טיפול שורשים

היו מי שניסו להסות את מחיאות הכפיים בחדר ועדת החינוך של הכנסת, אבל גם הם לא הצליחו לכבות את הלהבות ששחררו לחלל החדר מילותיה של חברת הכנסת גלית דיסטל־אטבריאן. אף אחד לא שילם לה על הנאום הזה, לא כתב לה את הטקסט ואפילו היא עצמה לא קראה אותו מן הכתב. מגרונה דיברו האכזבה עמוקה והתסכול הכן ממה שכינתה "היהלום" שגזלו ממנה וקברו בחול במהלך שנות לימודיה במערכת החינוך הממלכתית. "מערכת החינוך הממלכתית גזלה ממני את הזהות שלי", הכריזה דיסטל־אטבריאן, "אבל אם אני יצאתי אחרי 12 שנות לימוד בורה לחלוטין לגבי מי אני, מאין באתי, לאן אני הולכת, למה אני פה בכלל, היום המצב חמור פי אלף".

חברת הכנסת התייחסה לנתוני הסקר שהונחו על שולחן הוועדה, ולפיהם 80 אחוזים מהמורים במערכת החינוך הממלכתית חושבים שתוכנית הלימודים הקיימת כיום אינה נותנת מענה ראוי בנושאי מורשת העם היהודי. רוב מובהק של המורים (85 אחוזים) חושבים שצריך להכיר וללמוד יותר על מורשת העם היהודי בעקבות המלחמה הנוכחית, ושבית הספר שבו הם מלמדים צריך ללמד יותר את התחומים הללו.

גם בקרב הורים לתלמידים בחינוך הממלכתי ניכרת מגמה דומה. נתוני הסקר הצביעו על כך ש־80 אחוזים מההורים חושבים שבעקבות מלחמת חרבות ברזל יש צורך ללמוד יותר על מורשת העם היהודי, ורק כשליש מההורים סבורים שמערכת החינוך אכן נותנת מענה ראוי בתחום. 40 אחוזים מההורים הביעו רצון שמערכת החינוך הממלכתית תוסיף לילדיהם שיעורי היסטוריה, תולדות הציונות, מורשת הגבורה של העם היהודי, תרבות, מנהגים, חגים ומסורת.

"אני קוראת את נתוני הסקר, שלפיהם הרוב מכריע של המורים בישראל טוענים שאין מספיק לימוד זהות יהודית בבתי הספר, ורוב מכריע של הורים בישראל טוענים את אותו דבר. אני אומרת בכאב עמוק: רק בגיל מאוחר למדתי שהיהדות היא דינמיט מטאפיזי, רוחני, לוגי. בקוריאה הדרומית הכניסו את לימוד התלמוד, למה זה נשלל ממני?!" נזעקה דיסטל־אטבריאן בחדר הישיבות, "למה אני לא ידעתי עד גילי המאוחר מה שהיהדות אומרת? מדובר פה באוצר של ידע גלום, ביהלום. ואתם יודעים למה אנו נאלצים לכפות את היהלום הזה? כי אנשים לא יודעים מה יש שם! גדל פה דור אחרי דור בור, ויש לזה משמעות לא רק שכלית ורוחנית".

"שימו לב מה קורה בעזה ובחמאס", הזכירה חברת הכנסת, "יש להם כוח אין־סופי כי יש להם אללה. לנו גדעו את השורשים מתחת לרגליים! יושבים פה ואומרים לי שלימוד של יהדות זה קולנוע עברי־ישראלי, לעומת המלבי"ם, הרמח"ל, האר"י הקדוש? אתם יודעים אילו עולמות יש שם? אחרי 12 לימוד עקרות הייתי כל כך צמאה לידע. הכול כאין וכאפס, אבק, לעומת היהלום שאנחנו יושבים עליו וקוברים אותו. והילדים שלנו לא יודעים מה זה להיות יהודי, אין להם מושג. אני לומדת את זה היום ואומרת לעצמי: אם רק הייתי יודעת בגיל יותר צעיר. זה חוסן, זה זהות, זה שורשים, זה הכוח להילחם. אני רואה את החיילים שלנו היום עם ספרי תורה – חילונים. עם הכיפות והתפילין – חילונים. עם ציציות – חילונים. אני רואה כמה הם כמהים לזה.

