1. שבת בצהרים באזור דתי מובהק, המאכלס בקרבו ישיבה ציונית מפורסמת.
תלמידי הישיבה הסקרניים הלכו לבקר סלב מקומי, דתל"ש, שהצליח לעשות קריירה מקריעת הכיפה בפרהסיה, כפי שהטיב להגדיר אחד מידידיי. הוא עסק בריש גלי ב'אי אמונתו' והמדיה המכונה 'כללית' (משום מה) - ששה על כך ונתנה לו את כל כלי המדיה כדי לעסוק בכך בהרחבה שוב ושוב.
מגוון החטיפים שהונחו על השולחן באותה שבת הקליל את האווירה וחיבר בין הסלב הדתל"ש לבני הישיבה הרכים ששתו בצמא את דבריו.
הם היו מבולבלים והוא היה נונשלנט.
'לשיטתו', כמו שאומרים בעגת הישיבות, הוא החליט כבר איך חיים בעולמנו באי אמונה, למרות המקום בו גדל.
הוא הצליח להגדיר בעצם היותו כיצד מתמודדים עם הקשיים שבדרך נטולת אמונה: הומור, אהבת קהל, חכמה, קלילות מעושה והשתעבדות לרגש וענייני השעה החולפים.
היה זה סלב-אינטליגנט שידע כיצד לשטוח את משנתו בצורה שאינה 'מסיונרית' וקסמי המפורסם הידוע עשו אף הם את שלהם.
שהרי אם האדם ידוען - 'מסתמא' הוא גם ידען, היודע 'מה הוא אומר'. ככה זה.
כמה שנים לאחר מכן, היה קשה לי שלא לכאוב.
התברר כי אחד מהמובחרים והמפולפלים שבתלמידים ההם החליט באופן 'מנומק' לסור מהדרך ולהפסיק לשמור מצוות באופן מוצהר. עד כמה הייתה השפעתו של הסלב הדתל"ש כאבן נגף שסייעה לו להיפרד מעולמו האמוני? איש אינו יודע.
2. הפעם הבאה שכאבה לי הייתה כשפרויקט מסחרי לציבור הדתי החליט שראוי לו לקדם מכירות דרך קיום מופע בידורי כלשהי ב-חי-נ-ם.
על הצד האמנתי: סלב-דתל"ש.
בימים ההם, שקלתי ללכת. סיקרן אותי. התקשרתי לחבר שהכיר את המופע כדי לברר אם הוא ראוי.
בתגובה קבלתי לאוזן בדיחה מאוד גסה המחללת על הדרך את האינטימיות הזוגית ועושה ממנה צחוק שנון, חד, כזה שמוציא בנקל את כל הרוח מהמפרשים הערכיים כולם. 'ליצנות' במלוא מובן ההגדרה.
המארגנים רצו למשוך קהל ושיערו ש'דתיים יזרמו' עם השם החם יותר משיכעסו עליו.
מי שיתעצבן - פשוט לא יבוא. מי שיכאב לו - לא יעשה רעש. כי 'ככה זה דתיים'. הם 'זורמים'.
רבים מהם טרם הבינו את ההשפעה העצומה של סלבס על ארחות החיים ביומיום.
3. לא ברור מדוע עבור ציבור שמודע מאוד ל'אחריות לאומית' - 'אחריות חינוכית' נחשבת מילה גסה כשלא מדברים על 'מוסד חינוכי'.
גלוי וידוע שחינוך אינו 12 שנות לימוד או שנות ישיבה\אולפנה, אלא הרבה מעבר לכך ובראש ובראשונה התוכן שאנו צורכים והדמויות מהם אנו מתרגשים ושותים בסימפטיה את דבריהם. כל שכן בגיל צעיר בו אנו מתרגשים שבעתיים ומחפשים להזדהות עם מישהו חביב הדומה לנו.
(כל שכן כשאנו חווים בדידות כלשהי במסגרת החברה או המשפחה).
השפעתו של ספר או דמות - היא אדירה. הן למבוגרים וכל שכן לצעירים המחפשים תשובות ולא תמיד מודעים\מתחברים לשלל האפשרויות למציאת תשובות. לעיתים תפישת חיים שלמה של צעיר מבוססת על דמות כלשהי שהוא רואה בה מודל לחיקוי ותשובות לשאלות הרות גורל לגבי תפישת החיים, כחיים.
כל שכן היום כשאפשר להתחבר ליומיום של כל דמות ולראות בה אנושיות, חברות, קלילות ו'חכמת חיים' באופן שנראה 'אותנטי', לכאורה. במקרים קיצוניים יותר, את הקהילתיות והמשפחתיות מחליפים קבוצה גדולה של סלבס.
