חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם-רפאלי הודיעה בימים האחרונים על החלטתה לפרוש מההתמודדות לראשות מועצת גוש עציון ולהעביר את תמיכתה לראש המועצה המכהן שלמה נאמן. באולפן ערוץ 7 היא הסבירה שההחלטה התגבשה אצלה כבר מתחילת המלחמה.
"אנחנו גרים בנוה דניאל ומגדלים שבעה ילדים. טובת גוש עציון היא נגד עיני תמיד. זכיתי גם כחברת כנסת וגם כפעילה חברתית לפעול כל השנים מאז שהגעתי לגוש. מתוך מבט על טובת גוש עציון, מתוך תפיסה של אחדות ושבימים הללו אנחנו רוצים ריפוי ואיחוד של כל הכוחות, במהלך ארבעת החודשים התגבשה בתוכי ההחלטה. התרשמתי מהתנהלות המועצה והעומד בראשה שלמה נאמן במלחמה וכלפי המשפחות השכולות", אומרת מועלם-רפאלי באולפן ערוץ 7.
"התנהלות המועצה וראש המועצה היו מופלאות בעיני והגעתי להבנה שצריך לאחד את כל הכוחות לטובת גוש עציון בימים לא פשוטים אלה. להסיר את המועמדות שלי ולתמוך בו. אנחנו כנראה עומדים בפני מערכה נוספת לא פשוטה כמדינה וכציבור, הן בצפון והן בשאלה של ערביי יהודה ושומרון והמציאות שכולנו מתמודדים איתה ואחדות היא צו השעה", היא מוסיפה.
מועלם-רפאלי מודה כי ב-7 באוקטובר היא חוותה טלטלה עמוקה. "התארגנו בבית לצאת לתפילת שמחת תורה בנוה דניאל. התפילות בבית הכנסת שאנחנו היינו אומרים ללכת אליו התחילו בשמונה וחצי, אבל כבר בשמונה ורבע נשמעה אזעקה, מה שהביא את כולנו לאיזו תדהמה. זה לא משהו שאנחנו רגילים לו בגוש עציון. מאותו רגע מתחילות לזרום הידיעות, ההבנה שסוגרים את בתי הכנסת לתפילות ומתחילים לגייס אנשים", היא משחזרת.
"אני לא ידעתי אז שבבתים של הילדים הפרטיים שלי גויסו בן ושני חתנים, וחתן ובת אחת שלי שנמצאים בבית חב"ד במקסיקו מקבלים התראה לשם ובעצם מתחילים תהליך של חזרה לארץ. עם כל מה ששמענו במהלך השבת, אני לא חושבת שעד שראיתי את התמונות במוצאי שבת, הצלחתי להבין את גודל האסון והזוועה שנכנסה לחיים שלנו באותה שבת".
לפני 27 שנים איבדה מועלם-רפאלי את בעלה הראשון, סא"ל משה מועלם ז"ל שנהרג באסון המסוקים, והיא ביקשה לתרום מניסיונה למי שחווים את השכול כעת. "כל החיים שלי נעצרו בשבעה באוקטובר. בעצם כל התוכניות שהיו קודם באופן אישי וגם ברמה הלאומית. מאז החיים שלי מתחלקים לעזרה ל-3 הבנות שלי וכלתי, ולהגעה יום אחרי יום למשפחות שכולות עם דגש לאלמנות הרבות מספור. מדובר במאות אלמנות וקרוב לחמש מאות יתומים. פגשתי עד היום מעל מאה משפחות שכולות, שוב בדגש על אלמנות צעירות".
כשהיא נשאלת כיצד מנחמים משפחות שכולות או אלמנות צעירות היא משיבה: "אני בעיקר שותקת בהתחלה. אין באמת משהו שאפשר להגיד מול השבר הנורא. יחד עם זאת, תמיד יש לי שלוש המלצות למשפחות שכולות: הראשונה, להשתמש בכל עזרה שמציעים להם. אני לא חושבת שהיינו יכולים לעבור את המוות של מועלם ולהגיע 27 שנים אחרי בלי הסיוע מהמשפחה והחברים. ההמלצה השנייה היא שהן יודעות הכי טוב מה טוב להן, מה טוב לילדים שלהן ופשוט ללכת עם הבטן, ללכת עם הידיעה הפנימית. ההמלצה השלישית היא, היא כן מגיעה מתוכי, מזה שבחרתי בחיים ובחרתי להיות משמעותית לעצמי ולסביבה".
"אני אומרת שצריך כל יום לבחור בטוב, בחיים, לבחור לצמוח מתוך המוות שהוא שחור מוחלט, לבחור לראות נקודות של אור בחושך הזה. שתי נקודות אור גדולות זרחו ביום הראשון של האסון האישי שלי: הבנות שלי והידיעה הברורה שהבעל שלי נהרג במקום שהיה בשבילו שלם. כך גם עכשיו: אנשים קפצו מהבית בידיעה ברורה שהם הולכים לעשות את הדבר הנכון והטוב והראוי. והדבר הזה הוא לא קטן אלא מאוד משמעותי למשפחות", מוסיפה מועלם-רפאלי.
היא מסבירה למשפחות שנכנסו למעגל השכול כיצד היא עצמה התמודדה ומתמודדת. "החיים שלי הם כמו שני קווים מקבילים. יש קו אחד של עצב וכאב וגעגועים ותחושת החמצה גם היום. מועלם היה כוכב גדול וראה בצבא את השליחות המשמעותית ביותר בחיים שלו, חושבים איפה הוא היה יכול להיות היום. הקו השני הוא אופטימיות ושמחה ובחירה בטוב. אני לא יכולה לנחם באמירה שזה עובר או נהייה יותר קל. זה מקבל את הדרך שלו בחלוף השנים".
אחדות ישראלית, בעיניה, היא המשימה העיקרית כעת. "אני מאמינה שאפשר ליצור משהו אחר. הדרך שלי לפעול היא להגיד במה אנחנו מסכימים ושם לשלב כוחות בכל הכוח. כולם זוכרים את שיתופי הפעולה שלי כחברת כנסת עם זהבה גלאון, מרב מיכאלי ומיכל רוזין - למרות הפערים האידיאולוגיים".
"אנחנו חייבים להתמקד בידיעה הברורה שכולנו פה רוצים שמדינת ישראל תשגשג - ועלינו לעשות זאת מתוך הידברות ואחריות גדולה ומתוך היכרות יותר עמוקה. פחות סיסמאות, פחות השתלחויות ויותר חיבור. זה לא יהיה פשוט אבל זה אפשרי", היא מסכמת.