"ישראל צריכה לעשות אתחול מחדש למערכת החינוך. היהדות זה לא 'האחר הוא אני' או הגישה הפרוגרסיבית למשנה או לתנ"ך. זו אמת נצחית. אנחנו יושבים על יהלום, והגיע הזמן שננגיש את היהלום הזה, את הרוחניות הזו שיש בה אנושיות, את הבסיס של המוסר האוניברסלי. גדלים פה ישראלים שחושבים שהזהות שלהם זה שהם אוהבים פיצה".

רבי מלל, מעוטי ערך

כינוסה של ועדת החינוך של הכנסת ביום שני האחרון, שאותו יזמה עמותת 'מאירים', הציף סוגיה שאומנם כמעט אינה מדוברת אבל קשה להפריז בערכה בנוגע לעתידם של הדורות הבאים במדינת ישראל. נתוני הסקר המדובר, שאותו הניחו אנשי 'מאירים' על שולחן הוועדה, הצביעו על מקומם הירוד של מקצועות היהדות, הציונות והמורשת במערכת החינוך הממלכתית, והיו הרבה יותר ממטרידים. הסקר נערך על ידי מכון 'מאגר מוחות', ובדק מדגם מייצג של 500 מורים בחינוך הממלכתי ו־500 הורים לתלמידים בחינוך הממלכתי.

עמותת 'מאירים' בראשות רוני ססובר, שהזמינה את הסקר, היא עמותה שמאגדת הורים לתלמידים בחינוך הממלכתי מכל רחבי הארץ ועוקבת בדאגה אחרי היעלמותם של מקצועות היהדות והמורשת ממערכת השעות של ילדיהם בכיתה. העמותה מתחקה אחרי מגמות של גורמים אנטי־מסורתיים שבאופן אקטיבי מעלימים תכנים יהודיים ממערכת החינוך, ומחדירים תכנים בעייתיים במקומם. ב'מאירים' פועלים להגברת המודעות של הורים לנושא, ולהיפוך המגמה כך שמערכת החינוך הממלכתית תקבל שוב צביון יהודי־ציוני ערכי. הסקר שהוזמן והדיון בוועדת החינוך הם חלק ממניפת הפעילות הזאת.

עמית משולם־דינר, תושבת חולון, נשואה ואם לשני ילדים בחינוך הממלכתי, מכירה את הנושא לא רק כאם לילדים אלא גם כמורה למקצועות הללו. משולם־דינר עובדת כמורה פרטית לתלמידים מכל רחבי הארץ במקצועות המכונים כיום "רבי מלל" ("כינוי מזלזל כשלעצמו", היא מציינת): אזרחות, ספרות, היסטוריה ותנ"ך. תוך כדי עבודת ההוראה היא נחשפת לבורות הידע העצומים שיוצרת מערכת החינוך הממלכתית בתחומי הדעת הללו. "יש זילות ופיחות של המקצועות הללו. מה שקורה הוא שמשרד החינוך מציג תוכניות לימוד יפות ועשירות מאוד במקצועות הללו, אלא שבפועל המורים בבתי הספר לא מלמדים את התוכניות והתכנים הללו".

הסיבות לכך, היא מסבירה, החלו בזמן הקורונה, נמשכו דרך הרפורמה של שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא־ביטון שבוטלה, ונמתחו עד לקדנציה של שר החינוך הנוכחי יואב קיש. תחילה הוחלט כי בארבעת המקצועות הללו תתקיים רק בגרות חיצונית אחת, ולשאר שלוש המקצועות תיערך בגרות פנימית, מה שמיד מוריד את רמת המחויבות של התלמידים והמורים למקצועות הללו. בנוסף לכך, מגמת דילול החומר לבגרות הקיימת במשרד החינוך נחתה במלוא עוצמתה על המקצועות רבי המלל. "דבר ראשון חתכו מהחומר שם", אומרת משולם דינר, "כיום, בגלל המלחמה, הבגרות החיצונית של משרד החינוך מדוללת עוד יותר".

