בראיון לערוץ 7 מסכם צביקה מור, אביו של איתן החטוף בידי חמאס, את הביקור לו היה שותף בוושינגטון כחלק ממשלחת יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, בהזמנת יו"ר בית הנבחרים האמריקאי, מייק ג'ונסון, ומסתבר שבביקור היו לא מעט דמעות בלתי דיפלומטיות.
"יו"ר הכנסת הוא שהזמין אותנו להצטרף אליו למשלחת בוושינגטון, כשמי שהזמין אותו היה מייק ג'ונסון יו"ר בית הנבחרים" אומר ומספר כי "במשלחת היינו כמעט כמו בבדיחה על הנוצרי מוסלמי ויהודי שהיו יחד במטוס. היה במשלחת תומס הנד, אבא של אמילי בת השמונה ששוחררה, שהוא נוצרי קתולי שהגיע לישראל כמתנדב ונשאר בבארי, עסק שם בחקלאות ובדפוס בארי. היה שם עלי זיידן מרהט, שאחיו ואחיינו עדיין מוחזקים בשבי ושני משפחה שוחררו, וגם אייל גונן, אבא של רומי גונן, ורעייתו מיטל".
"הפגישה החשובה ביתר הייתה עם ג'ונסון, אבל פגשנו גם חברי קונגרס ובשגרירות היה טקס לציון ארבעה חודשים לטבח ולחטיפה. המטרה של הביקור הייתה שהם ישמעו את הסיפורים ממקור ראשון", אומר צביקה המדגיש כי אלמנט הרגש היה חייב להישמע היטב לאורכו של הביקור, ואכן זה בדיוק מה שקרה. הוא עצמו תיאר את הקורות את המשפחה בפרטי פרטים "וכשג'ונסון עומד מול הורים של איתן, ההורים של רומי, וכשאנחנו מדברים על מה שקורה להם מתחת לאדמה כשהם כמעט בלי אוכל במקום אפל, זה דיבר לאמריקניות הרגשנית. ג'ונסון דמע, אבל הוא לא היה היחיד שדמע".
בפגישות השונות בהן השתתפו בני המשפחות ההתמקדות הייתה ברובד האישי והמשפחתי ולא בהיבטים של מדיניות, אך בפגישות של יו"ר הכנסת עם אנשי סגל בית הנבחרים עלה גם הנושא המדיני. עם זאת, מדגיש מור, הוא עצמו חש צורך גם לצאת מהעיסוק בממד האישי והמשפחתי ו"אמרתי להם שהם חייבים לעמוד לצידנו כי הברברים האלה בדרך אליכם", ומסתבר שהאזהרה הזו מתחילה לחלחל בקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב. "הם רואים שאירופה כבר מלאה במוסלמים, בוושינגטון יש מדי שבוע הפגנה פרו פלשתינית, כך שהן מרגישים את זה".
"כשדיברתי איתם השתמשתי בביטויים של אונס שחיטה ועריפת ראשים, כי סברתי שזה מה שיפעל ואכן ראיתי דמעות שאי אפשר היה להסתיר אותם. היו שם גם חברות קונגרס, לפי השמות שתיים מהן יהודיות, וגם הן דמעו", הוא אומר ומציין כי גם בשתי מסיבות עיתונאים שהתקיימו בקונגרס הרגש הגיע אל השומעים, במקרה זה העיתונאים, שלא היו יכולים להתעלם מהממד האישי הקשה. "זה נגע גם בהם, בעיתונאים. הישראלים מאוד משופשפים וקשוחים. האמריקאים מאוד רגשנים", הוא אומר.
האם הרגש הזה הוא שגורם לאמריקאים להטות אוזן ולב גם למראות מרצועת עזה ולמצוקה הפלשתינית? צביקה מספר שהדברים בהחלט עלו בשיחות, אך יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, הניח את הדברים על השולחן, כהגדרתו של מור, "הוא הדגיש שוב ושוב שלא איימנו על הפלשתינים בשום דרך, וקבע שבסוף נשיג את מטרות המלחמה".
צביקה מוסיף ומעיר כי אכן המפגש עם המשפחות פעל על הרגש האמריקאי, שכן לא ניתן לעמוד בפני אם המחזיקה את תמונת בנה המוחזק בידי החמאס, אך חשוב לדעת שגם בארץ הממד האישי עושה את שלו. "אנשים פוגשים אותי ומתחילים לבכות. יש שלוחצים יד ויש שפשוט עומדים לידי ומתחילים לבכות ואומרים שהם לא יודעים מה לומר".
בימים קשים אלה מדלג צביקה מהלוויה לשבעה, מבקר את משפחות החללים שנפלו "משתדל להגיע לכמה שיותר משפחות פשוט כדי לומר להם תודה", הוא אומר וגם את השיחה עמו אנחנו מקיימים ביציאה מבית משפחה שכולה נוספת.