4. בציבור הדתי, נהוג להמעיט בהשפעתם של מפורסמים 'יוצאים בשאלה' העושים מההליך האישי שלהם קרדום לחפור בו.
חלקם מרגשים היטב את מבולבלי המגזר הצעירים ומושכים אותם - ללא מילים מפורשות דווקא - לסור מהדרך אם מעט ואם הרבה.
בזמן שבציבור הרחב עוסקים במוספי התרבות בשאלה: 'מתי התרגשת לראות מפורסם?' ועולם המסחר לוקח סלבס ברצינות כי הוא מבין מה הם 'שווים'; עדין, במחוזות מסויימים בציבור הדתי מתייחסים לסלבס-דתל"שים בסלחנות מהולה בהערכה\הערצה סמויה.
זה בא לידי ביטוי בתחומי ההרצאות, התרבות והתקשורת.
עצוב שמלכודת 'השם החם והמושך' - מנצחת לפעמים בקלות את הדתי האמוני והמוכשר שלא ראה זרקורים מימיו.
אבל יש לזה מחיר: צעירים ומבוגרים המקבלים חילוש (בהקבלה למושג 'חיזוק') מאותם דמויות שביד אחד אוחזות 'עבר דתי' וביד השניה משוחררות מעול תורה ומצוות ומתנהגות בהתאם בפרהסיה.
עבור צעירים (וגם מבוגרים) המחפשים הזדהות - הם התשובה לקשיי החיים. יש להם על מי להישען; על הסלבס שבארץ. בדיוק כמו שאדם שואב חיזוק ממורה דרך - הם שואבים התחלשות מסלבס.
5. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שסלבס מוכרים להמונים תפישות חיים שנשענות על קנה רצוץ ועושים את זה בהצלחה רבה.
לפעמים גם יש מוצר בקצה; כרטיס להרצאה, מופע, ספר, סרט, טראפיק קל להשגה ע"י הזדהות (שנינו 'דתיים', אה? איזה כיף!).
האבסורד זועק לשמיים כשמדובר בדמויות שירקו בגסות ובאופן עקבי לבאר מהם שתו, בפומבי, תוך כדי שהם משתמשים בהבנתם הדתית שלא לשם שמיים. מילא, הרוצה להתחלש - יתחלש ויצרוך תוכן היחלשות מדמויות דתל"שיות. זאת בחירה חופשית אישית.
אך אנו, כציבור, המבקש לגבש את עצמו סביב הערכים החשובים צריכים להבין את גודל ההשפעה שאי אפשר לכמת.
להפנים שישנה אחריות לאומית-חינוכית גם מחוץ לכתלי מוסדות חינוך.
כשאנחנו משתמשים בדתל"ש החם - ועל הדרך (או לאחר מכן, כעוקביו) סופגים את מסריו המחודדים או זלזולו בדברים היקרים ביותר לנו מבחינה דתית - זה לא שווה את מחיר ההתענגות על השם החם והמרגש.
6. בדורנו, המידע נגיש וזמין ולצערנו אין לנו מספיק אישים 'שומרי מצוות נוצצים' שאפשר להתחבר אליהם, לאהוב אותם, להזדהות איתם ולהתחזק איתם יחד במסע החיים.
בלי להכליל, 'עולם המפורסמים הדתי' נע בין רבנים שאולי קשה להזדהות איתם (נחשבים 'כבדים') לבין חפיפיניקים קלילים המספרים לעולם כולו - כל פעם מחדש - שיש להם 'אג'נדה סדורה' ושהם עושים 'מה שמרגיש נכון'. מה שנקרא היום: 'משיבים לביקורות המגזרית'.
היום, האדם יכול לבחור בנקל למה להתחבר וממי להתחזק או להתחלש.
ראוי לנו שנקח אחריות ונבחר - למרות הפיתוי - במי שמחזק את דרכנו ולא במי שמושך אותנו ומעניק לנו תחושה שהוא 'מבין את השפה שלנו'. הוא בסך הכל עושה עלינו סיבוב, 'באהבה' ועל הדרך, בלי שנשים לב, לוקח איתו שבויים. לא ברור לאן.
נדב גדליה הוא עורך טקסטים ומנהל תוכן, מוזיקאי יוצר ומפיק הסרטים 'רווק עם אלוקים', 'מדריך למתבונן האמיץ' והספר המשולש החדש "רגשות כנים על ימים עלומים".