כאמור, רוב המקצועות הללו מסתיימים בבגרות פנימית בלבד, "כך שלמעשה הבחירה נתונה בידי כל מנהל בית ספר איך ומה ללמד. הם מצמצמים חלק נכבד מהתכנים שמוצעים בתוכנית הלימודים, והתלמידים יוצאים ממערכת החינוך בלי להבין למה בעצם אנחנו כאן. מדובר בנוער שנמצא דקה לפני גיוס, ואם לא הבית – אין להם מאיפה לקבל את זה. מערכת החינוך לא עושה את תפקידה, למרות שהיא בהחלט יכולה. אנחנו יודעים שמורים שרוצים – יודעים להעביר את האג'נדה שלהם".

משולם־דינר מדגישה כי היא אינה אדם דתי ורחוקה מכך, אבל היא אינה יכולה לשאת את העובדה שפרקים בסיסיים בציונות ובמורשת פשוט לא קיימים בעולם הידע של התלמיד הישראלי. דילול החומר בהיסטוריה, למשל, הותיר על רצפת חדר העריכה את מלחמת העצמאות, המאבק להקמת המדינה, ההתנגדויות בעולם, וגם את שלושים השנים שבין הצהרת בלפור לשנת 1945. פרק השואה הפך לפרק בחירה. משולם־דינר מצביעה גם על תקופות היסטוריות לאומיות חשובות שנמחקו ברוב בתי הספר: תקופת בית שני, המרד הגדול, מרד בר כוכבא, חכמי יבנה. "מישהו יודע בכלל מה קורה שם?" היא כואבת, "חלק מהתחומים הללו נלמדים רק כמטלה או למידה עצמית. ומה עם התנ"ך, ללמוד על הזכות שלנו על הארץ? מדללים שם פרקים לבגרות הפנימית ובקושי מלמדים מה היה פה. הכול רשום בתוכנית הלימודים, אבל בפועל זה לא נלמד".

המצב הנתון במערכת החינוך גרם להורים רבים, שאינם מוגדרים דתיים, לקום ולעשות מעשה. הקהילה הפעילה ביותר בתחום זה היא קהילת ההורים בחולון, שאותה הקים ד"ר רונן אלמוג, תושב העיר, אב לארבעה ואיש הייטק העוסק בטכנולוגיות חדשניות. הוא עצמו גדל במשפחה מסורתית והתחנך בחינוך הממלכתי, וכך גם שלושה מילדיו.

"לצערי נוכחתי, דרך מסלול הלימודים שעשו ילדיי וגם בעקבות עדויות נוספות ששמעתי, שמערכת החינוך כיום מייצרת בוגרים שמנותקים לחלוטין מהזהות היהודית שלהם. זאת", הוא מציין, "בניגוד למה שמחייב חוק חינוך ממלכתי את אותה מערכת חינוך, שתופסת את עצמה כחילונית". הוא מתאר את בוגרי המערכת ככאלה שלא פתחו סידור מימיהם, אינם יודעים מהי גמרא ואינם מכירים אתרים בארץ דוגמת מערת המכפלה. "על החגים הם יודעים בקושי, ועל תשעה באב שיוצא בחופש הגדול לא יודעים כלום. זה כואב מאוד".

