הענק, מממן גורם קיצוני כלשהו, ואולי גם מי שקורא (בערוץ 12 כמובן) להקדמת הבחירות בעיצומה של המערכה. סכומי עתק נדרשים לקמפיין השיסוי המתחדש.
עם זאת, ישנם גם גילויים מעוררי השתאות. הם יוצאים לאור באופן טראגי עם הבשורות על החללים. עם יתר הגיבורים נימנים דרוזיים, בדואים, ערבים. לוחמים מסורים, שהיו מוכנים לשלם בחייהם להגנת מדינתם. קמו לנו גם כמה אנשי הסברה ערבים, המוכר מביניהם הוא כמובן יוסף חדאד, שעושה עבודת הסברה יעילה בכל המעגלים בהם הוא נמצא. גם בתקשורת הערבית מחוץ לישראל מוצאים מדי פעם התבטאויות בגנות החמאס.
כך פלסטיני אחד בשם מג'די עבד אל-והאב, פרסם לאחרונה שני מאמרים באתר הסעודי "אילאף" שבהם מתח ביקורת קשה על חמאס: "קללת אללה תרדוף את תנועת חמאס", כתב, בשל ההרס והחורבן שהמיטה על רצועת עזה. מדוע לא ניצלה את כל משאבי העתק שבזבזה על בניית מנהרות ויכולות צבאיות, לטובת פיתוח הרצועה ותושביה? מדוע הפנימה אותם למלחמה חסרת סיכוי נגד ישראל?
את התקפת חמאס כינה "מתקפת קמיקזה", בדומה לפעולות ההתאבדות של טייסי הקמיקזה היפניים במלחמת העולם השנייה, שלא תרמו כהוא זה למאמץ המלחמתי של יפן. על חמאס לנטוש את הפעילות הצבאית בהיותה חסרת תוחלת. כמו כן קרא אותו עבד אל-והאב לקהילה הבינלאומית ולעולם הערבי לפעול לחיסול כל הארגונים הפלסטינים ולהפסקת פעילותם הצבאית והאזרחית, "כדי שהפלסטינים ייפטרו מהם ומנזקם ויתחילו לסלול את דרכם אל דרך הישר, הרחק מהרס, הרג וחורבן”.
הדברים הללו פורסמו אמנם באתר זניח, אך צדו את עיני מוסד ממר"י, שמיהר לתרגמם ולהפיצם לכל מנוייו. אנשי ההסברה שלנו (מי הם?) חייבים לפחות לעשות שימוש בחומרים מסוג זה, כעדות לכך שגם בעולם הערבי יש המגנים בחריפות את חמאס הארור.