ד"ר אלמוג קרא את המפה, וגילה שארגונים, קיקיוניים ככל שיהיו, דוגמת הפורום החילוני מצליחים להניע את המערכת לכיוון הרצוי להם, והבין שעליו לייסד קונטרה משלו. הוא החל לאסוף הורים בעלי צביון דומה, שמצפים ליותר יהדות, מסורת וציונות במערכת החינוך, וכך התלקטה במהלך השנה האחרונה קהילה של יותר ממאה משפחות בחולון. הקהילה עובדת בשיתוף ובסיוע עמותת 'מאירים', והניעה בשיתוף עיריית חולון שורה של פעילויות על מנת להעשיר את המטען היהודי־ציוני בקרב תלמידי העיר. כך למשל קיימה הקהילה אירוע לחג הסוכות לכל ילדי חולון, יצרה שיתופי פעולה עם מתנ"סים למטרות אלו, וכן הקימה חוג מורשת בבית ספר ממלכתי בעיר, שלאור הביקוש הגבוה מתוכנן לשכפל את עצמו לבתי ספר נוספים.

אל אלמוג זרמו גם עדויות על המתרחש בבתי הספר בתחומי היהדות. "נודע לנו על בתי ספר שבהם המנהלים החליטו על דעת עצמם לא ללמד תנ"ך בכלל, ובמשבצת של שיעורי תנ"ך מכניסים מקצוע הומני אחר, כך שלמשל התלמידים לומדים מיתולוגיה יוונית בשעה המוקדשת לתנ"ך. זה עורר הרבה מרמור אצל הורים". מפגש שהיה לו עם שני תלמידי כיתה ח' לימד גם על כך שהתנ"ך נעדר לגמרי מהמערכת. "כשניסיתי לברר שם קצת, אמרו לי: עדיף לך שלא ילמדו תנ"ך, כי במקרה הטוב יביאו מורה שלא הוכשר ללמד תנ"ך ובמקרה הגרוע יביאו מורה שכלל לא מאמין בתנ"ך, שהוא אנטי זהות יהודית, והוא ישדר לתלמידים את הזלזול שלו בתנ"ך". אלמוג וחבריו פועלים מול בתי הספר בפניות בסוג זה, והוא מספר גם על הצלחות: בעקבות תלונת אימהות בשנה שעברה, השנה הוחזרו שיעורי התנ"ך באחד מבתי הספר.

גם הוא מצביע על הבעייתיות בכך שבהיעדרן של בחינות בגרות חיצוניות, מקצועות המורשת נתונים לחלוטין לשיקול דעתם של המורים והמנהלים, בלי שום מערכת פיקוח ובקרה של משרד החינוך על החומר הנלמד, וליתר דיוק – הלא נלמד. את התיקון למצב הוא רואה באמצעות הבאת מורים מוכשרים להוראת המקצועות הללו, ועמידה בבחינות מוגדרות ובחומר קבוע מראש. "צריך להבהיר למנהלים שהזהות היהודית חשובה להורים, הם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים. הרוב הדומם רוצה מסורת וזהות".

ובחזרה לוועדת החינוך, שם מלמל נציג משרד החינוך תשובה לא מספקת בנוגע למאמציו והירתמותו של המשרד בתחום הזה. במהלך הדיון דרשו חברי הכנסת מנציגי משרד החינוך לדעת כמה מתלמידי ישראל לקחו חלק בשנה החולפת בתוכניות הקשורות לחיזוק הזהות היהודית וידיעת מורשת ישראל. הם נדהמו לגלות כי התשובה היא כ־100 אלף תלמידים בסך הכול, בקושי עשרה אחוזים מהתלמידים בישראל.

דורית יצחק, מנכ"לית ארגון 'מאירים', סיכמה את הדיון בהאשמה חריפה כלפי משרד החינוך: "יש פה הרבה מורים והורים שהגיעו מערים שונות בארץ ולכולם יש את אותו הסיפור. מערכת החינוך שלנו נכבשה, וזה לא רק שיעורי תנ"ך אלא גם שיעורי האזרחות שלנו, שהם ריקים מתוכן ציוני. הילדים לא יודעים מספיק, המורים לא מלמדים מספיק וכולם מתוסכלים כי הם רוצים. וזה בגללכם, בגלל המערכת, שנעלמת להם הזהות".

לתגובות: [email protected]

***